פעילות גופנית של ילדים: מאיזה גיל מותר - וכמה זה "יותר מדי"
ההסתדרות הרפואית פרסמה חוברת הנחיות חדשות הקובעת איזו פעילות גופנית מומלצת לילדים ובני נוער בכל קבוצת גיל. בנוסף מתייחסות ההנחיות לחשש מפני מוות פתאומי, לתופעת האנמיה ולפגיעה בגדילה
הילדים של היום מרותקים למסכים ומבצעים פחות פעילות גופנית מבעבר. כעת קובעות הנחיות חדשות איזו בדיוק פעילות גופנית מומלצת לכל קבוצת גיל.
ההנחיות החדשות המתפרסמות מטעם מומחי ההסתדרות הרפואית, קובעות בין היתר, גם לסוגיות רפואיות שמטרידות הורים, ובהן תוספי מזון, והחשש מפגיעה בהתפתחות בקרב ספורטאיות.
ההנחיות החדשות קובעות שפעילות גופנית בקרב ילדים בני 3 עד 6 שנים קשורה להפחתה בסיכון לעלייה במשקל ולהשמנה ולבריאות עצם טובה. לפעילות גופנית בגיל הילדות וההתבגרות ישנה השפעה חיובית על תפקוד מוחי והישגים לימודיים, כמו גם השפעה חיובית על היבטים רגשיים וחברתיים רבים כמו צמצום הסיכון לחרדה ולדיכאון, שיפור בהערכה עצמית, במערכות יחסים, בתחושה הכללית וברווחה הנפשית.
על פי ההמלצות, על ילדים בגילאי 6 עד 18 שנים לצבור לפחות 60 דקות של פעילות גופנית אירובית בעצימות בינונית (עם התנשפות קלה, בה התחושה היא של מאמץ קשה במקצת ודרגת קושי נוחה) נמרצת מדי יום, לבצע פעילות אירובית בעצימות נמרצת (עם התנשפות רבה, בה התחושה היא של מאמץ קשה, לשם שיפור הקושי האירובי) לפחות 3 ימים בשבוע, לבצע פעילות לחיזוק שרירים (כמו טיפוס בגן שעשועים בגיל הרך, אימוני התנגדות בחוגי ספורט או בחדר כושר) במהלך לפחות שלושה ימים בשבוע ולבצע פעילות לחיזוק עצם לפחות שלושה ימים בשבוע.
לפעוטות בגיל שנה עד 5 שנים מומלץ להיות פעילים לפחות 180 דקות, בעצימות משתנה, במהלך היממה. לתינוקות מתחת גיל שנה מומלצת פעילות מספר פעמים ביום, בעיקר בעזרת משחק אינטראקטיבי על הרצפה כמו חפצים מעודדי זחילה.
איך ניתן לשלב פעילות גופנית של הורים ולילדים?
האם יש דבר כזה "יותר מדי"?
המומחים משיבים גם על השאלה כמה זה "יותר מדי", וקובעים כי כל עוד הילד מתפתח כנדרש מבחינה רגשית וגופנית, ובהיעדר תלונות כלשהן, נפשיות או גופניות, רמת הפעילות שלו אינה מוגזמת עבורו. כשעולה חשד לקיומו של אימון יתר, יש להתייעץ עם גורמים מקצועיים.
המומחים קובעים עוד כי עיסוק בספורט תחרותי אינו פוגע בצמיחה לגובה, כל עוד אין הפרעה קיצונית במאזן האנרגיה, כפי שעלול להיגרם בענפים מסוימים. לאור השכיחות הגבוהה של חסר ברזל בספורטאים צעירים בישראל, ולאור ההשפעה הרבה של חסר זה על תפקוד מוחי וגופני, המליצו המומחים לבצע ספירת דם ובדיקת רמת הברזל לספורטאים וספורטאיות בני 13 שנים ומעלה, אחת לעונה. אין ביסוס מדעי לביצוע בדיקות דם אחרות בספורטאים צעירים שאינם סובלים מבעיות כלשהן או מתלוננים על הפרעות מסוימות.
המומחים קובעים כי גם ספורטאים תחרותיים עם מחלות כרוניות, יכולים לבצע את רוב הפעילויות הספורטיביות, אך עם הדגשים המתאימים לסוג ענף, יכולת הספורטאי ומגבלות המחלה או הטיפול, אם ישנן. במידה שספורטאי תחרותי נוטל תרופות, יש לבדוק האם אלה תרופות הדורשות דיווח לוועד האולימפי ולארגוני הספורט או התחרות.
ההנחיות החדשות מתחייחסות לתופעה שכיחה בקרב ספורטאיות של אנמיה וחוסר ברזל. על פי מחקרים, נמצאה אנמיה מחסר ברזל בכ-30% מהנבדקה, וחסר ברזל במעל 50% מהנבדקות. שכיחות זו גבוהה מזו של בנים, בשל תזונה דלה בברזל ואיבוד ברזל דרך מחזור הווסת.
המומחים מזהירים שאנמיה פוגעת בתפקוד הגופני המוחי והספורטיבי ועל כן מומלצות ספירת דם ובדיקת רמת ברזל בגילאי 13 ומעלה אחת לעונה, כשיש להקפיד על רמת המדד "פריטין" המסמן את מאגר הברזל בגוף, של מעל 30 ננוגרם למ"ל ומעלה. במידה שיש אנמיה, יש לתת תוספי ברזל.
ההנחיות מתייחסות גם לחשש מפני מוות פתאומי במאמץ וקובעים כי קיים סיכון מזערי לתמותה בעת פעילות עצימה, וברוב המקרים זו נובעת ממחלה לבבית שלא הייתה ידועה. בישראל נהוג לבצע בדיקות סקר תקופתיות לספורטאים תחרותיים, הכוללים מענה על שאלון מובנה, בדיקה גופנית ואק"ג במנוחה ולעתים במאמץ (בדיקת ארגומטריה). שילוב זה צפוי לזהות את רוב הסיבות הידועות למוות פתאומי במאמץ.
את ההנחיות חיברו שורת מומחי רפואת ספורט ותזונה מהאיגוד הישראלי לרפואת ילדים, איגוד רופאי המשפחה, החברה לרפואת ספורט והועד האולימפי בישראל בשיתוף המכון לאיכות ברפואה ובהם הרופאים פרופ' גל דובנוב-רז, הפרופ' נעמה קונסטנטיני, פרופ' דני נמט, ד"ר דליה נבות מינצר, ד"ר רונן בר יוסף, ד"ר רון גולן, ד"ר מירב צוקר טולדנו, הפיזיולוג פרופ' ברקת פלק, והתזונאית רקפת אריאלי.
לפנייה לכתב/ת 
