דימוי הגוף של בתך מתחיל במבטים שלך
"זה בלתי נסבל ללכת עם אמא שלי לקניות, תמיד יש לה מבט ביקורתי. אני רואה שהיא מסתכלת עלי וחושבת שהשמנתי". יחסים בין אימהות לבנות מורכבים הרבה פעמים, וכשהן הולכות לקניות נחשף הדיאלוג הסמוי סביב כל חולצה שנמדדת וכל ג'ינס שנשלף מהמדף. איך בכל זאת מתגברים על המתחים?
הבלאק פריידי מאחורינו אבל אימהות ובנות לא צריכות יום קניות רשמי. מערכת היחסים בינינו משתקפת בכל ביקור שגרתי בחנות. שם, בין הקולבים למראות, נחשף הדיאלוג הסמוי סביב כל חולצה שנמדדת וכל ג'ינס שנשלף מהמדף.
"לקנות או לא לקנות?", "איך זה נראה עליי?" הפרסומות מציגות לנו שופינג כבילוי קליל ומהנה, ולא מתייחסות לדרמות שיכולות להתחולל בחנויות. אנחנו לא דומות כמו שהיינו רוצות להיות, ולא מסכימות בטבעיות. אנחנו שונות - במחשבה, בטעם, גם במראה החיצוני שלנו, והשונות הזו יכולה לעורר קונפליקט, גם ללא מילים. מספיקים מבטים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"זה בלתי נסבל ללכת עם אמא שלי לקניות" אומרת יעל (שם בדוי), מרואיינת במחקר על לבוש ודימוי גוף של נשים. "תמיד יש לה מבט ביקורתי. אני רואה שהיא מסתכלת עליי, ויודעת בדיוק מה היא חושבת - 'השמנת'".
לעזור לילדים להרגיש טוב עם עצמם:
מרואיינת אחרת מספרת: "אמא שלי תמיד מכוונת אותי לשמלות, חצאיות. 'אבל למה את לא לובשת את זה? זה כל כך יפה לך'. היא לא קלטה עד היום שאני לא אהיה הבת שהיא רצתה שאהיה".
לעומתן, מרואיינת אחרת מספרת "הכי נוח לי להסתובב עם אמא שלי בקניות. יש לה טעם טוב והיא מפרגנת. לפעמים אנחנו לא מסכימות, אבל גם אז - זה לא עניין". אז מה עושה את ההבדל?
בנות לומדות דרך מבטה של האם
הכל מתחיל בבית. שם מתעצב הקשר הבלתי נמנע בין בגד, גוף ויופי נשי. בנות לומדות דרך מבטה של האם, המבט עליהן ועל עצמה. נשים בכל גיל נמצאות בלחץ להיראות טוב, כך שביקורת מוגשת בימינו כבר עם ארוחת הבוקר. אימהות מנסות להעצים את הבנות לקבל את עצמן, בעוד אלה רואות את תפריטי הדיאטה של האימהות תלויים על המקרר, ואת המאבק שלהן לחזור לג'ינס הישן.
לאם יש תפיסות משלה על יופי וסטייל, איך הבת אמורה להיראות בגילה, מה מחמיא לה. לבת יש את דעותיה שלה, כולל על אמא שלה. כשאני נפגשת עם נערות בסדנאות הן מספרות באכזבה כשהסטייל של אמא לא מוצא חן בעיניהן, ומראות תמונות בגאווה כשהמצב הפוך.
לעולם לא נצליח למלא את הפנטזיות של האחרת, ואנחנו גם לא אמורות. כשיש אינטימיות בקשר לא צריך להיאבק מי "צודקת". אפשר לחשוב שונה. אפשר לומר - "זה לא לטעמי אבל מבינה שאת אוהבת את זה". בקשר מסוג זה, יציאה משותפת לקניות לא תהפוך לעולם לאירוע רב נפגעים.
קראו עוד:
מלחמת גיל ההתבגרות - אפשר גם אחרת
לא צריך להתאמץ להסוות את דעתנו, הרי האחרת בין כה וכה מרגישה אותה, ולא מאוימת ממנה. אם היא שואלת, נאמר מה אהבנו. לא נכפה את דעתנו. ונזכור שבתוך המשוואה המורכבת של בגדים-גוף-יופי, כל אמירה חסרת מודעות יכולה להזיק, גם אם היא באה בכוונה טובה.
ומה אם זה פשוט קשה והיחסים טעונים מדי? נתקלתי במקרים שהאם רזה והבת מלאה, או להיפך, וכל יציאה לקניות הופכת למסע ייסורים של השתיים. מה לומר, איך לומר, כיצד לא לפגוע. גם בסיטואציות פשוטות, בגד שהבת אוהבת יכול לעורר באם צמרמורת, וכל פעם מחדש הדילמה איך להגיב.
יש אימהות שמעדיפות להימנע, לתת כרטיס אשראי, תקציב מוגדר, ולסגת בשקט. אחת אמרה לי - "הקשר בינינו יקר לי הרבה יותר מהכסף שהיא תוציא בקניון". ויש גם בנות שנהנות ללכת לקניות עם אבא, ומספרות על כך בגאווה. פגשתי משפחות בהן אבא הוא סטייליסט הבית, מלווה את הבת לחנויות, בסבלנות ופרגון. הקשר אב – בת מתחזק, ואמא משוחררת מהסיטואציה.
תרבות הקניות במשפחה מושפעת מערכים, הרגלים ומערכות יחסים. ביקורים משותפים בחנות בגדים, כמו כל פעילות אחרת, יכולים גם לחזק את הקשר. איך? להוריד מן הכובד. להחליט שזה משחק. אפשר למשל לצאת לחנות לא מוכרת, כמו חנות יד שניה, ולהסתובב כמו זוג תיירות. בלי ביקורת, בלי מטענים. זו תהיה הקנייה הכי טובה.
ד"ר טלי סטולובי, מרצה וחוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש, מחברת "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות".
לפנייה לכתב/ת 
