"לא ניתן לדרוש ריבית והצמדה על פיצויי הפקעה"

עיריית חולון הציעה להשיב קרקע לבעליה בתנאי שיחזיר את 53 אלף ש' שקיבל כפיצוי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ביהמ"ש דחה אותה

עו"ד אלון סמואל | פסקדיןפורסם: 04.12.19 , 15:42

סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, השופט חגי ברנר, קיבל לאחרונה באופן חלקי את עתירתו של בעלי קרקע שהופקעה על ידי עיריית חולון ב-1993, וקבע כי העירייה לא תקבל ריבית על החזר פיצויי הפקעה.

מדובר בקרקע שייעודה המקורי היה "שטח ציבורי פתוח". ב-1978 תוקנה תוכנית המתאר כך שהקרקע יועדה להקמת אתר פסולת. ב-1989 פרסמה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הודעה כי הקרקע דרושה לה לצורכי ציבור. משא ומתן בין העירייה לבין העותר הסתיים בהפקעת הקרקע מידיו, תמורת כ-53 אלף שקל.

חוק ונדלן

בגלל עיריית ת"א: כך הוכשרה דירה מפוצלת

עו"ד אסף לאור | פסקדין

הנכס פוצל ללא היתר לשתי חנויות, ולימים רק אחד החלקים שלה קיבל הכרה כדירת מגורים לכל דבר. בעלת החלק השני פנתה לבית המשפט

בגלל עיריית ת"א: כך הוכשרה דירה מפוצלת

השנים חלפו וב-2005 הודיעה העירייה על תוכנית חדשה שתחול על הקרקע. באוקטובר 2017 הודיעה העירייה לעותר כי המטרה שלשמה הופקעה הקרקע – הקמת אתר פסולת – אינה קיימת עוד, וכי הקרקע נכללת במסגרת תוכנית חדשה (ח/500) לבנייה למגורים, תעסוקה ומסחר, במסגרת התרחבות העיר לדרום. במילים אחרות, ייעוד הקרקע השתנה משטח לצורכי ציבור לשטח סחיר (מגורים ותעסוקה). העירייה הציעה לו לקבל את הקרקע בכפוף לכך שיחזיר את פיצויי ההפקעה שקיבל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן בתמורה לתשלום עבור השבחת הקרקע.

בעתירתו נגדה הוא טען כי העירייה זנחה את מטרת ההפקעה כבר ב-2005, עם פרסום הודעה בדבר הכנת תוכנית חדשה ביחס לקרקע, ולכן היה עליה להחזיר את הקרקע כבר אז, עוד לפני שהושבחה, ולכן היא אינה יכולה לדרוש ממנו כעת את שווי ההשבחה. לדבריו אין שום מקור בדין לדרישת ריבית על החזר הפיצויים – דרישה שתעלה את סכום הפיצויים מכ-53 אלף שקל למאות אלפי שקלים.

בניגוד לעמדת העירייה, השופט ברנר שוכנע שהיא אכן זנחה את מטרת ההפקעה, שכן "המועדים מדברים בעד עצמם": הקרקע הופקעה ב-1993 לשם הקמת אתר פסולת, אולם אתר כזה מעולם לא הוקם, והעירייה עצמה הודתה בהודעה לעותר שהמטרה אינה קיימת עוד.

למרות זאת נקבע שלא ניתן לזקוף לחובת העירייה את זניחת מטרת ההפקעה, וזאת מאחר שהעותר השתהה ודרש את החזרת הקרקע רק לאחר שאושרה תכנית ח/500, שייצרה אצלו תמריץ כלכלי. בנסיבות אלה, ציין השופט, חל ההסדר שבסעיף 195 לחוק התכנון ובנייה – השבת הקרקע כנגד תשלום מחיר השווה לפיצויי ההפקעה, בצירוף שווי ההשבחה.

בפסק הדין הובהר כי שווי ההשבחה ייקבע בהליך נפרד, שכן הוא אינו מתאים לעתירה מנהלית ומצריך שמיעת ראיות וחקירת שמאים. השופט קיבל את טענת העותר ששמאי מטעם העירייה לא יכול לקבוע את שווי ההשבחה באופן חד צדדי, ויש לעשות זאת באופן הוגן ומאוזן.

בכל הקשור לריבית על החזר פיצויי ההפקעה, נקבע כי הדין עם העותר. מעבר לכך שריבית מתווספת בדרך כלל לחוב כספי, חוק התכנון והבנייה קובע שכאשר שונה ייעוד קרקע שהופקעה, הרשות רשאית למכור אותה בכפוף לכך שניתנה לבעלים המקורי האפשרות לרכוש אותה בחזרה "במחיר שלא יעלה על הסכום ששבו נרכשו ממנו, בצירוף שוויה של כל השבחה בהם הנובעת מהתוכנית".

החוק לא מזכיר ריבית, והשופט ברנר הבהיר כי רשות מנהלית רשאית לדרוש רק מה שהחוק התיר לה.