אצל מנכ"ל טבע נאות בסלון: "לעולם לא נהיה בשפיץ של האופנה"
מהשירות הצבאי המשותף עם עפרה שטראוס שהוביל לעבודה ארוכת שנים בחברה, דרך הקושי שבכניסה לתפקיד מנכ"ל חברת ההנעלה ועד הפיכתה להצלחה עולמית. מיכאל אילוז לא מתכוון להתפשר על איכות הנעליים כדי להיות אופנתי יותר, מודאג מהאיום המגיע מחזית הקניות באונליין ומספק הצצה לביתו המיוחד שבשלומי, אותו עיצב יחד עם אשתו. ריאיון
ב-21 השנים בהן מיכאל אילוז (65) מכהן כמנכ"ל טבע נאות, חברת נעלי הנוחות, הוא התמודד בהצלחה עם לא מעט משברים שטלטלו את החברה. בימים אלה הוא מתמודד מול חזית מאיימת נוספת - הקניות אונליין, שעלולה לפגוע בחנויות הרבות של החברה. אילוז מודה כי הוא חושש מהתופעה.
בבית עם רוני אינסאז: "הייתי השינדלר של היהודים בטהרן"
טבע נאות רכשה את פעילות ההפצה של המותג באוסטרליה
הסנדלרייה הקטנה שהפכה ליצואנית נעליים
"לטבע נאות יש 65 חנויות, 15 מהן בחו"ל", הוא מספר ל-ynet כשהוא יושב בביתו רחב הידיים בשלומי שבגליל העליון ומביט אל הנוף הפסטורלי. "ללא ספק איום הרכישה באינטרנט הוא גדול ומורכב, ומעמיד בפנינו אתגר עצום. העולם החדש מאיים. האתרים הפחיתו את מספר הקונים בקניונים ובחנויות, והסלולר עוד יותר מאיים: כל אחד יכול היום להזמין נעליים בהליכה. אפילו לא צריך לשבת כדי להזמין. כל זה שינה את כללי המסחר. אני לא מסתיר את החשש".
והוא יודע על מה הוא מדבר. "אפילו הבת שלי קונה באינטרנט, למרות שהיא בת של סנדלר", הוא אומר. "אמא שלה כבר מיואשת מזה: כל היום היא בדואר - אוספת או מחזירה".
איך אתם בחברה מתמודדים מול האיום?
"אנחנו מוכרים באתר הנעליים זאפוס, אבל זה לא מספק פתרון מלא. לכן אני משלב בין העולם הדיגיטלי לפיזי, ודואג שהמפעל ימציא את עצמו בכל פעם מחדש".
המפעל של החברה נמצא בקיבוץ נאות מרדכי שבגליל העליון, אך כ-70% מהייצור מופנה ליצוא, בין היתר לארה"ב, קנדה, אוסטרליה, אנגליה, יפן, סינגפור ואפילו אלסקה. "בשוק הבינלאומי אנחנו מוכרים בשם נאות (NAOT), והחברה מוכרת ע"י משרד הכלכלה כ'יצואן בכיר'", מסביר אילוז את הסיבה לכך. "המחירים בחו"ל הרבה יותר גבוהים מאשר בישראל, שם נמצא הרווח שלנו. הרפידה האנטומית שלנו הופכת את הנעל למיוחדת, ובחו"ל יודעים להעריך איכות יותר מאשר בישראל. יש לי סיפוק גדול מכך, שהמותג נשאר איפה שהוא נולד: בקיבוץ בגליל העליון".
אתה חולם להיות יצרן נעליים מוביל גם בישראל?
"לא. אני מודע לכך שלעולם לא נהיה בשפיץ של האופנה בישראל, כי לעולם לא נתפשר על איכות ולא נעשה לאנשים נזק לרגליים. אני מקבל מכתבים מנשים אמריקניות שכותבות לי: 'you save my life', כי הן יודעות להעריך את האיכות. מצד שני אני מכיר נשים שעברו ניתוחים בכפות הרגליים בגלל שהלכו בנעליים לא נכונות. נישאר עם דגמים מדהימים, אבל בריאותיים".
מה הבשורה של טבע נאות לשנה הקרובה?
"מכיוון שהבנו שסניקרס זה הטרנד החדש, יצאנו עם סניקרים לשוק ואנחנו הולכים על זה חזק כחלק מהתוכנית האסטרטגית החדשה שלנו. בנוסף יצרנו עוד שתי קולקציות ביניים, כך שתהיה קולקציה לכל עונה".
הסניקרס החדשים של טבע נאות(צילום: יח"צ טבע נאות)
מחובות אדירים למכירות במאות מיליונים
המפעל של טבע נאות הוקם ב-1942 בנאות מרדכי. מחזור המכירות היום מוערך ב-300 מיליון שקל בשנה. החברה מעסיקה בישראל כ-600 עובדים, מתוכם כ-400 תושבי הגליל, ועוד עשרות עובדים בחו"ל.
אבל היו שנים שהחברה היתה בקשיים כספיים גדולים. כך היה כשאילוז נכנס לתפקיד המנכ"ל בספטמבר 1998, וגילה לתדהמתו את גודל הצרה. "נכנסתי לתפקיד שבוע לפני ראש השנה", הוא נזכר. "הגעתי למשרד ומצאתי עשרות אנשים מחכים לי בפתח הדלת. הם אמרו שמתקרב החג והם מבקשים את המשכורות שלהם, שלא קיבלו. אמרתי להם: 'מה אתם רוצים ממני? לכו לבנק'. הם השיבו שהיו בבנק ואין כסף".
מה קרה?
"מנהל הכספים הסביר שאין כסף בקופה, שאנחנו חייבים כ-800 אלף שקל לבנק, ועד שלא נעביר את החוב לבנק, לא ישולמו המשכורות. זה היה הרגע בו הבנתי באיזה בור עמוק נמצאת טבע נאות, ושהכנסתי את עצמי למיטה חולה".
לא הבנת את זה כשחתמת על החוזה?
"לא. הציעו לי את התפקיד ביום שנסעתי לחופשה משפחתית, וחתמתי על החוזה תוך חילופי פקסים. רק אחרי שנכנסתי לתפקיד הבנתי שסיפרו לי משהו אחד והמציאות אחרת לגמרי, ושהמקום עומד בפני פשיטת רגל. הקיבוץ היה אז בחוב ענק, והמפעל הועמד למכירה בשל חוב של 10 מיליון שקל".
בסופו של דבר הצליח אילוז לשכנע את האחראי על תקציב ההתיישבות בסניף בנק לאומי בתל אביב להעביר כסף לטובת תשלום המשכורות. "הוצאתי את מפתחות המכונית הישנה שהיתה לי", הוא מספר, "שמתי על השולחן ואמרתי: 'זה מה שאני נותן לך על החשבון. אחזור הביתה ברכבת, אבל תדע, שאם לא תעביר עכשיו כסף למשכורות, לא תראה את הכסף שלך לעולם', וזה עבד. כנראה שמצאתי חן בעיניו".
מה אמרת לעובדים?
"חזרתי למפעל, כינסתי את העובדים, הודעתי שאנחנו מתחילים לעבוד כמו יחידת קומנדו, ומי שלא מוכן לזה - שלא יישאר ויקבל פיצויים. 13 מתוך 90 העובדים הודיעו שהם עוזבים. מאותו רגע כולנו נתנו את הנשמה, עבדנו 20 שעות ביממה. במקביל ביקשתי מספקים שיורידו מחירים, העליתי מחירים ללקוחות, ובתוך כשלושה חודשים העברנו את המפעל מהפסד לרווח".
בין משבר למשבר
יש דיסוננס בין חייו האישיים הרגועים ומקום מגוריו השקט של אילוז, לבין חייו המקצועיים שלאורך השנים מתנהלים בתוך סערות ובין משבר למשבר. לתפקיד בטבע נאות נכנס לאחר שסיים את תפקידו כמנכ"ל מפעל הממתקים תופיני סער, שהיה קיים באותה תקופה באזור התעשייה תפן, לאחר שהמפעל נקלע למשבר ונרכש אז ע"י חברת הממתקים כרמית.
לאחר שפתר את משבר המשכורות, נודע לו שחברת ההנעלה דפנה נמצאת בדרך לרכוש את טבע נאות. "יו"ר טבע נאות דאז ישראל עוז, היה בעד המכירה. הסברתי לו, שאם הביאו אותי לטבע נאות כדי למכור אותה חודש לאחר מכן אני עוזב או שיתנו לי 100 ימי חסד. לשמחתי, נתנו לי וגם המשבר הזה נפתר".
כחלק מתהליך ההבראה שינה אילוז את האסטרטגיה השיווקית של החברה, ויצא עם הסיסמה: "את הכי יפה כשנוח לך", והעביר את הקוסנפט מנעלי נוחות קלאסיות לנעלי נוחות אופנתיות. המפעל חזר להרוויח, והיה נדמה שטבע נאות צועדת על דרך המלך.
אלא שהשקט הזה הופר ב-2006, כשקרן ההשקעות העולמית שמרוק רכשה את השליטה בחברה. לאחר זמן עלו היחסים בין בעלי המניות: קרן שמרוק (40.5%) ואבי טולדנו (36.5%), לקיבוץ (17%) ואילוז (2%) על שרטון, וב-2014 נמכרה החברה לסוזי וסטיב לקס, מפיצי טבע נאות בניו יורק, תמורת כ-300 מיליון שקל. הזוג שוכנע לרכוש את המפעל בעקבות שיחת טלפון לילית שערך להם אילוז, בה הודיע להם שאם לא יקנו את החברה, כל הנהלתה תתפטר בתוך שבוע.
אתה משתמש יפה בנשק ה"איומים".
"זה לא איום, זו כוונה מלאה. זה כוח השכנוע שלי שעבד".
במסגרת הסכם הרכישה החדש הוחלט כי אילוז יישאר המנכ"ל, אבל בדצמבר 2018 הוא מינה את אמוץ בכר, לשעבר מנכ"ל מכון וינגייט, למנכ"ל טבע נאות ישראל, והוא נשאר על תקן המנכ"ל הבינלאומי. המהלך לא צלח, ולפני כחודשיים עזב בכר את התפקיד ואת החברה, כשהמנכ"לות כולה חזרה להיות נחלתו הבלעדית של אילוז.
אילוז נולד בירושלים, גדל בטבריה והתחנך בכפר הנוער הדתי כפר חסידים שבצפון. ב-1981, לאחר שהשתחרר משירות קבע בדרגת סא"ל, החל לעבוד בחברת שטראוס.
מספרים, שהקריירה שלך בשטראוס החלה בזמן ששירתת עם עפרה שטראוס באותה אוגדה.
"נכון. שירתתי ברמת הגולן במה שנקרא פעם חיל הספקה. יום אחד פגשתי שם קצינת אב"כ חמודה, שהיתה צריכה לערוך ביקורות אב"כ. מכיון שנוהלי הביקורת היו בחיל הספקה, הצעתי לה לבוא איתי. ככה הכרנו. ואל תחשדי, היה לה אז חבר. יום אחד היא אמרה לי שאבא שלה מחפש מישהו לעבודה, וביקשתי שתסדר לי איתו פגישה ואחריה עבדתי בשטראוס 16 שנים נפלאות".
רצית להיות מנכ"ל שטראוס?
"את תפקיד המנכ"ל סימנתי לעצמי כיעד. כשלמדתי בטכניון קורס לניהול משאבי אנוש, בניתי לעצמי תוכנית פיתוח אישית, ושם כתבתי שאני רוצה להיות מנכ"ל בתוך עשר שנים. ה-10 הפכו ל-15, אז קיבלתי את ההצעה מתופיני סער, ונפרדתי משטראוס, ומתפקידי האחרון בחברה כמנהל חטיבת הגבינות".
הצצה לבית
ב-1991, בתקופת מלחמת המפרץ, קנה אילוז קרקע בשלומי וכתשעה חודשים לאחר מכן עמד עליו הבית בו הוא מתגורר עם אשתו, כששניהם היו שותפים לתכנון ולעיצוב.
מתוך חמשת המפלסים, לאיזה חלק אתה כי מחובר?
"לגינה ולנוף המשקיף מהבית לים, ואל רכס הרי סולם צור. כשאני יכול להרשות לעצמי להתפנק, אני פותח את הבוקר עם כוס קפה, כשאני משקיף אל הנוף, זה מטעין לי אנרגיות למשך היום. אני גם מחובר למטבח, ולעיתים 'חוטא' בבישול. זה מרגיע אותי ומשחרר מתחים שהצטברו בעבודה. אני מבשל דגים בסגנון מרוקאי עם נגיעה יפנית, אשתי אחראית על ההמבורגרים והבשרים, והילדים על פסטות, אנטי פסטות וסלטים. אנחנו נוהגים לאכול יחד ארוחות שבת וחג, וככל שיש יותר בני משפחה סביב השולחן, ככה אווירת הארוחה טובה יותר".
מהו הפריט בבית שהוא הכי יקר ערך עבורך?
"היומנים האישיים שכתבתי בצעירותי. מדי פעם אני מעלעל בהם ונזכר באירועים החשובים בחיי".
אפשר להגדיר את החיים בשלומי כסוג של ציונות, אבל חיים בפריפריה לא תמיד קלים.
"אמנם אנחנו בגליל, אמנם אנחנו פריפריה, אבל יש לנו עוצמה מיוחדת. אני מחובר לצפון ולאנשים פה, לכן גם משמש בהתנדבות יו"ר אגודת הידידים של בית החולים בנהריה ויו"ר הקונסרבטוריון בעכו. אבא שלי, בנימין, לימד אותנו לא להתנשא על אף אחד, כי כולנו בני תמותה. הוא שינן לנו תמיד, שמה שיש לנו - הוא לא באמת שלנו, ולימד אותנו את המשמעות והחשיבות של השמחה בחיים. אם טוב ושמח לי בעבודה, בבית, בצפון, אז למה לי לשנות"?.
לפנייה לכתב/ת 
