נמחצה מהרכבת הקלה בחזרה מסרט: "יצאנו 9 בנות, חזרנו 8"
תמר פניגשטיין הובאה למנוחות, חצי יממה אחרי התאונה המזעזעת בירושלים. "אבא, אל תגיד קדיש", קראה בבכי אחותה רעות לאב שאיבד את אביו בגיל צעיר - וכעת גם את בתו בת ה-19. אחיה: "בוא נאהב את האדם, בוא נגיד שלום לאדם שהיינו פוגשים באוטובוס, כמו שתמר הייתה עושה"
חצי יממה אחרי הבילוי המשותף, הן מלוות אותה בדרכה האחרונה: תמר פניגשטיין, בת 19 מפתח תקווה, נלכדה מתחת לקרונות הרכבת הקלה ונהרגה בתאונה המזעזעת הלילה בירושלים, לאחר שהיא וחברותיה שבו מצפייה משותפת בסרט. היום (ד') ליוו אותה מאות למנוחת עולמים בבית העלמין ירקון.
עוד לפני ההלוויה אמר כי "אנחנו המשפחה רוצים להפיץ את אהבת החינם לכל אדם. חבל על כל מה שקורה במדינה - ההאשמות, הלגלוגים אחד על השני. בוא נאהב את האדם, בואו נגיד לאדם שהיינו פוגשים סתם באוטובוס שלום, כמו שתמר הייתה עושה. הולכת ברחוב והייתה עוזרת לכולם".
האחות רעות ספדה לה אף היא: "תמר רצתה לשמור על כולנו. היא אהבה את החיים. עכשיו כולם רואים כמה אהבה ושמחה הייתה לך. כל מכשול שלא יכולת לעבור היית מצליחה לעקוף אותו. תשמרי עלינו מלמעלה".
האב משה איבד את אביו בגיל צעיר, וכעת את בתו. לפני שקרא קדיש אמרה לו רעות בבכי: "אבא אל תגיד קדיש, אבא אל תגיד כלום".
"איך אפשר לדבר על תמר בלשון עבר? איך אפשר?", אמר האב בבכי. "תמיד שמחה, תמיד מובילה ומתגברת על כל הקשיים. נלחמה בכל הכוחות לסיים את הלימודים, כמה עזרו לה מסביב. רק הרצון שלה, כוח הרצון המטורף שהיה לה. כמה הייתה מאושרת ושמחה להיות בשירות הלאומי.
"תמיד סיפרה איך עזרה לאנשים, רק את תמר ביקשו. יהודיות, לא יהודיות, פעמיים-שלוש בשבוע הייתה שולחת תמונה, 'קיבלתי ארטיק, ממתק, מכתב'. איפה תמצאו ילדה שלפני שבוע מלאו לה 19 ושאלה אותי אם אפשר לעשות נזם? אמרתי שלא מתאים, והיא לא התווכחה. ילדה בת 19 עושה מה שהיא רוצה, אבל לא תמר.
"כפי שתמר הייתה אהובה על כולם ואוהבת את כולם אני מבקש להצטרף לדברים של אחיה: לאהוב אחד את השני. אין על מה לריב, אין על מה להתווכח. פשוט לאהוב אחד את השני. רק האהבה תנצח. נמשיך לזכור את הנשמה הגדולה שהלכה לנו ובעזרת השם נמשיך לחיות את החיים כפי רצתה ואמרה לנו כשהייתה בחיים. באהבה גדולה יותר ובצנעה".
מיכל רחמינוב, חברתה של תמר מהשירות הלאומי בבית החולים שערי צדק, סיפרה כי השתיים יצאו עם שבע חברות נוספות מהשירות הלאומי לראות סרט בסינמה סיטי בירושלים. "יצאנו תשע בנות וחזרנו שמונה", אמרה בכאב.
"אנחנו מכירות מעט זמן, אך הרגשתי שהיא כבר כמו אחותי. יצאנו לסינמה סיטי, ראינו סרט, כשסיימנו לקחנו את הרכבת האחרונה. היינו צריכות לקנות כרטיס לאחת הבנות ואז היה רעש מזעזע. היינו בטוחים שזה יריות. אחת מהבנות ניסתה לתפוס אותה והכול קרה בשניות. רצנו הכי מהר שיכולנו ופתאום הבנו שזה לא פיגוע. ואז שאלתי את עצמי איפה תמר. ופתאום היא לא הייתה".
לפנייה לכתב/ת 
