להיות רופא שמצליח לשנות את העולם

לפני כמה שבועות עמדתי על במה באוסטרליה, בכנס בינלאומי וחשוב. הרגשתי על גג העולם, אבל גם לא שכחתי שהכל התחיל באחת מנקודות השפל של חיי.

קוראים לי לירן, אני סטודנט לרפואה שבדיוק מתחיל את השנה האחרונה ללימודים (שנת הסטאז'). על הבמה הצגתי את "תוכנית שלבי"ם", פרויקט המעורבות החברתית שלי שמפגיש סטודנטים לרפואה עם אוכלוסיות מוחלשות ומסייעים להם בהנגשת שירותי רפואה ועידוד לאורח חיים בריא יותר.

לפני 5 שנים, הייתי בשנת הלימודים השלישית שלי וכשפגשתי את יפעת (שם בדוי), בת 30, חרדית לשעבר, שנותקה ממשפחתה, ואינה מצליחה להחזיק עבודה קבועה או קשרים יציבים. חשבתי שאוכל לעזור לה, ולצערי מאוחר מידי הבנתי שהמצוקה הנפשית בה היא נמצאת גדולה בהרבה ממה שאני יכול לתת לו מענה.

היא פיתחה כלפיי תלות אובססיבית והניסיונות שלי לתפוס מרחק הובילו לאיומים על חיי ולשני נסיונות אובדניים מצדה שנועדו למשוך את תשומת ליבי. זאת היתה כנראה השנה הקשה בחיי. רק אחרי תלונה במשטרה והוצאת צו הרחקה, השפיות החלה לחזור לחיי, ואז הבנתי שכרופא לעתיד אני חייב לרכוש כלים שיסייעו לי לצפות מראש ולמנוע סיטואציות כאלה, והיה לי ברור שבביה"ס הרפואה אני לא אקבל מספיק הכשרה לזה.

על אמפתיה, הכלה וגבולות

אז התחלתי לעבוד בהוסטל שיקומי של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. פתאום הייתי מוקף בצוות מטפלים מסוג אחר: עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ומרפאים בעיסוק. למדתי מהם המון על צורת תקשורת עם אדם מתמודד, על אמפתיה והכלה וגם על גבולות ושמירה על עצמי כמטפל. הרגשתי איך אני לומד להיות רופא טוב יותר.

במקביל ראיתי איך שזה פתאום נכנס להם "רופא צעיר" להוסטל, עוזר להם לגעת בנושא שהוא זר להם והיה מוזנח לאורך שנים: הבריאות הפיזית של הדיירים. מנהל ההוסטל, שזיהה את פוטנציאל, מינה אותי למדריך האחראי על נושא הבריאות ואני לקחתי את התפקיד בשתי ידיים.

יזמתי רעיונות כמו לקחת דיירים לחוג שחייה, לשפר את הארוחות ולסדר את התיקים הרפואיים, אבל הייתי צריך עזרה. במהלך שיחה במשרד ההוסטל עלה לי הרעיון שהצית את הפרויקט שכיום הוא מרכז חיי - להביא סטודנטים לרפואה שיתנדבו בהוסטל ויעזרו פעילויות של קידום בריאות. ההוסטל ירוויח כוח אדם איכותי עם ידע בבריאות, והסטודנטים יחשפו לאוכלוסיית המתמודדים ויהפכו לרופאים טובים יותר.

משהו אטרקטיבי להציע לסטודנטים

זה היה נראה כמו רעיון מעולה, אבל לא ידעתי איך לגרום לזה לקרות. הרי ירושלים מלאה בפרויקטים ועמותות מגניבות, ומה הסיכוי למצוא בתוך קהל הסטודנטים העמוסים ביותר באוניברסיטה, חבר'ה שירצו לבוא דווקא אליי.

פניתי לאחד המורים שהערכתי בבי"ס לרפואה עם הרעיון, שאלתי אם יש אפשרות לתת קרדיט אקדמי לסטודנטים שישתתפו בפעילות. הוא התלהב מאוד ותוך כמה שבועות כבר הוציא לזה אישור. עכשיו כבר היה לי משהו אטרקטיבי להציע לסטודנטים.

אבל זה לא היה מספיק, וכדי שסטודנטים רבים ישקיעו באמת נפח גדול מזמנם ומרצם בהוסטלים הייתי צריך למצוא דרך לתת להם גם מלגה. פניתי לעיריית ירושלים שקיבלה אותי בזרועות פתוחות ונרתמה מיד. האמת שהם לא רק "נרתמו" אלא גם רתמו אותי להוביל מיזם מלגות שיינתנו לסטודנטים שיצטרפו לתכנית שלי ובכך יגדילו משמעותית את התכנית שלי.

עיריית ירושלים הפכה לבית השני שלי. קראנו לשותפות החדשה שנוצרה "השותפות לקידום בריאות בירושלים" או בקיצור שלבי"ם. כולם הסכימו שהפוטנציאל פה הוא עצום. בהמשך הצטרפו "הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי" שהיו למכפיל כח ואני החלטתי להשהות את הלימודים שלי בשנה ולקחת על עצמי את ניהול השנה הראשונה של השותפות.

עם צוות מהעירייה ומהאוניברסיטה התחלנו בסערה. בחרנו שלוש אוכלוסיות יעד עיקריות: אנשים עם מגבלה נפשית, דרי רחוב וקשישים, גייסנו 25 מלגאים ו-145 סטודנטים. כל אלה ביחד פגשו קרוב ל-1,000 איש מאוכלוסיות היעד, וליוו אותם כיחידים וכקבוצות בתהליכי קידום בריאות. כל סטודנט השקיע את מיטב מרצו.

מה עשינו ומה ראינו

ההצלחה וההירתמות לא היתה מקרית, תוכנית שלבי"ם הצליחה למלא צורך חשוב ששנים נפל בין הכיסאות. מצד אחד עובדי רווחה נותנים שירותים מצוינים לאוכלוסיות היעד שלהם אך לא הוכשרו ולא יודעים לתת מענה לצרכים רפואיים. מצד שני אנשי מקצועות הבריאות שפוגשים את אוכלוסיות הרווחה אך לא יודעים לתת להם מענה מספק ולהתמודד עם הצרכים המורכבים שלהם.

ואת החוליה המחברת הזו אנחנו הצלחנו ליצור, ועוד לעשות את זה "בסגנון ירושלמי", עם חבורת סטודנטים בעלי מוטיבציה וראש יצירתי, שמקבלים את הליווי וכל המשאבים שהם צריכים מעיריית ירושלים ויוצאים לשטח כמובילי שינוי.

ההצלחה היתה הרבה מעל המצופה. מאות סיפורים אישיים של קשר משמעותי בתוכם גם לא מעט סיפורים של הצלחות ושינוי משמעותי בבריאות ובאיכות החיים של המטופלים, עד כדי הצלת חיים. למשל עשרה אנשים במצב נפשי קשה שיחד עם סטודנט בעל יוזמה הקימו קבוצת הליכה ובסופו של דבר השתתפו במרתון ירושלים, או אנשים ששנים הזניחו את מצבם הרפואי וקיבלו טיפול רפואי לא נכון ובזכות כמה מפגשים עם סטודנט שינו לחלוטין את ההתנהלות שלהם ונמצאים במגמת שיפור רפואית.

הפנינג בריאות לחסרי המעמד בעיר

אותי ריגשה במיוחד יוזמה של שלושה סטודנטים שהרימו והקימו הפנינג בריאות לאוכלוסיית חסרי המעמד בעיר, אליו הגיעו מעל מאה משתתפים וחלקם פגשו בפעם הראשונה רופא ישראלי ושמעו על הזכויות הרפואיות שלהם.

בניין 7 בכיכר ספרא ירושלים ששייך לאגף הרווחה געש מהתרגשות. סיפורי הצלחה מעוררי השראה צצו כמעט כל יום והיה לנו ברור שאנחנו הולכים להרחיב ולהמשיך את הפעילות. ראש העיר משה ליאון שמע על התוכנית ונרתם גם הוא להגדלת היקף המלגות ולשילוב הפעילות של הסטודנטים בתוכנית שלבי"ם בתוך היעדים העירוניים.

אין ספק שהיד עוד נטויה, שילוב סטודנטים לרפואה וסטודנטים בכלל עתיד להפוך לכלי חשוב בצמצום פערים בבריאות, וערים רבות נוספות צפויות לקבל שיעור שהכותרת שלו תהיה "איך עושים את זה בירושלים".

סיימתי לאחרונה תהליך חפיפה למחליפה שלי בתפקיד. אני חוזר כעת לשנה האחרונה של הלימודים לפני שאהפוך לרופא, אבל אין לי ספק שעבודה יחד עם גופים ציבוריים על שיפור שירותי הבריאות של אילו שהכי צריכים אותם, יהיה חלק מהקריירה הרפואית שלי כל החיים. זו לדעתי היכולת שמבדילה בין רופא טוב, לרופא שמשנה את העולם.