זה לא ייגמר אם ריבלין לא יאיים להתפטר
ככל שישראל מתקרבת למצב הקיצון של מערכת בחירות שלישית תוך שנה, גוברת האחריות של נשיא המדינה. ומצב קיצון מחייב מעשים חריגים
הנשיא ראובן ריבלין (צילום: אורי דוידוביץ')
ב-1984 יצא נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל מגדרו למען ממשלת אחדות, והצליח לחבר בין הליכוד של יצחק שמיר לעבודה" של שמעון פרס. 35 שנים מאוחר יותר ניסה ראובן ריבלין לעשות אותו דבר, אך עד כה נחל כישלון חרוץ. נותרה רק אופציה אחת, כנראה, להציל את המצב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מחרתיים (יום ד' בחצות) צפויה ישראל, בפעם השלישית ברציפות, לצאת למערכת בחירות שתגרום לקרע עמוק בחברה. ההפגנות וקריאות הזעם משני הצדדים, בכיכרות הערים, ברדיו, בטלוויזיה וברשתות החברתיות, עוד יגברו. התחרות על קולות הבוחרים תהיה אכזרית; האמון הציבורי בכנסת, במערכת אכיפת החוק ובממשלה יתרסק; אש המחלוקת תתלהט והפלגנות תעמיק; המאחד, המשותף והממלכתי יידחקו לקרן זווית. ישראל יודעת להילחם מול אויבים חיצוניים, אך ספק אם תדע להתגבר על משבר אמון חריף בין אזרחים מימין ומשמאל.
במדינות שבהן נוהג משטר פרלמנטרי, כמו בישראל, לנשיא המדינה יש תפקיד חשוב. הוא עומד בראש המדינה ומסמל את האחדות. הוא הגורם היציב במערכת הפוליטית בתקופה של חוסר יציבות שמאפיינת בהכרח תקופת בחירות לפרלמנט. מסיבה זו נחקק שהבחירות לכנסת והבחירות לנשיא המדינה לא תתקיימנה באותה עת, וכפי שהסביר ח"כ יזהר הררי ז"ל מהמפלגה הפרוגרסיבית בנאום בכנסת ב-1951: "עיקר תפקידו של הנשיא ועיקר הצורך בו הוא בתקופה שבין כנסת לכנסת... יש להפריד הפרדה גמורה בתקופות הכהונה בין הנשיא ובין הכנסת, כדי שלפחות בשעה שהכנסת מתחלפת, בשעה שיש אי יציבות במדינה עקב חילוף הכנסת ועקב חילוף הממשלה – לפחות דבר אחד נשאר יציב במדינה – נשיא המדינה... הנשיא צריך שיגלם את הדבר היציב במדינה".
בהטילו את מלאכת הרכבת הממשלה על המיועד לכהן כראש ממשלה, מסייע הנשיא לייצוב המערכת השלטונית. על כן יש לו חובה לעשות כל שביכולתו כדי למנוע הידרדרות לבחירות שלישיות. בוודאי תשאלו: מה יכול הנשיא לעשות? התשובה פשוטה: לנשיא אין פריבילגיה להרים ידיים. הוא מוכרח לחתור נגד הזרם וליצור אחדות. הוא חייב להיות המבוגר האחראי ולחסום את דרכי המילוט מן האחדות.
הנשיא הרצוג ז"ל יכול לשמש דוגמה לפעולה נמרצת ויעילה למען האחדות. ב-1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, המליצו בפניו 59 ח"כים על שמעון פרס ו-54 על שמיר. שלוש מפלגות שהחזיקו במצטבר בשבעה מושבים בכנסת (מפד"ל, אגודת ישראל ותמ"י) לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה. התברר שממשלת אחדות היא המוצא היחיד מן הסבך.
חיים הרצוג (מימין) עם שמעון פרס (צילום: יוסי רוט, לע"מ)
הנשיא ריבלין צריך אף הוא להיכנס שוב לחדר אחד עם נתניהו וגנץ, אך הפעם להודיע שאין יוצאים מן החדר עד שיעלה אותו עשן לבן שיבשר אחדות. המתווה לאחדות כבר מוכן ומונח בפני מנהיגי המפלגות, צריך רק להרים אותו מן הרצפה, לתקן בו תיקונים קטנים, להעלותו על הכתב ולחתום.
ריבלין יכול לאיים שלאחר הבחירות הבאות יראה עצמו חופשי להטיל על אחד מחברי הכנסת שאינו ראש מפלגה להרכיב את הממשלה. הוא יכול, במקרה הקיצון שאליו אנו מתקרבים, אפילו לאיים בהתפטרות אם הצדדים יסרבו להסכים על ממשלת אחדות.
"אם נלך לבחירות שלישיות", הוא צריך לומר להם, "אראה בזה כישלון אישי ואתפטר מתפקידי". כך יצליח הנשיא להבהיר את חומרת העניין, להוות דוגמה אישית לחברי הכנסת, ולהזכיר להם שהמטרה המשותפת גדולה ממטרות המפלגות ומן השררה.
- ד"ר בנימין שוורץ מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר בנימין שוורץ
מומלצים
