למה ילדים "חולי שליטה" מתקשים חברתית?
חשוב ללמד ילדים עם צורך חזק בשליטה להבחין בין הדברים שהם יכולים להשפיע עליהם, לבין כאלו שלא, וגם מה המחיר החברתי של ההתנהגות שלהם. כך תוכלו להקל עליהם
"אני מתעצבנת כשהחברות שלי משנות את מה שקבענו, ומחליטות ללכת למקום אחר, או להזמין למפגש בנות אחרות ממה שתוכנן. משהו בראש שלי כבר התרגל למה שחשבתי שיהיה, ואני מרגישה שאשתגע אם זה ישתנה. לפעמים אני בוכה או רבה איתן כשזה קורה (בת עשר)".
"כשאנחנו (ההורים) מחליטים על משהו (למשל: מקלחת, יציאה מהבית, זמן לסיים משחק או ללכת לישון) והבן שלנו מבין שבמקרה הזה לא נתחשב בדעתו, הוא מגיב מאוד קשה. הוא צורח, בוכה ולפעמים גם מרביץ לנו. אני מבינה שכשאין לו את היכולת להשפיע או לכוון את מה שיקרה, זה מוציא אותו מדעתו (הורים לילד בן חמש)".
ילדים בעלי צורך חזק בשליטה
נזהה ילדים שיש להם צורך חזק בשליטה כבר כשהם פעוטות, לפי נטייתם להגיב בכעס או התקפי זעם על הצבת גבולות על ידי המבוגרים, או על הטלת הגבלות על בחירותיהם או תנועתם במרחב. בגילאי הגן נזהה ילדים כאלה לפי רצונם החזק להוביל ולקבוע את חוקי המשחק, והקושי להתפשר כשאינם יכולים להוביל. למשל, נראה ילדים שמחלקים תפקידים כשהם משחקים עם חברים במשחק "משפחה" ואומרים לכל ילד מה תפקידו במשחק ("את הסבתא, אתה האבא, ואני התינוק הקטן"). הם לפעמים ישברו את הכלים ויעזבו את המשחק, כשילדים אחרים יתווכחו איתם או לא יסכימו לקבל על עצמם את הנחיותיהם.
בגילאים מאוחרים יותר זה יתבטא בהתנהגות שנראית כמו שתלטנות ודרישה לקבוע עבור אחרים מה יעשו, ואיך יעשו זאת. מאפיין נוסף הוא הצורך של ילדים כאלה לדעת הכל מראש, והקושי לקבל שינויים בתכנון המקורי או להתגמש עם אחרים כשהרצונות מנוגדים.
ילדים כאלה מאופיינים גם בכך שהם שואלים את הוריהם שאלות רבות שמטרתן להקטין למינימום את אי הוודאות ("איפה תהיו? עם מי? מתי תחזרו? למה אתם הולכים?). ניתן אם כך לראות שישנם ילדים עם צורך חזק בשליטה שיבטאו זאת באופן מוחצן, ואצלם נראה התנהגות כוחנית או שתלטנית. ואילו ישנם ילדים בעלי צורך חזק בשליטה שהם מופנמים יותר ויבטאו זאת על ידי חרדה, שאלות רבות, קושי להתמודד עם שינויים, וצורך לקבל הרבה מידע על האירועים המתרחשים. ישנם גם ילדים שישלבו בין הסגנונות.
ממה נובע צורך חזק בשליטה אצל ילדים?
ישנם ילדים שהטמפרמנט המולד שלהם הוא דומיננטי ונוטה למאבקי שליטה, ושם נראה צורך חזק בשליטה כבר מהגיל שהם מתחילים ללכת ולהיות וורבליים. ישנם ילדים שהצורך הזה מתפתח אצלם יותר מאוחר כתוצאה מאירועים סביבתיים שקורים (למשל- מעבר דירה, לידת אח קטן) או כתגובה על סגנון הורות נוקשה, או אוירה מגבילה מדי בבית. ברוב המקרים צורך חזק בשליטה שנראה כלפי חוץ כהתנהגות שתלטנית או כוחנית נובע מחרדה. זהו פרדוקס כיוון שלעיתים ילדים אלה יראו ככוחניים יותר מאשר כחרדים.
קראו עוד:
האם אתם הורים חרדתיים? כך תזהו
"אולי טעיתי כשנשארתי עם הילדים בבית"
הצורך בשליטה נותן לילדים אלה אשליה שהם יכולים להשפיע על כל מה שיקרה, ולכן מרגיע רגעית את החרדה. אך לאורך זמן החרדה מתעוררת שוב ביתר שאת, כיוון שהתנהגותם ונטייתם לשבור את הכלים, או להקשות על הסביבה בדרישות ושאלות מעוררת קונפליקטים ומתח מול הסביבה, ולא נותנת מענה למקור האמיתי של החרדה. המתח שנוצר מול הסביבה רק מגביר את המתח הפנימי בנפשו של הילד.
ילדים עם צורך חזק בשליטה מעוררים לעיתים קרובות אנטגוניזם בסביבתם כיוון שחבריהם מרגישים שהם מנסים לשלוט בהם, ולא מספיק קשובים לרצונות שלהם. הם לפעמים נתפסים כטרחנים כיוון שהם מגיבים לא טוב לשינויים, רוצים לדעת את כל הפרטים לגבי כל דבר מראש, ולא נתפסים על ידי סביבתם כמספיק "זורמים". הקושי של ילדים עם צורך חזק בשליטה להגמיש את החשיבה, למצוא פתרונות לקונפליקטים שמתעוררים או להתפשר - יוצר מתח ומריבות בסביבתם החברתית.
איך עוזרים לילדים עם צורך חזק בשליטה?
ראשית, חשוב ללמד ילדים המאופיינים בצורך חזק בשליטה להבחין בין הדברים שהם יכולים להשפיע עליהם, לבין הדברים שהם אינם יכולים להשפיע עליהם. כשמדובר בדברים שניתן להשפיע עליהם - אפשר ללמדם איך להיות אקטיביים ויוזמים, אך בד בבד לשים לב לרצונותיהם של האחרים.
אפשר לדבר עם ילדים כאלה על המחיר שהם משלמים כשהם כופים את רצונם על האחרים, ולהראות להם שהם אמנם משיגים בטווח הקצר את מבוקשם, אך מכעיסים את החברים ומעוררים אצלם התנגדות. אהוד בן העשר סיפר בקבוצה למיומנויות חברתיות על מריבה שהייתה לו עם ילדים מהכיתה שנמצאים איתו בוועדה לאירגון מסיבת חנוכה הכיתתית. הוא הסביר שהם יזמו משחק שרצו שילדי הכיתה ישחקו במסיבה, והוא חשב שזה משחק טיפשי, שלא מתאים לתחומי העניין של הבנות בכיתה. הוא הציע משחק אחר. הילדים בוועדה לא הסכימו, והוא עזב בטריקת דלת את הוועדה.
הילדים בקבוצה החברתית אמרו לאוהד שגם אם המשחק שהציע טוב יותר, היה צריך "לזרום" עם דעת הרוב, ושחבל שעזב את הוועדה, כי הוא מפסיד את היכולת להשפיע על דברים אחרים במסיבה כמו איזה כיבוד יהיה, ואיזה מופע הילדים יעלו. אוהד לא הסכים עם חלק מהדברים שנאמרו, אבל היה נינוח בזמן השיחה, ולא כעס או עזב את החדר. בסוף המפגש ציינה המנחה שאוהד לא שבר את הכלים למרות שלא הסכים עם חלק מהדברים שנאמרו. אוהד אמר שהרגיש שחברי הקבוצה ניסו לעזור לו ושהם בעדו, ולכן לא התעצבן. המנחה אמרה לאוהד שקל לו יותר "לשחרר" כשהוא בסביבה בטוחה ותומכת.
להימנע ממאבקי כוח
ילדים בעלי צורך חזק בשליטה זקוקים להזדמנויות רבות מהוריהם להחליט ולהיות בשליטה, בדברים שמתאים שיחליטו בהם. חשוב לתת להם בחירה בנושאים שקשורים לעולמם כמו באילו חוגים להיות, איזה חברים להזמין, מה ללבוש וכד'. ככל שההורים יימעטו להכנס עימם למאבקי כוח, יתייעצו איתם, וייתנו להם תחושה שהם נשמעים ונילקחים בחשבון, כך יהיה להם קל יותר לשחרר את הצורך לשלוט. כמובן שגם ילדים כאלה יצטרכו לקבל את העובדה שלא בכל נושא משפחתי הם יכולים להחליט, ושבעניינים מסויימים יצטרכו לקבל את החלטות ההורים.
המנחה בקבוצה למיומנויות חברתיות בהרפתקה בטבע, תרגל עם הילדים משימה בזוגות שאחד מוביל את השני במסלול בטבע כשעיניו של המובל עצומות. אחר כך הילדים החליפו תפקידים. לפני המשימה המאתגרת ביקש המנחה שהילד המובל יאמר לילד המוביל מה חשוב לו (למשל - איך להחזיק לו את היד, ממה הוא מפחד, ממה להימנע כשהוא מוביל אותו והאם לדבר איתו או לשתוק). הילדים ציינו בסוף המשימה שעזר להם שיכלו להסביר לשותף שלהם לפני המשימה איך לעשות את הדברים. המנחה הסביר שכך קיבלו תחושת שליטה שאפשרה להם לסמוך על השותף למשימה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ילדים עם צורך חזק בשליטה צריכים להכיר את המאפיין הזה באישיותם, וללמוד לקבל את עצמם עם המאפיין הזה, תוך ניסיון להגמיש את עצמם ו"לשחרר" כשהם יכולים. חשוב שההורים יעזרו לילדים להמשיג את המאפיין האישיותי הזה ("חשוב לך להשפיע ולהחליט, אתה אוהב לדעת הכל מראש כי זה מרגיע אותך").
רוצה להחליט הכל
בקבוצה למיומנויות חברתיות למתבגרים ביקשה המטפלת מהנערים והנערות לתאר את עצמם כמו שחבר או חברה מהכיתה היו מתארים אותם. אחת הנערות אמרה שחברותיה היו אומרות שהיא "חולת שליטה" ורוצה לדעת הכל מראש, ולהחליט הכל. המנחה שאלה אם גם היא מרגישה כך לגבי עצמה, והנערה אישרה שכן.
חברים אחרים בקבוצה הזדהו עם התכונות האלה, והמנחה הסבירה ש"חולת שליטה" זה ביטוי, אך זאת לא מחלה, אלא נטייה אישיותית שאפשר לקבל אותה, וגם להבין איזה מחירים משלמים עליה, ואיך ניתן לעבוד על זה. הנערה חייכה ואמרה שהיא יודעת שזאת לא מחלה, אבל לפעמים קשה לה לקבל שהיא כזאת. זה הוביל את המתבגרים בקבוצה לשיחה כנה על ביקורת עצמית וקבלה עצמית.
חשוב שההורים לא יפספסו שמאחורי הצורך החזק בשליטה עומדת לרוב חרדה, וינסו להבין מה מקור החרדה. הדרך להבין מה מקור החרדה היא לחשוב מה בחיי הילד מעורר קונפליקט או לא מסתדר - מצבו החברתי? היחסים עם הוריו או אחיו? הדימוי העצמי שלו? המצב הלימודי שלו? כשההורים מבינים מה מעורר לחץ, מצוקה ומתח בחיי הילד הם יכולים לעזור לו בתחום הזה, כדי להפחית את החרדה הנילווית, וכך בעקיפין לאפשר לילד "לשחרר" את הצורך החזק בשליטה שגובה ממנו מחירים אישיים וחברתיים.
אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית, ומנהלת תחום קבוצות למיומנויות חברתיות ב"מרכז גרתי"
לפנייה לכתב/ת 
