איך להפסיק לפחד מתרבות הפיטנס ולהתחיל לשנוא אותה

עם כל החיבה האפשרית שיש כלפי תרבות חדרי הכושר ועם החשיבות הפופולרית המיוחסת לתזונה ולפעילות גופנית — בכל זאת, יש להפנות קצת ביקורת כלפי חלקים מסוימים בתרבות הזו. הרי לא יכול להיות שהדרך שבה העניין מתוקשר באופן כללי היא הדרך היחידה הטובה והראויה. בואו נראה מדוע זה לא חייב להיות כך. בואו נראה מדוע גם ל־Dad Bod, ל"גוף־של־אבא", יש זכות קיום. לעזאזל, הדד־בוד הוא התשובה האמיתית.

משהים את עצמכם?(צילום: iStock)

1) אידיאלים אסתטיים

בשביל להבין את האסתטיקה של תרבות הפיטנס, בואו נתחיל בדימוי מאוד ספציפי: חדר הכושר הזה או האחר שבו אני מלמד קורסי תזונה למדריכי ומדריכות כושר ופיטנס ועוד,  מקצוע־שקר־כלשהו־שהוא־לא־מערכת־סאדו־מאזוכיסטית־בכלל.

זה מתחיל בכניסה למכון, שעטורה בחנות למותגי ספורט — שהרי לחדר כושר אתה צריך לבוא ממותג ומדוגם. זה לא מקום שבו אתה חלילה אמור להזיע ולהגיע לקצה שלך, אתה אמור להראות שאתה נותן עבודה כשאתה בעצם מנכיח אופנה. איזה יופי.

ממשיכים פנימה. דוכן שייק בריאות שמחזיר מבחינה קלורית את כל מה שהוצאת באימון בתערובת רסקים יקרה בטעם ממוצע לגמרי. אבל עזבו את זה, ייתכן שהדבר המחורבן ביותר הוא שאלה שכנראה הכי זקוקים לעידוד לפעילות גופנית עדיין מרגישים, גם היום, אומללים כשהם מגיעים לחדר כושר.

סטיגמות נגד השמנת יתר עדיין קיימות, ומקושרות לרצון מופחת לבצע פעילות גופנית. איפה זה עוד יותר מוקצן? הנה עוד דימוי: בתוך אותו חדר כושר יש אולם שבו אני מרצה. בשני הצדדים של הלוח שעליו מוקרנת המצגת הגרועה שלי, ניצבות שתי דמויות — אחת של גבר ואחת של אישה. הגבר כמובן עטור שרירים ומעט שערות, האישה מגולחת למשעי ודקה. הגבר נראה כאדם שמתאמן ארבעה עד שישה אימונים בני שעה בשבוע עם תזונה מוקפדת ברמת התפריט, האישה גם כן.

זהו. זה הדימוי האולטימטיבי שקופץ מול התלמידים שלי לראש. זה גבר, זו אישה. כל דמות אחרת היא כמובן לא האידיאל הזה. למה הוא האידיאל? מישהו אמר שככה נראית בריאות?

2) כושר

כמה כושר אמור אדם לעשות? ובכן, לפי ארגון הבריאות העולמי אנחנו מדברים על 150 דקות שבועיות לאדם בריא מעל גיל 18. נחזור לדימוי הקודם. האם דרך חצי שעה יומית, לרוב אירובית (ריצות, הליכות וכו') אדם בריא יגיע למצב הגופני של הדוגמן מהסעיף הקודם? לא. ממש לא.

צריך גם לציין את החשיבות של בניית מסת שריר על ידי פעילויות התנגדות כגון משקולות — אין ספק שהדבר קריטי, כן? אין הרבה ספק שלפעילות הגופנית יש השפעה חיובית מאוד על בריאות האדם מכל כך הרבה אספקטים, אבל האם חובה להתקרב למשטר האימונים שייתן לכם גוף כמו של הדוגמן הנ"ל? בטח שלא. אפשר לפתח מסת שריר גם בלי להגיע לריבועים גלויים וגוף מפוסל כמו בסרט תעמולה למען עליונות הגזע הארי — ועדיין להיות במצב בריאותי מעולה. אז למה מפמפמים לנו את החשיבות של ריבועים? למה לקבל בהכרח ובכזאת אוטומטיות סמל סטטוס שיכול להוביל לחשיבה רעילה ולפגיעה עצמית?

3) דימוי גוף

כשמדברים על הפרעות אכילה, הרבה מהאינדיקטורים שמצביעים עליהם מובילים אותנו לתרבות הפיטנס. ולא מעט מההתנהגויות העקיפות כמו ספירת קלוריות מקושרות לסימפטומים גוברים של הפרעות אכילה. מחקר מ־2016 ממש מציין במפורש שאנשי חדרי הכושר מדגימים יותר התנהגויות שמקושרות לסיכון גבוה לפיתוח הפרעות אכילה. שוב, זה לא אומר שכל מי שהולך לחדר כושר יפתח הפרעת אכילה, חס וחלילה. זה גם לא אומר שכל מדריך כושר הוא סוכן מחלה נבזי. ממש לא. אבל זה כן אומר שיש משהו בעייתי מאוד בתרבות הזו.

ושלוש.. ואחרון, ודיי!(צילום: iStock)

4) תזונה

הנושא שקרוב ביותר ללבי (בכל זאת, משלח יד) הוא כנראה המעצבן ביותר. הוא זה שמצמצם לתוכו שאלה מאוד גדולה: מה זה אומר בכלל בריא?

אין לשאלה הזאת תשובת בית ספר. למעשה, יש בערך אינסוף. בעיקרון, השאיפה בעולם הרפואה היא לשמור על אנשים ללא הפרעה להומיאוסטזיס שלהם. כלומר, לאיזון היפה הזה שמאפשר את המשך החיים כתיקונם וכן, ברמה האפשרית, למנוע הפרעות לאיזון הזה עד כמה שיותר.

לשם כך, אנחנו אכן מעודדים לאכול כמה שפחות זבל ולא להגיע להשמנת יתר. וגם, כמובן, לזוז לפחות 150 דקות בשבוע. אבל אין רק דרך אחת להגיע לשם.

מה שמשפיע במידה הרבה ביותר על המשקל שלנו הוא המאזן הקלורי. ניתן להגיע לשינוי במאזן הזה ב־1,001 דרכים. פליאו? טבעונות? צום לסירוגין? תזונה קטוגנית? הכל בסופו של דבר מגיע לאותה נקודה, כך שלפחות בהתייחס לשמירה על משקל תקין יש אינספור דרכים.

מה בנוגע לשמירה על בריאות וקבלת כלל רכיבי התזונה החיוניים? בדיוק אותו דבר. נכון, טבעונות תדרוש מכם לקחת ויטמין B12 כתוסף, תזונה קטוגנית עשויה לדרוש תוספים אחרים וכולי, אבל לרוב, כל עוד אוכלים מגוון מאכלים (והרבה ירקות ופירות), אין פינות קשות מדי לסגור בנושא הזה. אבל האם חייבים לספור קלוריות? האם חייבים להיות ב"חיטוב" — שהוא לא יותר משם נוסף ל"דיאטה להרזיה שאוכלים בה גם יחסית הרבה חלבון ומתאמנים"?

כלומר, ממש לא חייבים מזונות־על (שהם שקר) בשביל להיות בריאים, ממש לא חייבים לקום ב־5:00 בבוקר להתאמן למרתון כדי להיות בריאים, ממש לא חייבים להיראות רזים כדי להיות בריאים, ממש לא חייבים להתאמן כל יום במכון כדי להיות בריאים, ממש לא חייבים להיות במשטר דיאטטי כדי להיות בריאים.

אז יאללה. אפשר גם בלי כל השקרים האלה. אפשר לאכול פיצה, אפשר לאכול המבורגר, אפשר לאכול בשר. אפשר גם לא לאכול בשר כי טבעונות זה נהדר (רק קחו B12, תעשו לי טובה). אפשר ורצוי ליהנות מהאוכל שלכם, ואפשר ורצוי לעשות פעילות גופנית וליהנות ממנה גם בלי להיות משורטטים או מרובעים. אפשר גם בלי חדרי כושר — ברחוב, בבית, על הגג, במקומות רגועים יותר, בפארק. עדיף לזוז כמה שיותר ועדיף מאוד לא להגיע להשמנת יתר ולנסות להתמודד עם זה (אני יודע, זה קשה, ממש).

לאחרונה, זוגתי הצביעה על הכרס המתפתחת שלי. "יש לך דאד־בוד," היא אמרה לי, "למרות שאתה רזה, ומתאמן, ואוכל סביר. אבל יש לך בטן נהדרת".

גליון דצמבר עכשיו בדוכנים

למקרה שפספסתם:

אלוף ישראל בגלישה (9 פעמים ברציפות!) אמנם כמעט נהרג , אבל נתן לנו שיעור גלישה אחד על אחד.

דני קושמרו עף על הטנרה 700 (לפחות לא עף מהטנרה 700 ).

5 גאדג'טים חכמים לבית טיפש (אחד מהם זה מפצל שקעים ששולט במכשירי החשמל שמחוברים אליו, לא תאמינו ).