נסראללה מפריע ללאומיות הלבנונית החדשה
מבחינת הלבנונים, המאבק בין חיזבאללה לישראל מהווה מועקה ביטחונית, כלכלית ופוליטית. וחמור מזה, הוא מאיים על הזהות המתגבשת במדינה
המחאה בלבנון בחודש שעבר(צילום: EPA)
עדתיות ולאומיות לא מסתדרות יחדיו בשום מקום בעולם, כולל בלבנון. פעמיים בעבר נעשה ניסיון ליצור לאומיות במדינה – הראשונה עם עלייתה של ההתנגדות הפלסטינית החמושה במהלך שנות ה-70, והשנייה בעקבות הפלישה הישראלית ב-1982 – אך ללא הועיל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כיום, בפעם השלישית, שוב נראה ניסיון גיבוש של האומה הלבנונית, אך הדבר שונה מאוד. בניסיונות העבר הצליחה העדתיות להתחזות ללאומיות, וכך גברה ידה. בפעם הראשונה לאומיות שמאלנית התחברה עם התנגדות לישראל ולקולוניאליזם. בפעם השנייה חברה לאומיות ימנית להתנגדות החמושה לזרים כדי להביא יציבות ולשמור על הסטטוס קוו המבורך. מהצד השמאלי כמאל ג'ונבלאט ומהצד הימני באשיר ג'ומייל, אך שניהם לא יצרו באמת לאומיות הכוללת את מרכיבי האוכלוסייה השונים ונרצחו כמנהיגים עדתיים המייצגים סקטור אחד בחברה.
כיום קשה יותר להוליך שולל בטענות שווא ללאומיות. מספיק להתבונן בעשרות אלפי האזרחים שהתקבצו באירועי יום העצמאות הלבנוני ב-22 בנובמבר. אלו היו חגיגות עצמאות אותנטיות; עצמאות מהחגיגות הקודמות הריקות מתוכן, עצמאות מההפרדה בין העם הלבנוני לבין החברה האזרחית, לשלטון ולצבא. עצמאות של מנהיגות שצומחת מלמטה, עצמאות ממילים מתות ובנאליות וממושגים שמנותקים מהעם.
במילים אחרות, חגיגות העצמאות המשתלבות עם המחאות האזרחיות מעידות על כך שהלבנונים החדשים יצאו לכיכרות כדי למחות נגד מערך שלם של רעיונות ותפיסות. הם מכריזים בריש גלי שהם רוצים מולדת המושתתת על חוקים חדשים, שונים מחוקי העבר.
מנגד, השלטון חוזר שוב ושוב על אותן חגיגות וסיסמאות עצמאות מעושות שנה אחר שנה מאז עצמאות לבנון ב-1943. השנה, הניגוד בין ארכאיות הסלוגנים של השלטון לבין העומק של קריאות הלבנונים היה חריף מאי פעם ויצר מחזה שהוא עצוב ומצחיק בו-זמנית.
הפרדוקס של חיזבאללה
הלאומיות הלבנונית עשתה דרך ארוכה עד שהתגבשה, ולחיזבאללה אין כל קשר אליה. בהחלט אפשר לומר שמפלגה שהיא גם עדתית וגם דתית, כדוגמת חיזבאללה, לא יכולה להשלים עם לאומיות שבהגדרתה היא מכילה וכוללנית. מפלגה דתית בלבד הייתה יכולה להשלים עם כך, ואולי גם מפלגה עדתית שמסוגלת להפגין גמישות. אך מפלגה שהיא גם דתית וגם עדתית – זה כבר מסובך מדי.
מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה
המחאה האזרחית בלבנון בחודש שעבר (צילום: רויטרס)
גם הנטייה של חיזבאללה כלפי איראן מתנגשת עם הלאומיות הלבנונית המתהווה. הקשר בין חיזבאללה לאיראן לא מתבטא רק בנאמנות הדתית, בחיקוי צורת הלבוש ובקבלת סיוע כלכלי וצבאי. זהו קשר מיוחד במינו שאינו עולה בקנה אחד עם לאומיות לבנונית. לא זאת בלבד, אלא שלקשר בין שני הצדדים יש גם היבטים נוספים והשלכות הרות גורל. דוגמה לכך היא ההתערבות של חיזבאללה בסוריה שהרגיזה לבנונים רבים המעוניינים בשינוי.
במילים אחרות, הלאומיות הלבנונית החדשה, שצמחה מלמטה, טיפחה חשיבה דמוקרטית וביקורתית שלא מוכנה לסבול עוד את ההתנהלות של חיזבאללה ושל העומד בראשה.
שני עימותים בין חיזבאללה לכוחות שמחוץ ללבנון נתפסים בארץ הארזים כעול מיותר. ראשית, המאבק בין חיזבאללה לישראל, הדרך שבה הארגון נמנע מהסכנה שבעימות ישיר, ובאופן כללי המצב המתוח שנוצר – שנויים במחלוקת. לבנונים רבים סבורים שההתנהלות הזו, שנכפתה עליהם, מהווה מועקה ביטחונית, כלכלית ופוליטית. זאת ועוד, גם טבעת החנק על איראן ועל בעלות בריתה וההתקוממות של העיראקים והאיראנים מאיימות על ניסיונם של הלבנונים לבנות מחדש את לאומיותם.
חיזבאללה דועך והולך כתנועת התקוממות, אולם חשוב עוד יותר בהקשר של מאמר זה – הוא מאיים על הלאומיות החדשה וחש מאוים על ידה. לא ניתן להתעלם מכך שאירועי המחאה השונים בלבנון מעידים על כך שחיזבאללה מחד, והלאומיות הלבנונית המתהווה מאידך, כבר לא יכולים לדור בכפיפה אחת.
- חאזם סאע'יה הוא עיתונאי, מבקר ופרשן פוליטי לבנוני. המאמר המלא התפרסם באתר "אל-שרק אל-אווסט". בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת בערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
חאזם סאע'יה
מומלצים
