"בחרנו להשקיע בחינוך: בית ספר פרטי, 3,000 ש' בחודש"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת לנקרי, מאופקים.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

בצילום: אוסי (50), שמוליק (53), אייל (15) וצ'ילי. מחוץ לתמונה: הילדים אפיק (20) ואוהד (18).

משפחת לנקרי(צילום: אסי חיים)

הבית: אוסי: "גרים בבית הזה 13 שנים. זה בית של ההורים שלי. יש גינה ענקית ובריכה מאחור".

אוהבים את אופקים? אוסי: "לא גרתי פה כל השנים. עזבתי בגיל 20 וגרתי עשר שנים במרכז, כי הרגשתי שכדי להתפתח אני צריכה לעזוב. כשנולד הבן הראשון חזרתי. שמוליק מושבניק מערוגות והגיע לאופקים בגללי. אני לא יודעת אם אשאר פה לנצח. אם יבוא לי שינוי אני תמיד יכולה ללכת הלאה". שמוליק: "אני לא מרגיש שאני גר באופקים. אנחנו גרים בכניסה לעיר בבית עם שטח שלנו, וזה כמו מושב קטן. אני לא מרגיש את העיר".

למה לעזוב? אוסי: "פחדתי בעבר מסוג של התחרדות. תמיד שמרו פה על הסטטוס קוו, אבל אני חוששת שזה בדרך להשתנות. כרגע טוב לי בעיר, אבל אי-אפשר לדעת מה יקרה. בכל מקרה, העיר מתקדמת ויש בנייה חדשה, ומי שיש לו כסף לדירה שנייה, אופקים זה קלאסי".

ההורים שלך בחרו לחיות פה? אוסי: "אבא שלי בנה פה בית והיה מספיק חכם לקחת שטח גדול כדי להקים משק. הוא לא היה מאלה שאומרים 'אכלו לי שתו לי'. הוא חלם והקים ובנה. עשה ציונות אמיתית. בא לבנות את הנגב. הוא בנה מרכז מסחרי ראשון בעיר, ואמא שלי הייתה אושיה פוליטית בעיר".

ההחלטה הכי טובה? שמוליק: "להתחתן איתי". אוסי: "שמוליק זו זכייה בפיס, אבל אחת ההחלטות הכי טובות הייתה לחזור לאופקים. הרווחנו את אבא שלי, שהיה מיוחד במינו. הוא היה יזם ולמדתי ממנו המון. הוא תמיד אמר: 'תנסי - מקסימום תצליחי'".

מרגישים את המצב הביטחוני? אוסי: "בסבב הקודם ירו 400 טילים על האזור שלנו. יש לנו 45 שניות כדי להיכנס לממ"ד וזה מפחיד. לפני שישה חודשים גם חטפנו טיל. באותו בוקר התעוררתי והעליתי פוסט שצבע אדום זה לא רק הצבע בציפורניים שלי, ושאנחנו מחכים לתורנו. וזה באמת הגיע ונחת חמישה מטר מהבית. הגוף שלי הגיב לחרדה ופיתחתי סוכרת".

מה עושים? אוסי: "יש לי קייטרינג כבר 12 שנה בבית. זה התחיל ממיזם של נשים מבשלות בעיר. יש לי פה ארבעה שולחנות ואנשים באים, עד שהאוכל נגמר. אני מארחת גם קבוצות. כל בוקר אני הולכת לסופר ובוחרת מה לקנות, ואז אני מעלה תפריט בפייסבוק, ואנשים באים. לפעמים הכמות נגמרת כבר ב-12:00. אני מאוד נהנית". שמוליק: "אנחנו עובדים יחד. היא בצד אחד של המטבח ואני בצד שני, ואני עוזר לה".

אוסי: "אני אוהבת לארח. לא לקחתי מקום בחוץ כי זה מחייב אותך, ואני רוצה להמשיך להתנהל איך שבא לי. אם אני קמה בבוקר ולא בא לי לבשל, אני מפרסמת שאין אוכל".

חינוך? אוסי: "הילדים לא לומדים באופקים. זו בחירה. יש כאלה שמשקיעים בבית וקונים דברים. אני שמתי את הכסף בחינוך שלהם. 3,000 שקל בחודש בבית ספר פרטי. זה שווה, כי אתה רואה את ההבדלים. מתמטיקה ואנגלית לומדים בכל בית ספר, אבל נימוס, דרך ארץ ודיבור - זה תלוי עם מי אתה גדל".

מי מנהל את החשבון? אוסי: "אני אחראית על ההוצאות וההכנסות. לאבא שלי הייתה מגירה ששם הוא היה שם כסף, ומי שצריך לוקח מהמגירה. ואני גם ככה - יש בארון כוס, והילדים יודעים שאם הם צריכים הם הולכים לכוס".

מינוס? אוסי: "מי לא במינוס? זה עסק קטן באופקים וכמה כבר אפשר להרוויח. כל פיפס ביטחוני באזור, הכל עוצר".

מחוץ לתמונה? אוסי: "שמוליק אוהב חיות ויש לו עכשיו פינת תוכים ושתי יונים שהולכות אחריו בחצר". שמוליק: "מצאתי זוג גוזלים ואי אפשר לזרוק אותם, אז האכלתי אותם והם גדלו וחושבים שאני אבא שלהם".