"חוקרים פרטיים": מה כדאי לאכול?

כמעט לכל אחד מאיתנו יש דעה מוצקה לגבי תזונה. הידע הזה מבוסס לרוב קצת על מדע, הרבה על אופנה וגם קצת על תחושת הבטן שלנו (תרתי משמע). במעבדה שלי אני חוקר את הבסיס האקולוגי והאבולוציוני לתזונה.

כולנו אוכלים(צילום: באדיבות ד"ר ערן לוין)

ממש קצת אחרי שנולדתי התחלתי להתעניין בעולם החי - צמחים, חרקים, זוחלים, עופות, יונקים, חיידקים והקשרים ביניהם רתקו אותי עוד מגיל הזחילה. העובדה שכולם אוכלים את כולם הדהימה אותי כבר כילד. אבל לא תמיד אכלו כולם את כולם בעולם החי.

היצורים הראשונים סיפקו לעצמם את כל צרכיהם בצורה עצמאית, כשאור השמש מהווה מקור אנרגיה לתהליכים השונים המתחוללים בתאיהם. כך התקיימו להם החיים בעצלתיים במשך מיליארדי שנים, עד שיצורים החלו לנצל את האנרגיה שאצורה ביצורים אחרים - במילים אחרות, החלו לאכול אותם.

היכולת לצרוך מזון ולא לייצר אותו באופן עצמאי שינתה את פני עולם החי. בעקבותיה החלו להתפתח מנגנונים משוכללים לאכילה ולעיכול, מסלולים ביוכימיים לעיבוד המזון והתאמת הגוף וההתנהגות לחיפוש והשגת המזון - פתאום צריך היה שיניים, ולהיפטר מפסולת וחוש ריח מפותח כדי למצוא את המזון.

מנגד, החלו להתפתח אמצעים להגנה מפני טריפה ואמצעי המנעות מטריפה - מי חשב על צבעי הסוואה או יצור רעלים כשכל אחד מייצר לעצמו את האוכל?. הלחצים הכבדים הללו - להשיג מזון ולא להיות המזון של מישהו אחר - גרמו לכך שקצב האבולוציה הלך והואץ ובעלי החיים והצמחים הפכו יותר ויותר מורכבים.

ד"ר ערן לוין בפעולה(צילום: אייל ברטוב)

לדעתי, אם אנו רוצים להבין תזונה אנחנו חייבים להבין את התהליך והמנגנונים שעצבו אותה. את זה אנו עושים במעבדה שלי בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לדוגמה, אחד מהנושאים שבו אנו עוסקים הוא האקולוגיה של סוכר. סוכר נחשב בעיני רבים כמסוכן ורע, אז איך זה שחרקים רבים, ציפורים ועטלפים ניזונים מסוכר כמעט כמקור המזון העיקרי שלהם? מדוע הם לא משמינים? מדוע לרבים מהם יכולות פיסיולוגיות קיצוניות כמו קצב לב שמעל 1000 פעימות בדקה ביונקי דבש או ביצועי שרירים מופלאים שכל אתלט היה חולם לקבל ברפרפים (משפחה של עשים)?

כיצד הם מתמודדים עם סוכר גבוה בדם ומדוע הם אינם מפתחים סכרת? כיצד הם משיגים חלבון וויטמינים? כיצד עטלפים יודעים להשמין בסתיו ולרזות שוב באביב?

נקודת המוצא במחקר התזונה היא שאין דבר כזה "טוב" או "רע", אלא שיש להבין את הצורך הביולוגי של בעל החיים, מהי התזונה המתאימה לצורך זה, וכיצד היצור מותאם לצורת תזונה זו. למשל, גיליתי כי פרפרים משתמשים בסוכר שבצוף כדי לייצר נוגדי חמצון חזקים המאפשרים להם לעוף אלפי קילומטרים מבלי ששרירי התעופה שלהם ינזקו. אותו מסלול מטבולי עתיק קיים גם בגופינו, מה קורה אצלנו כשהוא משתבש? מה קורה שתאים סרטניים רותמים את המסלול הזה כדי להגן על עצמם ממערכת החיסון? השלכות מחקר מסוג זה לא רק עוזרות לנו להבין את עולם החי, פיסיולוגיה וביוכימיה אלא עוזרות להבין את התזונה האנושית ומתי ובאיזה תנאים כדאי לצרוך מזונות שונים, ומהי השפעתם על תהליכים רצויים ולא רצויים בגופינו.

בעוד המדע כיום משתמש במספר מצומצם של חיות מעבדה, שמשמשות בשל הנוחות בגידולן בשבי או המבנה הפשוט שלהן, אנו מחפשים מושאי מחקר אשר להם תכונות קיצוניות מבחינת התזונה או הפיסיולוגיה. לדוגמה, אנו חוקרים עטלפים, צרעות, פרפרים, ציפורים, דבורים, לטאות וציפורים. ולגבי השאלה מה כדאי לאכול? התשובה שלי ממש תאכזב אתכם... בגדול, תאכלו במידה. זה הכי חשוב.