כשהאחות צועקת: "אין לי מיטות, תצילו אותי!"
שעה שמנהיגי המדינה עסוקים בלקושש קולות לבחירות השלישיות ‑ המציאות של אלפי החולים בבתי החולים בישראל נראית עגומה מתמיד. "תצילו אותי", צועקת אחות בסורוקה ומבקשת לקבל עוד מיטה לחולה במסדרון. "כל הלילה הייתי במסדרון", מספרת מטופלת בלניאדו, "צעקות, צפיפות, אפס פרטיות, התביישתי". לאן נעלמה החמלה?!
קראו עוד:
עדות של רופא: "המדינה בוגדת באזרחיה, וזה עולה בחיי אדם"
דו"ח: רבע מתושבי הפריפריה ויתרו על טיפול רפואי בגלל המרחק
קריסת מערכות: 48 חולים במחלקה של 40 מיטות
סורוקה: כשהאחות צועקת "אין לי מיטות"
"אנחנו מדינת עולם שלישי. אני כבר שבועיים עם שפעת. לא הספקתי לעשות חיסון, כי לא היו בקופת החולים", מספרת מזל עזרן, תושבת באר־שבע. לפני רגע האחות הודיעה לה ש"אין אף מיטה פנויה". מזל (60) משתפת בכאב: "הצוות משתדל, אבל המצב של חדרי המיון בארץ לא טוב. לפני שבאים למיון צריך לחשוב מיליון פעם אם כדאי להגיע. הבת שלי גרה בבלגיה. עולם אחר. אי אפשר להשוות".
"תצילו אותי!", נשמעת צעקה. אבל היא לא של אף אחד מהמטופלים אלא של אחת האחיות, "תביאו לי מיטות".
מזל נלקחת לכיסא סמוך לעבור בדיקת א־ק־ג. ליד הכיסא בו ישבה מגיעים פרמדיקים עם אלונקה ועליה מטופל. הוא נשכב במסדרון בדממה, לא רחוק ממנו מטופלת זקנה. גם היא במסדרון. אבל אין איש איתה. אף אחד, כך נראה, לא מלווה אותה. לפחות לא בשעה הארוכה שבה היא שוכבת במסדרון.
לא רחוק ממזל ובעלה ממתין בעמידה דודו טק, שהגיע לחדר המיון בסורוקה ללוות את אחותו. היא שוכבת במסדרון. "עד עכשיו אנחנו מחכים. הצוות פה עמוס. יותר מדי. אמרו לנו תחכו במסדרון עד שיהיה חדר פנוי. אנחנו מחכים ומחכים", הוא מסביר בסבלנות.
לניאדו: "בושה למדינה שהגענו למצב כזה"
אי אפשר היה שלא להבחין בשרה, תושבת נתניה, (62) שוכבת על מיטה במסדרון במחלקה הפנימית. לצידה וילונות גדולים שלא ממש מסייעים לה בפרטיות. במגש האוכל שהוגש לה אתמול על ידי הצוות הרפואי בבית החולים היא כלל לא נגעה. כל שביקשה הוא מעט פרטיות.
"אני כבר המון שעות ככה במסדרון. כולם עוברים על פניי, כי אני המיטה הראשונה מדלת הכניסה. כולם עוברים כאן - חולים, מבקרים, צוותים רפואיים עם עגלות מזון. ככה אפשר בכלל להבריא?" היא שואלת אותי.
בעלה מוטי מדבר מהלב ובכאב: "הוחלט לאשפז אותה ומאז אנחנו במסדרון. כולם עוברים על פנינו. זו פשוט בושה. חושבים שאם ייתנו וילון ועוד יריעת בד זה יעזור. אם בן של שר או ח"כ חלילה יחלה, גם הוא ישכב כמו אשתי במסדרון? אני מתבייש במדינה".
שרה מבקשת להוסיף: "חבל שלא היית פה בלילה. היה ממש עמוס, צועקים, צפיפות, אפס פרטיות, התביישתי". ומוטי מסכם בדאגה: "אין לי מושג לאן מערכת הבריאות שלנו צועדת. אסור שאף אחד ישכב ככה במסדרון. בושה גדולה למדינה שהגענו למצב הזה".
קצת לפני השעה 14 מגיעות שתי אחיות במחלקת פנימית א' ומבשרות לשרה שחדר 105 במחלקה יכול לקלוט אותה כי התפנתה שם מיטה. "אני מודה לאל שזה קרה, אבל זה דבר כל כך בסיסי שמגיע לכל חולה".
לגליל בנהריה: "זה ילך ויהיה עוד יותר גרוע"
הצפיפות ב־6 המחלקות הפנימיות במרכז הרפואי לגליל בנהריה נותנת אותותיה. חדרי אוכל ששימשו בעבר את החולים הוסבו לחדרי אשפוז. בבית החולי, המשרת 600 אלף תושבים ובו 723 מיטות, נרשמה אתמול בחדר המיון תפוסה של 129 אחוזים ובמחלקות הפנימיות תפוסה של 103־135 אחוזים.
ד"ר בני רביב, מנהל חדר המיון ויו"ר ועד הרופאים, פסימי מתמיד: "הולך להיות הרבה יותר גרוע כבר בעוד שבועיים־שלושה, ברגע שמחלת השפעת תרים את ראשה. קיים מחסור של רופאים בקהילה שיכולים לענות על הצרכים וכן מחסור במיטות אשפוז".
בחדר המיון תשעה רופאים, כאשר התקן, שהתאים לשנות ה־80', הוא 15 רופאים. אלא שמאז צמחה האוכלוסייה, וכפרים שמסביב הפכו לערים, ומורכבות הטיפול עלתה. "אנחנו דוחפים את המטופלים לכל מקום אפשרי בבית החולים, מאשפזים ארבעה מטופלים בחדר שמיועד לשניים ולאחר שהכל מתמלא מעכבים את המטופלים בחדר המיון".
ד"ר רביב זועם על המצב שנוצר: "בושה וחרפה למדינת ישראל שבית החולים צריך לקושש כספים לבינוי ולשיפוץ כאשר המדינה מחויבת לאזרחיה לשירות כל כך בסיסי".
שערי צדק: תפוסה של 140 אחוז במיון
יום ראשון הוא יום עמוס בחדרי המיון. חולים שלא סובלים באופן דחוף ימתינו לרוב עד לאחר השבת ויגיעו לחדר המיון בתחילת השבוע. המראה של מיטות במסדרונות בחדר המיון בבית החולים שערי צדק הוא לא חריג, למעשה הוא חלק מהשגרה. חלק מהחולים במסדרון נמצאים עם פצע פתוח, או עם קיבוע צוואר, מחכים בסבלנות לתורם.
התפוסה עמדה אתמול על 140 אחוז, אבל למרות העומס למטופלים אין טענות לצוות הרפואי. "הם עושים עבודה מצוינת", אומרת אישה בשנות הארבעים לחייה, שהגיעה לחדר המיון בגלל מחלת הוורטיגו ממנה היא סובלת.
החולים הממתינים לטיפול והצוותים הרפואיים שקורסים קיבלו אתמול תקווה להקלה בעומס: מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק, פרופ' עופר מרין, וראש עיריית בית־שמש, ד"ר עליזה בלוך, סיכמו על הרחבת מערך השירותים הרפואיים של בית החולים בעיר. כיום 100 אלף תושבי בית־שמש נאלצים להגיע לירושלים כדי לקבל שירותים רפואיים חיוניים. המהלך צפוי להפחית את העומס על שערי צדק ולהקל על החולים שיקבלו שירותים רפואיים קרוב לביתם, אבל בינתיים העומסים גבוהים במיוחד.
אסף הרופא: החולים שביקשו להישאר במסדרון
האשפוז במסדרונות בתי החולים הוא אילוץ הפוגע בפרטיות ובטיפול הרפואי וברור שעדיף שחולים ישכבו בחדרים מסודרים ולא באזורי מעבר פרוצים לעיני כל, אבל מביקור בשתי מחלקות פנימיות בבית החולים אסף הרופא מתברר כי לפחות חלק מהמאושפזים מתאימים עצמם למציאות הקשה ומוצאים בה אפילו נחמה ודברים חיוביים.
ריטה ברודצקי יושבת ליד אמה (92) השוכבת במסדרון, מול עמדת האחיות. הצוות הרפואי החליט כי למרות שהתפנה מקום בחדר אמא שלה תישאר במסדרון, כי כך יוכלו להשגיח עליה הרבה יותר טוב. "הייתה אפשרות לשים את אמא בחדר, כי אנשים בקרוב משתחררים, אבל הם רצו שהיא תהיה ליד הדלפק, אז היא נשארת במסדרון".
באותה מחלקה שוכב במסדרון גם ב' (54) עם חום גבוה. גם הוא, למרבה הפלא, מעדיף את המסדרון: "אני מבסוט במסדרון. אפילו יש איתי אחלה אנשים פה. עדיף לי להיות פה ולא בחדר".
גם א' (82), המאושפזת כבר שישה ימים במסדרון, מרוצה מהמצב: "שמו אותי ביום הראשון במסדרון ואז רצו להכניס אותי לחדר. אמרתי 'אני רוצה את המסדרון'. אם אהיה בחדר ויקרה לי משהו - אף אחד לא יראה אותי ולא יבוא לעזרתי. עדיף מסדרון על חדר. נוחות ופרטיות זה בבית".
לפנייה לכתב/ת 
