מה השם של הילד אומר על ההורים?
אתם חושבים שבחרתם לילדה שם מקורי ואז מגלים שיש עוד שלוש בנות עם שם זהה בכיתה, ומנסים להימנע משם שיעשה טראומה לילד וכמובן בלי שמות של אהובים לשעבר או משמעות שלא ידעתם עליה. איך בכל זאת מקבלים החלטה?
מסתבר, כך גיליתי כשהפכתי להיות אמא, שהקו בין שם מקורי שאין לאף אחד ובין עוד-פעם-יהלי, הוא הרבה יותר דק משנדמה. אז נכון, מצד אחד אנחנו לא רוצים שהילדה שלנו תהיה נועה ג' עם הקוקיות (כי יש שתי נועה ג', וזה עדיף על נועה ג' המצוננת), אבל מהצד השני אנחנו לא רוצים שהשם שלה יהיה כל כך מקורי שהיא תצטרך להציג את עצמה עם כוכבית.
בדור שלי היו כל כך הרבה דנה, שבשלב מסוים העירייה השתמשה בזה בתור תירוץ לחלוקה לגנים ("מצטערים, מכבי אש אוסרים על יותר משבע דנה במבנה אחד"). הבעיה שתוך משהו שנדמה כמו רגע אבל יש הטוענים שהיה ארבעים שנה, השמות שהיו בעיניי באופן חד משמעי שם נרדף למישהי שנראית טוב (שרון), חרשנית (מיכל) וכשתגדל תהיה טייס (ניר וגל), הפכו להיות שמות של הורים, דודים וסבים וסבתות.
כמה זמן לוקח לבחור שם לילד? צפו:
עכשיו אפילו זואי, שהיה השם הכי מגניב בעולם כשגדלתי וכבר שימש ארבע בנות דמיוניות מארבעה בני זוג אופציונליים שפגשתי בשנות העשרים לחיי, הוא שם ממש זקן, כל כך זקן ששמעתי את הבת שלי קוראת ככה לראש ועד הבית בבניין הדמיוני שבו היא משכנת את הברביות שלה. סתם, אין לה ברביות, יש לה lol והשמות שלהן מגיעים משיבוש של שמות של יוטיובריות, מה שהופך 50% מהן לקים עם שני שמות משפחה, ואת ה-50% השני לאלין, עלין ובצק עלים.
קראו עוד:
שוב הילד לא הוציא את הכלב לסיבוב
מה קורה כשאתם סוחבים את התיק של הילד
"בכל ריב של הילדים - היינו מתכווצים"
אז נכון שאנחנו ממש משתדלים לא לעשות לילדים שלנו את הטראומות הנוראיות שההורים שלנו עשו לנו, ולא קוראים להם בשמות של תכונות (יפה ואדיר), צבעים (לבנה) או חיות (מי זוכר את חולדה גורביץ'?), מנסים למצוא משהו שלא תהיה לו משמעות שלילית ברילוקיישן (נמרוד בארצות דוברות אנגלית וכל שם בעצם בסין) ולא יכלול שמות של אקסים (אין סוגריים מספיק ארוכים בעולם). ובן דוד או בן של חברה שייקרא בשם איתמר יוריד לך גם את האופציה הזו, אפילו שאת תמיד רצית איתמר, אבל כך גם שבע מחברותייך הקרובות, והן ניצחו והשיגו עם הילד בגלל שהן התפשרו על הבעל.
גם אי אפשר שמות שדומים מדי לשמות של ההורים, כי ויל סמית וג'יידה פינקט-סמית הרסו את זה לכולנו כשהם קראו לילדים שלהם וילוו וג'יידן. ושום שם שדומה לשם של מחלה (זיוה) או שכתבו עליו שירים שאת לא אוהבת (מה לעזאזל הבחור הזה עושה לה?) או שהפך להיות פוליטי בלי כוונה (אפרת), ואם את לא רוצה שהבן שלך יסובב את הראש יחד עם עוד 2,500 ילדים מאותו השנתון, אל תקראי לו מוחמד.
אדל או נעמי?
אז עושים הפוך על הפוך ומשתמשים בשמות שפעם היו הכי שמות של סבים וסבתות, והנה נעמי ודוד הם כבר לא מהפלמ"ח, אלא מהאינסטוש, ודוד היה דוד הבן ואז הפך להיות דוד הבת ועכשיו הם בעצם מתלבטים אם ג'נדר זה בכלל עוד רלוונטי. אבל כשאת מוצאת את עצמך מבדילה בין אלישבע הבת לאלישבע הסבתא בעזרת ראשי התיבות ז"ל, את חושבת שאולי כדאי למצוא כיוון אחר לגמרי.
בואו נמציא שם! ערים בעולם, פירות, אותיות שרירותיות בתוספת 'אל' או 'יה', הכל הוגן בשמות מקוריים, באהבה ובמלחמה (ואף מילה על ילידות 73 שנקראו בשם מיה על שם מלחמת יום הכיפורים. מי קורא לילדה שלו על שם מלחמה? למרות ששלי בהחלט ראויה לשם "ההתשה").
וכך, מאדם נורמטיבי שבאמת התחבט אתמול בין שירה לרוני, את הופכת לאמא המשוגעת שקוראת לבת שלה אדל, ורק אחרי שהשם כבר רשום את מגלה שסבתא של רבי נחמן, ובתו אחריה, הן הן האדליות המקוריות שבגללן הבת שלך היא כבר לא מישהי עם שם זמרת מוכשרת אך מתוסבכת, אלא אדל ל', השלישית לשמה (או התשע מאות תשעים ושבע, אם היא ילידת 2018).
ונסיים במסקנה אופטימית: אם תקראי לבת שלך "מסקנה אופטימית", ותלדי אותה ב-31 בדצמבר, קצת לפני חצות, היא תהיה היחידה מסוגה. וכשהיא תהיה בכיתה א', היא תביט מלמעלה על כל המסקנות האופטימיות שבטרום חובה, ותתהה למה לא קראו לה בשם מקורי וצעיר כמו "דנה" או "שרון".
שירי צוק, ממבקרת ספרים, הופכת בפעם ה-14 ל"מבוקרת", מוציאה לאור את הספר "זה השם שלי!" בהוצאת ידיעות ספרים, המבוסס על סיפור שאותו סיפרה לבנה הבכור לפני עשור.
לפנייה לכתב/ת 
