"אנחנו אלופי שחמט עם עסק של 100 איש, ולמרות זאת לא מיליונרים"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת אלתרמן, מראשון-לציון.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

בצילום: בוריס (49), לובה (49), ליאור (23), בן (13) ואריאלה (27) שלא גרה בבית.

משפחת אלתרמן(צילום: אסי חיים)

הבית: דופלקס 7 חדרים. לובה: "בוריס ואני הגענו לארץ ב-1991 בלי כלום. אריאלה נולדה בקרוון בבאר שבע ובוריס, שהוא רב-אמן בשחמט, התחיל לשחק בקבוצה בעיר, ואז מועדון השחמט בראשל"צ החליט לאמץ אותנו ועברנו לכאן. בבית הזה אנחנו כבר 16 שנים. את המשכנתה שלנו סיימנו, אבל עכשיו התחלנו לשלם את המשכנתה של אריאלה".

אוהבים את העיר? לובה: "בהתחלה זה נראה כמו כפר לעומת קייב, אבל ראשון מאוד גדלה והתקדמה. אנחנו אוהבים את העיר כי עזרו לנו כאן להרים את העסק. עזרו לנו עם הספורט שלנו".

ספורט? לובה: "אנחנו ספורטאים. אני הייתי אלופת אוקראינה בשחמט, ובוריס היה אלוף ברית-המועצות, ושנינו שיחקנו בנבחרת". בוריס: "אני הייתי שחקן נבחרת ישראל וגארי קספרוב היה המאמן שלי".

איך זה התחיל? בוריס: "בבריה"מ זה סוג של תרבות. כל ילד יהודי לומד שחמט. בגיל 14 הייתי אלוף אוקראינה לבנים, ושנתיים אחר כך זכיתי באליפות בריה"מ לנוער והפכתי לרב-אמן".

מה התכונה הכי חשובה? בוריס: "התמדה. צריך כל יום להתאמן 7-6 שעות. אנחנו חוקרים את המשחק, מנתחים, בודקים וריאציות וחידושים, מתכננים אסטרטגיות. הרבה מבוסס על פיתוח הזיכרון. אני יכול לשחק בלי להסתכל עם עשרה שחקנים בו-זמנית, ולזכור את כל המיקומים של השחקנים בכל הלוחות".

מה אתם עושים? בוריס: "ב-2006 הקמנו עסק, כי החלטנו שכל ילד צריך ללמוד שחמט מגיל צעיר. לובה הייתה גננת ולימדה בגן שלה שחמט לילדים בגיל 3 בשיטה שפיתחה, שמשלבת תנועה על לוח גדול על הרצפה". לובה: "הרב-אמן אמר שאי-אפשר לשלב גם עבודה במשרד החינוך וגם להקים עסק, אז התפטרתי והפכנו את השיטה שפיתחתי לעסק". בוריס: "אמרתי לה שבמקום ללמד 30 ילדים שחמט - נלמד מיליוני ילדים. וזה היה הוויז'ן שלנו. זה מפתח את החשיבה, את היצירתיות, את הזיכרון, זה מפתח חשיבה מתמטית וזה כלי נהדר. אתה הופך את הילד למנהל של 16 כלים".

מה מצב העסק? לובה: "יש לנו חברה של יותר מ-100 מדריכים, שמדריכים בבתי ספר וגנים בכל הארץ. בראשל"צ כל גני החובה לומדים שחמט בשיטה שלנו, וגם כל תלמידי כיתה א'".

נשמע כמו עסק גדול. בוריס: "זה רק נשמע זוהר. למרות כל האופרציה הגדולה, אנחנו לא מיליונרים. קשה פה מאוד. המדינה לא הולכת לקראתנו בכלום. גם הרווח מכל שיעור הוא נמוך, כי העירייה רוצה את המחיר הכי טוב, והעובדים רוצים שכר גבוה ותנאים סוציאליים. את ההוצאות והשכר משלמים מראש, ואת התשלום מהעיריות מקבלים אחרי כמה חודשים. הרווח שלנו מאוד קטן והעיריות כל הזמן מבקשות עוד ועוד הנחות. אני הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים להיכנס לשווקים בינלאומיים, כי כאן לא נצליח להרוויח. ואנחנו עובדים על זה קשה. האפליקציה כבר מתורגמת ל-12 שפות".

אתם בדרך לחו"ל? בוריס: "חתמנו הסכם עם 200 גני ילדים בקוריאה ועם גנים בקנדה, ברוסיה הגדולה החליטו לאמץ את זה בבתי הספר, ויש מגעים גם עם הסינים. אם נסגור עסקה טובה בסין - אנחנו מסודרים. אני ולובה מתמקדים עכשיו בחו"ל, ואריאלה מנהלת את הפעילות בישראל". אריאלה: "קשה להעתיק אותנו כי התוכנית מאוד דיגיטלית. ליאור הוא גאון מחשבים ופיתח אפליקציה ללימוד השיטה. הוא גם הקים סטארט-אפ של גיימינג".

ליאור: "בן הראה לי את המשחק פורטנייט והתמכרתי, ואז בניתי משחק אימון לפורטנייט שהפך ויראלי בעולם. ופתאום קיבלתי מייל מפורטנייט ששאלו אם אני רוצה לעבוד אצלם, אבל החלטתי לוותר. עשרות אלפים נכנסים בכל חודש ואני מקבל הכנסה מאוד יפה מהפרסומות".

מינוס? לובה: "אין. יש לנו רב-אמן שמתכנן את הכסף".

ההחלטה הכי טובה? לובה: "להתפטר ממשרד החינוך. זה כלוב זהב עם פנסיה ועבודה טובה אבל בחוץ אפשר לעשות הרבה יותר".

חופשה אחרונה? לובה: "היינו בסוצ'י. פעם ראשונה אחרי 30 שנה חזרנו לרוסיה. מאוד נהנינו. יש שם יותר ישראלים מרוסים וזה כמו אילת, אולי בגלל הקזינו. אני מקווה שהתוכנית תעבוד בלעדינו ונוכל לעשות יותר חופשות".