ישראל נערכת להחלטה בבית הדין בהאג: "אין להם סמכות"
בישראל מעריכים כי התובעת הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג תפתח בהליכים על פשעים שבוצעו לכאורה בשטחים. בשל כך פרסם היועץ המשפטי לממשלה חוות הדעת הקובעת כי אין לבית הדין סמכות שיפוט כלפי ישראל וכי הרשות הפלסטינית אינה מדינה ריבונית
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט קובע כי לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג אין סמכות בעניין ישראל. בישראל מעריכים כי התובעת הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג פאטו בנסודה מתכוונת לפתוח בהליכים נגד ישראל על פשעים שביצעה לכאורה בשטחים. בשל כך החליט היועץ המשפטי לממשלה לפרסם בהקדם את חוות הדעת.
לחוות הדעת של היועמ"ש - לחצו כאן
בהודעה מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה נמסר כי "מזה כמה שנים, מנהל משרד התובעת של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בדיקה מקדמית, בעקבות פנייה של הפלסטינים. עמדתה המשפטית העקרונית של מדינת ישראל, שאינה חברה בבית הדין, היא שבית הדין נעדר סמכות שיפוט בנוגע לישראל, ושכל פעילות פלסטינית בזירת בית הדין נטולת תוקף משפטי.
"לפני כשנה, הודעתי כי אני שוקל לפרסם עמדה מטעמי בעניין העדר הסמכות של בית הדין לדון בתלונה הפלסטינית בצורת חוות דעת סדורה ומנומקת. זאת, על מנת לתת פומבי לעמדה שישראל מציגה בערוצים דיפלומטיים ומשפטיים שונים בעניין זה. כעת, נוכח הצהרתה של התובעת מהעת האחרונה בדבר כוונתה לקבל החלטה, במסגרת הדו"ח השנתי שפורסם ביום 5 בדצמבר 2019, מצאתי לנכון לפרסם את חוות הדעת בעת הזו.
"חוות הדעת מבהירה כי בית הדין משולל סמכות שיפוט לקיים הליכים בנסיבות העניין הנוכחי, וזאת מהטעמים הבאים:
"רק מדינות ריבוניות יכולות להקנות לבית הדין סמכות שיפוט פלילית. הרשות הפלסטינית, באופן מובהק, אינה עומדת בתנאים לקיומה של מדינה בהתאם למשפט הבין-לאומי ולאמנת רומא.
"הטענה שהפלסטינים הצטרפו כביכול לאמנת רומא אינה יכולה לשמש תחליף למבחן מהותי של הקניית סמכות פלילית לבית הדין על ידי מדינה ריבונית עם שטח מוגדר.
"לישראל טענות משפטיות תקפות ביחס לשטחים שהפלסטינים מתיימרים להקנות לבית הדין סמכות לגביהם. ישראל והפלסטינים הסכימו, בתמיכת הקהילה הבין-לאומית, לפתור את המחלוקת ביניהם בדבר עתיד השטחים במסגרת משא ומתן.
"הפלסטינים, בפנותם לבית הדין, מבקשים לפרוץ את המסגרת המוסכמת בין הצדדים, ולדחוף את בית הדין להכריע בשאלות פוליטיות שצריכות להתברר במשא ומתן ולא בהליך משפטי פלילי. לא לשם כך הוקם בית הדין, ואין לו רשות או יכולת לעסוק בנושאים אלה, ודאי שבהיעדר הסכמה של שני הצדדים.
"חוות הדעת מציגה את עמדתי ביחס להיעדר סמכות בית הדין בלבד. בכפוף להתפתחויות נוספות, אשקול להתייחס גם לסוגיות נוספות הקשורות לתיק זה".
ד"ר רועי שיינדורף, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני המשפט הבינלאומי הפומבי, הבהיר כי "זה חמש שנים מנוהלת בדיקה מקדמית בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא מדובר בחקירה אלא בשלב ראשוני שבו התובע של בית הדין אמור לשקול אם יש מקום לפתוח בחקירה. אם יש חשד לעבירות, בסוף הבדיקה תתקבל החלטה אם לעבור לחקירה. השאלה המרכזית שנבחנת היא האם לבית הדין הבינלאומי יש סמכות שיפוט ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"הפלסטינים מנסים ולא בפעם הראשונה לפנות לבית הדין. עמדת מדינת ישראל היא שלבית הדין בהאג אין סמכות שיפוט ביחס לסכסוך. לבית הדין יכולות רק לתת סמכות למדינות. ישראל לא חברה בבית הדין והרשות הפלסטינית היא לא מדינה. הם מנסים לטעון שכן, שזאת מדינה, והתובעת בהאג צריכה להכריע. היועץ המשפטי לממשלה ומערך השירות הציבורי יעשו את כל מה שנדרש להגן על אינטרסים של מדינת ישראל".
היועץ המשפטי של משרד החוץ, ד"ר טל בקר, ציין: "סמכות של בית דין אינה עניין טכני אלא מהותית, היא הקו המפריד בין מוסד שיפוטי לגוף פוליטי. בית הדין הבינלאומי יכול לקבל סמכות פלילית לפי 'חוקת רומא' רק כאשר מדינה ריבונית מקנה סמכות כזו לבית הדין. השאלה בבדיקה האם קיימת מדינה ריבונית שהקנתה סמכות לבית הדין כדי שיכול לדון בתלונה מסוימת".
"יש ניסיון לגרור את בית הדין לסכסוך פוליטי. על מנת שבית הדין יקבע כאן סמכות, יש צורך בסדרת טיעונים לא פשוטים ולא מבוססים ולטיעון אחר אין בסיס משפטי מוצק. אם בית הדין יחליט שיש סמכות, זה לדעתנו חושף את הפלסטינים לטענה כי הם פועלים לפי מניע פוליטי ולא משפטי. בית הדין הוקם לטפל בזוועות חמורות באנושות והניסיון לגרור אותו לדון בתלונה הפלסטינית ייתפש כניצול פוליטי. יש כאן בעצם ניסיון פלסטיני לעשות פליליזיציה של הסכסוך. גישה זו יכולה לגרום לצדדים רק להתרחק אחד מהשני, כשתהליך מדיני נועד לקרב בין הצדדים".
לפני חמש שנים הצטרפו הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי (ICC). הם הגישו לאחר מכן שורת תביעות לבית הדין נגד ישראל. במשרד החוץ מסבירים כי התובעת בבית הדין הבינלאומי עומדת לפרסם את החלטתה מבלי שלמדה בכלל את הטיעונים המוצגים במסמך הישראלי.
בנסודה התייחסת בדו"ח שלה גם לקמפיין "צעדת השיבה" המתנהל לאורך גדר הגבול בין עזה לישראל, שמטרתו לדבריה היא למשוך תשומת לב לדרישות הפלסטינים לסיום הכיבוש הישראלי, הסרת המצור על עזה ומימוש זכות השיבה. חיילי צה"ל, נטען בדו"ח, השתמשו באמצעי הרג ואל-הרג נגד משתתפי ההפגנות, וגרמו נכון לפרסום הדו"ח למותם של 170 בני אדם, כולל 30 ילדים, ולפציעת יותר מ-19 אלף איש. בין הנפגעים, צוין, גם אנשי סיוע רפואי ועיתונאים.
בנסודה לא התעלמה מעמדת ישראל וציינה אז: "בזמן שרוב המפגינים השתתפו במחאה לא אלימה ונשארו כמה מאות מטרים מהגדר, חלק נכנסו לשטח המיידי של הגדר והיו מעורבים בפעילות אלימה כגון ירי רקטות, בקבוקי תבערה ומתקני נפץ, שיגרו בלוני תבערה ועפיפוני תבערה לתוך ישראל וניסו לחדור לטריטוריה ישראלית. ישראל טענה שחמאס וארגונים חמושים אחרים יזמו עימות אלים וניצלו את המחאה כמסווה לפעילות טרור... תוך ניצול האוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי לפעילות הצבאית שלהם. עם זאת, כללי פתיחה באש של צה"ל והטענות על שימוש מופרז וקטלני בכוח על ידי כוחות הביטחון של ישראל בהקשר ההפגנות גררו ביקורת קשה, בין היתר, על ידי גורמים באו"ם וכמה גופים בינלאומיים".
לפנייה לכתב/ת 
