מה אתם אומרים כשאתם אומרים "בלאט"?

(איור: אסיה אייזנשטיין)

בראשית היה ה־хуй, כלומר החוי, כלומר הזין. לצירוף האותיות השגור הזה — הרוסים מכנים אותו בין היתר, גם "המילה עם שלוש האותיות" וגם, בחביבות בלתי נתפסת, "שלוש האותיות השמחות" — יש סגולות כמעט מאגיות, לפחות בעולם דובר הרוסית. עבור הרוסים הוא מקור לבושה ולגאווה. הוא מעלה את טמפרטורת הדם בחצי מעלה בכל שימוש, סגולה רצויה במדינה קפואה. הוא מסוגל להרוג יתוש וככל הנראה, להכאיב קלות לעכברוש. אם אומרים אותו ישירות לתוך שעון, הוא הולך שנייה אחת אחורה.

שום דבר מזה, כמובן, לא נכון. אבל זה היה יכול להיות הסבר לא רע ליחסים המורכבים והארוכים שרוסיה מנהלת עם המילה הזאת, ועם שלוש אחיותיה — пизда, (פיזדה, כוס); ебать (ייבאט, לזיין) ו־блядь (התעתיק העברי הנפוץ הוא "בלאט", אבל "בליאד" מדויק הרבה יותר. כך או אחרת, המשמעות היא זונה). אלה ארבע המילים המטונפות ביותר בשפה הרוסית ובמובן מסוים גם האגדיות ביותר. הרוסים קוראים להן, במידה לא מבוטלת של הערצה סמויה ובוז גלוי, "ארבעת עמודי המאט". כן, מומלץ לדמיין את העמודים האלה כאבנים קדומות שגולפו לכדי צורה של זין ענק.

רוסיה מקללת כל הזמן, הרבה ומכל הלב. עד כדי כך שברוסית יש פעלים נפרדים ל"לקלל" ו"לקלל במאט". אבל גם מי שמקלל במאט בקצב של 60 קללות בדקה לא יכול לשחוק את המשקל הסגולי של המילים האלה. קצת קשה להעביר את המשמעות הנרחבת הזאת לקורא העברי, כי הקללות הישראליות הצנועות שלנו, מ"כוס אמק" ועד ל"בן זונה" פשוט לא נושאות מטען מיוחד בשפה שלנו. נכון, הן קללות, ונכון, הן לא מתאימות לכל סיטואציה. תחשבו על המשקל החריג שיש ל־Cunt באנגלית האמריקאית לעומת Fuck ,Shit ו־Motherfucker, או אפילו לעומת Cunt באנגלית הבריטית — ותכפילו במאה.

המאט נשען על ארבעת העמודים האלה, אבל הדבר המופלא בו הוא הוורסטיליות האינסופית שלו. השפה הרוסית בכללותה מאופיינת ביחס מאפשר מאוד להוספה של תחיליות, סופיות והטיות שונות למילים שלה, אבל במאט זו חגיגה יצירתית של ממש. זה נכון שגם בשפות אחרות הטיות של קללות קיימות מייצרות ביטויים עם משמעות שונה לגמרי — למשל, ל־Fucked Up כבר אין שום קשר הכרחי ליחסי מין, אבל זה כן "דפוק" או "פישלתי". אבל היקף המשמעויות השונות שמייצר המאט הוא פשוט מרהיב.

הבלשן הרוסי מיכאיל אוסדצ'ב כותב על המאט שהוא מאופיין ב"יכולת לספוג אליו כמעט כל מורפמה (יחידה לשונית בעלת משמעות — ע.ק). אבל אלה מילים מוזרות שמפרות את כללי השפה. לכל שמות העצם יש משמעות לקסיקלית שיכולה להשתנות, להפוך ליותר מפורטת, יותר מורכבת, אבל היא לא נעלמת. המאט שואף להעלים את המשמעויות האלה". כלומר, Fucked Up במשמעותו כ"דפוק" הוא בדיוק זה — המשמעות הנסתרת היא "הרסת את זה כל כך שבאותה מידה היית יכול להכניס לשם את הזין". ברוסית זה ממש לא עד כדי כך פשוט.

המילים השונות שהרוסית ייצרה מארבע הלבנים הוורסטיליות האלה היו יכולות למלא מילון שלם. למעשה, הן ממלאות מילון שלם, עתיר משמעויות חיוביות ושליליות (שימוש יצירתי במיוחד במאט מכונה ברוסית "מאט תלת־קומתי", ביטוי שהשתרש, ככל הנראה, בימים שזה היה נחשב לסוג של גורד שחקים).

"ייבאט", לזיין, נתן לנו בצירוף סיומת סתמית את "ייבאלו" (פרצוף בלתי נסבל של מישהו, וגם ספציפית פה ג'ורה), ובהטיית הפועל "ייבאנול" (מילולית, זיין) גם "דקר", "הוריד כאפה", "גנב", "אכל במהירות". "ייבאנולסה" (מילולית, זיין את עצמו) דווקא לא מופיע במשמעות המילולית של אוננות אלא דווקא "נפל וקיבל מכה רצינית", אבל גם "נדפק" ו"התחרפן". אבל מי ש"ייבאשיט" (מזיין את עצמו, עם דגש על הווה) דווקא עובד, עדיף עם איזשהו כלי עבודה, מכונה או ציוד הנדסי שעושה הרבה רעש — והמשמעויות הפואטיות יותר כוללות אפילו "לב שפועם חזק באופן מדאיג" ו"גשם שיורד בקולניות".

ואלה הן רק ההטיות שהיה יחסית קל להביא לקורא העברי. למרבה הצער, קשה לשחזר בעברית את המהלך הבלשני של המילה המרהיבה "ספיזדיל", שבו שם העצם "פיזדה" (כוס, להזכירכם) משנה בקלות את עורו לפועל (אין מקבילה עברית הגיונית — הדבר היחיד שמתקבל הוא התרגום העילג "לכסכס". אבל ברוסית זה מצלצל נהדר) והמשמעות שלו היא בכלל "לגנוב". למה? כי פאק יו. כלומר, אידי נחוי (מילולית, "לך על הזין", כלומר שב עליו), זה למה. ככה.

בקיצור, הרוסים לא יודעים בדיוק מה לעשות עם הילד הבעייתי שלהם. מצד אחד, הוא חלק אינטגרלי וייחודי של השפה. עד כמה? עד כדי כך שברוסית כינוי נפוץ למגהפון הוא "מאטיוגלניק", כלומר, "החפץ שבאמצעותו אפשר לקלל במאט", כי איזה שימוש יותר כיפי למגהפון אפשר להעלות על הדעת? מצד שני, הוא גם נחשב חמור, חריג ומוקצה בחברת בני תרבות. מצד שלישי, גם בחברת אותם בני תרבות הוא נוכח תמיד, גם אם בפינה, בלחש ועם קריצה (והם תמיד יזכירו את העובדה שגם אלכסנדר פושקין, המשורר הלאומי הנערץ, אהב מאט והשתמש בו בפואמות שלו).

מצד רביעי, היחס למאט התרופף ונעשה מתירני משמעותית מאז נפילת הקומוניזם. מצד חמישי, ולדימיר פוטין אסר ב־2014 באופן גורף על שימוש במאט באמצעי התקשורת, במוזיקה, בהצגות ובסרטים. מצד שישי, החוק הזה נאכף רק לעתים רחוקות. ובכלל, כפי שגורס סלוגן אהוב על מתנגדי הקרמלין, "פוטין — חוילו" (בשלב הזה אתם אמורים להיות מסוגלים להבין לבד מה זה אומר ובאיזו מורפמה בדיוק נעשה כאן שימוש).

(איור: אסיה אייזנשטיין)

אלא שבלשנים כיום מסכימים שלמאט אין שורשים בשפה המונגולית או בשפות הטורקיות שדיברו השבטים הנודדים השונים שהתאחדו תחת דגל "אורדת הזהב" (החאנות של ג'ינגיס חאן). ארבע מילות המאט הבסיסיות נקלטו בשפה הרוסית כל אחת בתורה. "חוי" ו"בליאד" הגיעו מהסלאבית הקדומה, "ייבאט" ו"פיזדה" מהשפה הקדומה המכונה כיום "פרוטו־הודו־אירופית" שכנראה דיברו בין השנים 4000 ל־2500 לפנה"ס. יש כמובן גם סברות אחרות, אחת מהן של הבלשן היהודי משה בן יצחק שחי באנגליה בסוף המאה ה־13, הטוענת שהפועל "ייבאט" הגיע מלא פחות מאשר הייבום היהודי הכשר.

מעבר לכך, יש גם ממצאים ארכיאולוגיים שמוכיחים שהמאט היה בשימוש ברוסית כבר במאה ה־12 לכל המאוחר, ועוד בצורה דומה מאוד לתצורה הנוכחית שלו ("פאק", לעומתה, מתוארכת לכל המוקדם למאה ה־15). כל ארבעת "עמודי המאט" מופיעים על מגילות — במקור מכתבים — עשויות קליפת עץ לבנה. באחת ממגילות העץ האלה, שנמצאה בשנת 2005 בחפירות בעיר נובגורוד, כותב המחבר רדוסלאב לאחיו — "יעקב, אחי, תזיין בשכיבה". חוקרים מניחים שהכוונה בביטוי היא "אל תתחכם", "תהיה כמו כולם". בקיצור, כבר לפני כמעט אלף שנים הרוסים ידעו לא רק להשתמש במאט, אלא להשתמש בו בשביל לדבר על דברים אחרים לגמרי.

אבל מתי בדיוק פיתח המאט את ההילה הייחודית שלו? מתי הוא נהיה יותר מסתם קללה? השורשים של היחס הזה התחילו ככל הנראה כבר בימי הביניים, כשרוסיה אימצה בהדרגה את הנצרות. באותם ימים, באזור המאה ה־15, בביטויי המאט הופיעה דמות מפתיעה שנשמטה ממנו עם השנים — הכלב. באותה תקופה המאט עצמו היה מכונה בין היתר "נביחת הכלב", והביטויים שנרקמו סביבו היו משהו בסגנון "שהכלב יבעל את אמא שלך".

מעבר לעובדה שמדובר באיחול ציורי ולא נעים, מיוחסות לו משמעויות מיסטיות של ממש. איזה כלב? במקרה הזה מדובר באיזה שיקוץ על־טבעי, כוח אפל, דמוני, והאם היא, כמובן, ממש לא רק האמא הביולוגית שלך. היא אמא אדמה, מריה הקדושה, וכל שאר המשמעויות הנלוות. כלומר, באותה תקופה המאט כבר היה קשור עמוקות לקללות במובן המיסטי של המילה, ללחשים, לטקסי פוריות סלאביים קדומים. בקיצור, לכל מה שהפך פגאני, מתועב ואסור ברגע שרוסיה התחילה בהדרגה להמיר את דתה לנצרות.

הפגאנים טופלו בכל השיטות העדינות המזוהות עם הנצרות. אבל מילים — לעומת בני אדם, דתות ועמים — כמעט בלתי אפשרי להכחיד באמת. המאט איבד את הסגולות הדתיות שלו והפך לקללות פשוטות, אבל המעמד שלו כדיבור טאבו נשמר, גם אם אף אחד כבר לא חשב שהוא יביא כלב מהגיהינום שיתלבש על הרגל של אמא שלך, או של הבתולה הקדושה.

עם עליית הקומוניסטים לשלטון, היה אפשר אולי לרגע לטעות ולצפות מהמאט להפוך לסוג של מיינסטרים או לפחות למשהו סמוך למיינסטרים. אחרי הכל, זו הייתה אמורה להיות שעתם היפה של אותם איכרים, פועלים וחיילים, והמשטר החדש הפיג הנאה ייחודית מניפוץ טאבואים אחרים של האליטות הישנות. אבל המאט לא איבד ממעמדו האסור. אולי משום שוולדימיר לנין סלד באופן אישי, לפי הדיווחים, מהשימוש במאט (סטאלין, כך אומרים, דווקא נהנה ממנו פה ושם). אולי בגלל שאם היה דבר אחד שהשלטון ההוא ידע לעשות, זה לשלוט בשפה ובדיבור. אז למה לא לסגור גם את אפיק הדיבור השוצף והמשוחרר שהוא המאט? אחרי הכל, אפשר להשתמש בו גם בשביל לקלל את הממשלה, והרי לא היה אפשר לתת לזה לקרות.

כמובן שהמאט לא נעלם באמת מהספֵרה הציבורית. אנשים בכל שכבות האוכולוסייה עדיין קיללו בכל פינת רחוב. הוא פרח ככתובות גרפיטי על קירות וגדרות. לפעמים הוא, אולי, במקרה נדיר, נרמז בספר בקריצה שהצנזורה פספסה איכשהו. וברגע שהמאט הפך למשהו שנאסר על ידי השלטון, הוא הפך לסחורה חמה מתמיד.

נכון, כשברית המועצות המתפרקת הכריזה על עידן ה"גלאסנוסט" (שהמשמעות שלו הייתה "שקיפות", אבל שאפשר לתרגם מילולית, פחות או יותר, כמשהו בין "רשות הדיבור" ל"קולניות"), היא לא התכוונה שזה יכלול גם את המאט. אבל הוא נכנס בדלת בזריזות של חתול רחוב. נכון, המאט לא הפך למיינסטרים גם הפעם — אחרי הכל, זה כנראה היה מכניע אותו סופית, מוציא ממנו את כל העוקץ והכיף. אבל להקות רוק, ראפרים ותסריטאים, כולם התחילו לעשות בו שימוש, בין היתר בתור תרגום ומקבילה לקללות באנגלית שנשפכו בחופשיות מהמוזיקה, הקולנוע והטלוויזיה שיובאו לראשונה בחופשיות ממעבר לאוקיינוס.

להקת הסקא־פאנק הפופולרית לנינגרד, למשל, הפכה את המאט לכלי מרכזי שלה. סופרים חתרנים כמו ויקטור פלבין (ראו מדור ספרים) או ולדימיר סורוקין חגגו עליו בדור הספרות החדשה, הפוסט־מודרנית והבוטה ששטפה את רוסיה. לא הייתה שפה טובה יותר בשביל לנסות להבין את טירוף החושים שעבר על רוסיה אחרי התפרקות ברית המועצות.

אבל החגיגה, כצפוי, לא נמשכה יותר מדי זמן. לפחות לא לפרקי הזמן שדיברנו עליהם עד כה. ב־2014 הייתה רוסיה במקום שונה לגמרי מהמקום שבו היא קיוותה להיות רק עשור וחצי קודם לכן, ופוטין, כאמור, נתן עוד זריקת חיזוק לצנזורה ואסר רשמית על השימוש במאט בכלי התקשורת וביצירות התרבות במדינה.

החוק אמנם לא בדיוק נאכף באופן אחיד או נוקשה — למשל, הסולן של "לנינגרד" סרגיי שנורוב חטף מדי פעם קנסות משוטרים אחרי הופעות, אבל בסך הכל ממשיך לעשות את שלו באין מפריע ועל במה ציבורית רחבה יחסית. "המדינה נמצאת על סף מלחמה קרה חדשה, ברור שהשלטונות צריכים להתגייס נגד משהו", הוא אמר בזמנו בתגובה לחוק החדש, וסירב לצנזר את עצמו. המאט הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלו, ואם רוצים לקנוס, אז שיקנסו.

בהדרן ההופעה הראשונה שלהם אחרי האיסור, זמרת המשנה שלו התפשטה לגמרי על הבמה, ושנורוב הודיע למיקרופון "ואם יאסרו על המאט באופן סופי, מה כבר יישאר לנו לעשות? אנחנו פשוט נצטרך להזדיין על הבמה". החוק של פוטין חל, כמובן, גם על תגובות באינטרנט — ואולי זו הסיבה האמיתית שהוא חוקק, כדי שיהיה כלי אכיפה בררני שיהיה אפשר לצנזר באמצעותו תגובות נגד השלטון.

אז אולי זה סוד הקסם של המאט, וגם סוד הקסם של רוסיה. הרוסים כל פעם מוצאים את עצמם תחת שלטון נוקשה אחר, עם אידיאולוגיה אחרת, אתוס אחר, רקע אחר. אבל תגובת הנגד היא תמיד אותה תגובת נגד, אותו פרץ של חוסר ריסון ואולי אפילו איזו אופטימיות. נכון, הכל גרוע, אבל גם על הזין.

ועוד דבר: האנגלית כבר שחקה את הקללות שלה עד דק והן לא מרשימות כמעט אף אחד. הן שוחררו למיינסטרים ואיבדו את כל הכוח שלהן. ב־1988 NWA עוד זעזעו את הסדר הציבורי כשאמרו "פאק דה פוליס". את מי זה יטלטל היום? אבל לא כך הוא המאט: הוא עדיין מצליח איכשהו לזעזע אנשים מהוגנים. בדיוק בשביל זה הוא נועד. רק רוסים יכולים לתת כזה כבוד לארבע מילים קסומות, ומאות, אם לא אלפי, הווריאציות שלהן.