הזוועה באיראן: "1,500 נהרגו במחאה"
גורמים בטהרן חושפים את ממדי ההרג העצומים של דיכוי המחאה בחודש שעבר. בין ההרוגים: 17 נערים ו-400 נשים. המנהיג העליון עלי חמינאי זעם ששרפו את תמונותיו, והורה לעצור את המפגינים בכל מחיר: "הרפובליקה האיסלאמית בסכנה". משמרות המהפכה טבחו בלי רחמים
סוכנות הידיעות רויטרס חושפת הבוקר (ב') פרטים חדשים ודרמטיים מהמחאה באיראן, שדוכאה באכזריות על-ידי השלטונות. לפי נתונים שקיבלה לידיה הסוכנות משלושה פקידים במשרד הפנים האיראני, 1,500 בני אדם נהרגו במחאה. בין ההרוגים 17 נערים וכ-400 נשים, כמו גם כמה מחברי שירותי הביטחון והמשטרה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מספר ההרוגים המזעזע הזה גבוה בהרבה ממה שהוערך עד כה על-ידי ארגוני זכויות אדם, כ-300 "בלבד" - כשכבר אז ברור היה שהמחאה שפרצה בחודש שעבר היא הקטלנית ביותר באיראן מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. שניים מהגורמים האיראניים אמרו לרויטרס כי הנתונים על מניין ההרוגים מבוססים על מידע שנאסף על-ידי כוחות הביטחון, חדרי מתים ובתי חולים.
לפי רויטרס, ההרג הרב ברפובליקה האיסלאמית התאפשר בגלל הוראה של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, בימים שלאחר פרוץ המהומות, שלפיה על השלטונות לעשות הכול כדי לעצור את המפגינים. שלושה גורמים מהמעגל הקרוב של המנהיג העליון, וגורם רביעי נוסף, אישרו לרויטרס שחמינאי הוציא הוראה כזו.
ההפגנות באיראן, לפי הדיווח, הפתיעו מאוד את ההנהגה בטהרן. מה שהתחיל ב-15 בנובמבר כמחאה על ההחלטה להעלות את מחירי הדלק, התפשט במהירות והפך לאחד האתגרים הקשים ביותר שעמם התמודדו האייתוללות מאז המהפכה האיסלאמית.
ב-17 בנובמבר, ביומה השני של המחאה, התסיסה הגיעה לבירה טהרן. לפי סרטונים מהרשתות החברתיות, שנחשפו לאחר שעוצר האינטרנט באיראן הוסר, תושבים בעיר קראו לסיומה של הרפובליקה האיסלאמית ולהפלת מנהיגיה. המפגינים שרפו את תמונותיו של חמינאי וקראו להחזרתו של רזה פהלבי, בנו הגולה של השאה המודח.
"חמינאי עונה רק לאלוהים"
לפי הגורמים ששוחחו עם רויטרס, כבר באותו ערב נפגש חמינאי - שלו המילה האחרונה בקבלת ההחלטות בענייני המדינה - עם בכירי המשטר במעונו הרשמי, במתחם מבוצר במרכז טהרן. בין המשתתפים בפגישה: הנשיא חסן רוחאני, שרי הקבינט ויועצים ביטחוניים.
במפגש, כך לפי הגורמים, חמינאי בן ה-80 הרים את קולו ומתח ביקורת על אופן ההתמודדות עם המחאה שהייתה עוד בראשיתה. הוא כעס גם על שריפת תמונותיו ועל הרס פסלו של מייסד הרפובליקה האיסלאמית, האייתוללה רוחאללה חומייני. "הרפובליקה האיסלאמית בסכנה. עשו כל מה שצריך כדי לסיים את זה. יש לכם את ההוראה שלי", אמר חמינאי לבכירי המשטר לפי אחד הגורמים.
חמינאי הוסיף כי הוא יראה בבכירים הללו אחראיים להשלכות של ההפגנות, אם הן לא ידוכאו באופן מיידי. אלו שהשתתפו במפגש הסכימו כי המפגינים רוצים להפיל את המשטר. "האויבים רצו להפיל את הרפובליקה האיסלאמית ופעולה מיידית הייתה נדרשת", אמר אחד הגורמים לרויטרס.
הגורם הרביעי ששוחח עם סוכנות הידיעות, ושתודרך על הפגישה מ-17 בנובמבר, הוסיף כי חמינאי הבהיר שהתגובה להפגנות צריכה להית נוקשה. "האימאם שלנו", אמר אותו גורם כשהוא מתייחס לחמינאי, "עונה רק לאלוהים. אכפת לו מהאנשים ומהמהפכה. הוא מאוד נוקשה ואמר שצריך למחוץ את המתפרעים".
טהרן טוענת שמאחורי המחאה עומדים גורמים זרים, בעיקר יריבותיה ארה"ב, ישראל וסעודיה. חמנאי אף טען שהתסיסה בארצו היא תוצאה של "קונספירציה מסוכנת מאוד". בכלי התקשורת באיראן אמנם נפוצו דיווחים שאישרו כי כוחות הביטחון ירו למוות באזרחים, אך הרשויות לא פרסמו מניין הרוגים רשמי וטענו שההערכות שפרסמו קודם לכן ארגוני זכויות אדם כמו "אמנסטי אינטרנשיונל" הן ספקולטיביות.
שר הפנים, עבדול רזא רחמני פזלי, אמר בחודש שעבר כי במהלך המהומות הוצתו 731 סניפי בנק, 140 מבני ממשל, כ-70 תחנות דלק וגם יותר מ-50 תחנות משטרה ובסיסים של כוחות הביטחון. לדברי פזלי, עד 200,000 איש השתתפו במחאה.
האייתוללות מלכים, במפגינים יורים
מאז המהפכה האיסלאמית איראן מנסה להרחיב את השפעתה ברחבי המזרח התיכון, מסוריה דרך עיראק, לבנון ועד רצועת עזה, בין היתר בעזרת תמיכה כלכלית או סיוע למיליציות מקומיות. בחודש שעבר, אבל, מצאו עצמם המנהיגים בטהרן תחת לחץ מבית.
בחודשים האחרונים פרצו מחאות ברחבי העולם והמזרח התיכון, בין היתר בעיראק ובלבנון. המפגינים שם הביעו זעם כלפי טהרן, שרפו את דגליה וקראו קריאות נגד משטר האייתוללות. בבית, המאבק היום-יומי לסגור את החודש רק החריף לאחר שארה"ב חידשה את הסנקציות עם פרישתה מהסכם הגרעין.
הקש ששבר את גב הגמל הגיע באמצע החודש שעבר, לאחר שהרשויות הודיעו על העלאת מחירי הדלק בכ-200%, במטרה לכאורה להגביר את הסיוע הכספי למשפחות נזקקות. בתוך שעות, מאות הציפו את הרחובות במוקדים שונים, כגון העיר משהד שבצפון-מזרח איראן, מחוז כרמאן שבדרום-מזרחה וחוזסטאן שבדרום-מערבה.
במהרה התרחבו ההפגנות ליותר מ-100 ערים, וקריאות המוחים הפכו פוליטיות יותר. צעירים ממעמד הביניים דרשו להפיל את שלטון האייתוללות. סרטונים ברשתות החברתיות מראים כי בערים רבות נשמעה אותה קריאה: "הם חיים כמו מלכים, האנשים נהיים יותר עניים".
יום לאחר המפגש של בכירי המשטר עם חמינאי, ב-18 בנובמבר, הכוחות שהתעמתו עם המפגינים ירו בהם באופן אקראי לגמרי. תושבת טהרן, ששוחחה עם רויטרס בטלפון, סיפרה כי ריח העשן ואבק השריפה היה חזק באוויר. "אנשים נפלו וצעקו", היא הוסיפה, ולדבריה אחרים חיפשו מחסה בבתים או בחנויות.
החזיקה את גופת בנה: "לא שמע בקולי"
אם לנער בן 16 תיארה כיצד החזיקה את גופתו המתה ושותתת הדם, אחרי שנורה בהפגנה במערב איראן ב-19 בנובמבר. היא דיברה בעילום שם, ותיארה את הזוועה בשיחה טלפונית. "שמעתי אנשים אומרים: 'הוא נורה, הוא נורה'", אמרה האם. "רצתי לעבר הקהל וראיתי את הבן שלי, אבל חצי מהראש שלו הועף". היא סיפרה כי דחקה בבנה, אמירהוסיין, לא להצטרף למפגינים, אך הוא לא שמע בקולה.
לפי עדויות של פעילים ומהפרטים שחשפו הרשויות, נראה שכוחות הביטחון ירו במפגינים בהיקף שלא נראה כדוגמתו במחאות בשנים קודמות. ב-2009, כשמיליוני מפגינים מחו על בחירתו מחדש של הנשיא מחמוד אמחמדינג'אד, כ-72 איש נהרגו; וכשאיראן התמודדה עם גלי הפגנות שונים בעקבות המשבר הכלכלי ב-2017 וב-2018, מניין ההרוגים עמד על כ-20 איש.
חמינאי, ששולט באיראן זה שלושה עשורים, פנה לכוחות הנאמנים לו לצורך דיכוי המחאה - משמרות המהפכה ומיליציות הבסיג'. גורם בכיר במשמרות המהפכה, במחוז כרמאנשאה שבמערב איראן, אמר כי במפגש חירום לילי שם ב-18 בנובמבר הורה המושל המקומי לדכא את המפגינים "ללא רחם". "הם רוצים להפיל את הרפובליקה האיסלאמית, אבל אנחנו נשמיד אותם".
שלושה מהגורמים ששוחחו עם רויטרס ציינו כי בזמן שכוחות משמרות המהפכה והבסיג' דיכאו בכוח את המפגינים, חמינאי קיבל עדכונים על היקף המחאה. שר הפנים הציג בפניו את מספרי ההרוגים והעצורים. שר המודיעין ומפקד משמרות המהפכה התמקדו בתדרוכים בתפקיד שמשחקות קבוצות אופוזיציה במחאה.
חמינאי, שלושת הגורמים מהמעגל הקרוב אליו סיפרו, היה מודאג במיוחד מהכעס שהביעו תושבים ממעמד הביניים בכפרים הקטנים, שמהווים בסיס תמיכה מרכזי עבור שלטון האייתוללות. בחודש פברואר הקרוב הם יצביעו בבחירות לפרלמנט - מבחן ראשון לפופולריות של משטר האייתוללות מאז שהנשיא דונלד טראמפ פרש מהסכם הגרעין - צעד שהוביל לצניחה של 80% ביצוא הנפט האיראני, מקור הכנסה המרכזי של טהרן.
תחת לחץ הסנקציות האמריקניות, לחמינאי ולשלטונות קשה הרבה יותר לטפל באינפלציה הגואה ובאבטלה. לפי הנתונים הרשמיים של הממשלה, שיעור האבטלה עומד על 12.5% - אך הנתון הזה כפול כשמדברים על מיליוני איראנים צעירים. הללו טוענים שהמשבר הכלכלי נובע מהתנהלות רשלנית של הרשויות ומשחיתות במסדרנות השלטון.
ירי מגגות, דם ברחובות
גורמים בארבעה מחוזות אמרו כי המסר מטהרן היה ברור - כישלון בדיכוי התסיסה יעודד יותר תושבים לצאת לרחובות בעתיד. בדומה לעדויות של הפקידים ממחוז כרמאנשאה, גם בעיר כראג' (במחוז אלבורז) סיפר גורם בממשל המקומי כי ההוראה הייתה להשתמש בכל כוח שנדרש כדי לסיים במהירות את ההפגנות. "ההוראות הגיעו מטהרן", סיפר אותו גורם בעילום שם. "תדחקו אותם בחזרה לבתים, אפילו בירי לעברם".
תושבי כראג' העידו כי אנשי משמרות המהפכה ירו לעברם מגגות של בתים, ושוטרים על אופנועים החזיקו מקלעים. "היה דם בכל מקום, דם ברחובות", תיאר אחד התושבים את שאירע בעיר בשיחה טלפונית.
בדיווח של רויטרס התייחסו לאחד ממקרי הטבח שנחשפו בימים שלאחר המחאה, של מפגינים שהסתתרו בשדה קני סוכר באזור העיר בנדר מאהשהר שבדרום מערב איראן. אנשי משמרות המהפכה, שנסעו בכלי רכב משוריינים, ירו לפי דיווחים במפגינים שהסתתרו בשדה. "ביום שלאחר מכן כשהגענו לשם, האזור היה מלא בגופות של מפגינים, בעיקר צעירים. משמרות המהפכה לא נתנו לנו לקחת את הגופות", סיפר גורם בממשל המקומי.
השלטונות בטהרן דחו את הטענות לטבח שם, וטענו שהכוחות היו חייבים להתעמת עם ה"מתפרעים", שהיוו לדבריהם "איום ביטחוני" על מתחמים פטרוכימיים. המפגינים, לפי השלטונות, חסמו דרך חשובה ביותר עבור תעשיית האנרגיה באזור - חסימה שהייתה גורמת לכאורה ל"משבר" באיראן.
באיספהאן, עיר בת שני מיליון תושבים במרכז איראן, הבטחת הממשלה לעזור למשפחות עניות - מהכסף שייאסף בעזרת העלאת מחירי הדלק - לא שכנעה אנשים כמו בהזאד אברהימי. הוא סיפר כי בן דודו בן ה-21, ארשאד אברהימי, נורה למוות בדיכוי. "בהתחלה הם סירבו לתת לנו את הגופה ורצו לקבור אותו יחד עם אחרים שנהרגו בהפגנות", אמר אברהימי. "בסוף קברנו אותו בעצמנו, אבל תחת נוכחות כבדה של כוחות הביטחון".
ברויטרס ציינו כי פנו לתגובת המשטר בטהרן והרשויות במחוזות המקומיים על האירועים השונים שמפורטים לעיל, אך הללו לא ענו לפניות או סירבו להגיב לטענות.
לפנייה לכתב/ת 
