"כבר היה מינוס 6, מחכים לשלג האמיתי". חיילי החרמון מוכנים
טונות מלח, המפלסות, השמן המיוחד לרובים שלא קופא, אימוני האלפיניסטים - והנהג המילואימניק שבגיל 58 מתרגש בכל חורף מחדש: "רק אתה יכול לנסוע על הציר, מרגיש מלך. רואים את כל סוריה"
השלג שנראה בימים האחרונים על פסגת החרמון ירד בחלקו הסורי של ההר, אבל שרידי שלוגיות נראות גם בחלקו הישראלי, בעיקר באזור המוצבים – הגבוה בהרבה מחלקו העליון של האתר האזרחי. במערכת החורפית הנוכחית מקווים בחרמון שגם החלק הישראלי של ההר ילבין, ובהמשך למערכות נוספות שייאפשרו לפתוח גם את עונת הסקי.
המטיילים והגולשים מגיעים לאתר ליום או יומיים, וכאשר קר מדי הם יכולים להיכנס לאחד המבנים באתר ולהתחמם. החיילים המשרתים במוצבים, ובעיקר אלה בעמדות התצפית והשמירה ובסיורים, חייבים לשמור על חום הגוף באמצעות ציוד ייעודי – ביגוד חם במיוחד, חרמוניות, כפפות, צעיפים וגם נעליים קנדיות – מצופות בפרווה או ממולאות באוויר שמבודד את הרגליים מהסביבה הקפואה.
"למרות שהשלג הכבד עוד לא ירד יש כבר חוויות של קור ושל שלג", אומר אבישי רביבו, חייל בתותחנים המשרת במוצב "מצפה שלגים". "בשבוע שעבר הטמפרטורה בלילה הייתה מינוס 6, ביום אפס מעלות, היה ממש קר. אנחנו מחכים לשלג האמיתי, אמורות להיות סופות שלגים בקרוב. אבא שלי שירת פה בגולני, והבנתי שהיו פה מצבים מאוד קיצוניים של שלגים".
רביבו מזכיר שהוא וחבריו עברו תדרוכים רבים, "וההנחיה המרכזית היא לצאת כמה שפחות. תלוי כמובן במזג האוויר ובפעילות שצריך לעשות. במקביל, נערכים עם ציוד מתאים, יש חרמונית, כפפות, חם צוואר ונעליים קנדיות".
גם בחיל הרפואה נערכים, ובמוצבים הוכנו בין השאר חדרים חמים, בהם מטופלים חיילים אם לקו במכות קור, או בהיפותרמיה (ירידה קיצונית בחום הגוף). החדרים מחוממים באמצעות מזגנים ורדיאטורים, ומטרתם להעלות את חום הגוף של החיילים שנפגעו באופן אחיד ובטיחותי.
קצין הרפואה בחטיבת החרמון, סגן ספי גורגה, מספר כי בחרמון משרתים צוותים מתוגברים של חיל הרפואה, הן עבור החיילים והן עבור המטיילים והגולשים. במקרה הצורך מגיעים הצוותים הרפואיים ב"בי-וי בולנס", אמבולנס על זחלילים שמצליח להגיע כמעט לכל פינה בהר.
מפקד משל"ט חרמון, רס"ן ט', מסביר שההכנות לחורף מתחילות מיד עם סיום החורף הקודם, ונמשכות ללא הפוגה עד ירידת השלגים. "אנחנו עסוקים בתיקונים ושיפור הציוד של החיילים ושל הלוחמים ביחידת האלפיניסטים. מדובר על ביגוד, מגלשיים ועוד. כרבע מהציוד מוחלף מדי שנה", הוא אומר. "יש הכנות מסוגים אחרים – הזמנה של מלח שלגים, מאות טונות של מלח לפיזור על הצירים. לסולר המשמש לתדלוק כלי הרכב וההסקה מוסיפים תוסף מיוחד שהופך אותו ל'סולר חרמונים' שלא יקפא. גם את שמן הרובים של החיילים מחליפים, כדי שלא יקפא.
"יחידת האלפיניסטים מתאמנת גם בימים שבהם אין שלג – חובשים מתאמנים בסימולטורים, וגם הצלפים מתאמנים. ירי בגובה 2000 מטר שונה מירי בגבהים נמוכים יותר. צפיפות האוויר שונה".
"ביטחון מלא, למרות שקרוב לגבול"
הכבישים בחרמון שונים מהכבישים בכל רחבי הארץ, היות שהקו הצהוב חוצה אותם במרכזם ולא בשוליים, כדי לאפשר נהיגה בתנאי ערפל קשים – וגם את הפס הצהוב יש לצבוע מדי שנה מחדש.
"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם אתר החרמון. הם נמצאים בתוך הגזרה, האתר מכין את המתקנים אחרי הסערות, ואנחנו פועלים לאפשר מבחינה ביטחונית לאתר להכניס כמות כל כך גדולה של מבלים", אמר.
בעת הבילוי בחרמון יש ששוכחים כי מדובר באתר הנמצא קילומטרים ספורים מהגבול, אולם בעונת הסקי האחרונה קיבלו הגולשים תזכורת כואבת. באחד מימי הגלישה שוגרו שתי רקטות לעבר האתר, והן יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. בצה"ל אומרים עם זאת כי הם "ערוכים לכל תרחיש. אזרח שבא יכול להרגיש ביטחון מלא, למרות שהאתר קרוב לגבול", הבהיר רס"ן ט'.
האחריות לפינוי השלגים ודרכי ההגעה לאתר ולבסיסים גם במזג אוויר גרוע, מוטלת על היחידה לפינוי שלגים (הפנ"ש) בחרמון בפיקודו של רס"מ כפיר סבג. הוא משרת ביחידה כבר 13 שנה, ומפקד עליה זה חמש שנים. לרשותו של סבג עומד צי של מפלסות, מגרסות, דחפורים, חתולי שלג מסוגים שונים וגם שיירה של "בי-פי", כלי הרכב הזחליליים שיכולים לנסוע על השלג וגוררים אחריהם "תא לוחמים".
החורף האחרון, כמובן, היה אחד הזכורים והסוערים ביותר במהלך שירותו. "זה היה יוצא דופן. חורף מטורף שנמשך עד אחרי פסח, עם כמויות מטורפות של שלג, 63 ימי סקי. חורף מאתגר ואני מקווה שיהיו פה עוד הרבה כאלה", תיאר. "במוצב דובדבן גובה השלג הגיע ל-16 מטר במקומות שבהם שלא נגענו. במקומות שפילסנו, גובה השלג הגיע 'רק' ל-3-2 מטר".
לדברי סבג, החרמון יכול להסתדר בכוחות עצמו כל זמן שיידרש, במקרה של סופת שלגים שתחסום את הדרכים לאתר. "יש אספקה, יש ציוד ויש אנשים שרתומים למשימה".
ואיזה חורף צפוי השנה? "מתפללים שיהיה חורף טוב. חלק אומרים שיהיה חורף שחון, חלק אומרים שיהיה חורף טוב, חלק אומרים שהחורפים הטובים התחילו בינואר, אבל האמת היא שיש רק אחד למעלה שיודע", הוא אומר בחיוך.
"אתה פותח את הציר וכולם מחכים"
אחד מהמילואימניקים הוותיקים ביחידה הוא דוד בקבאני מקצרין, בן 58. הוא נהג אוטובוס תלמידים של המועצה האזורית גולן בימים הרגילים, אולם מדי שנה מגויס למילואים למשך חודש עד חודשיים. "קשה לתאר את החוויה הזו. השלג מגיע לגובה של 3-2 מטרים, רק אתה יכול להיות על הציר הזה, ורק אתה יכול לנסוע עליו. אתה מרגיש מלך. אתה פותח את הציר וכולם מחכים. אתה מגיע לחיילים, נותן מענה לאספקות, לוקח אותם הביתה, חייל נפגע ואתה מוריד אותו. אתה עושה את זה באהבה ומרגיש סיפוק.
"במקביל אתה רואה פה את המראות הכי יפים. זה נוף עוצר נשימה. אתה רואה את כל סוריה לפניך, אי אפשר לתאר את החוויה הזו, הכול לבן, כשיש שמש אז בכלל – עובדים על חתול שלג, מפנים שלג והשמש... אי אפשר לתאר את זה במילים. צריך לראות את זה, להיות שם ולהרגיש".
בקבאני מתאר גם "צד פחות כייפי - סופות שאתה לא רואה מטר, ואתה נוסע בשלג כי צריך לפנות. הכול לבן, דיונות של שלג, זה מאוד מאוד קשה. אתה עושה את זה בזהירות. לא משחקים, בלי הרפתקאות ולא לוקחים סיכונים. לא נלחמים יותר מדי, רק אם זה SOS.
"בסך הכל אתה מרגיש סיפוק, אחרת לא הייתי פה, בגיל 58 עוד עושה מילואים. זר לא יבין זאת".
לפנייה לכתב/ת 
