המרצה והסטודנטית: יחסים אסורים, תלונה והסתרה

הסטודנטית שהתלוננה

התפטרות תמורת סגירת התיק, דרישה לחתימה על "מסמך שתיקה" והתחמקות מצד הממונה על תלונות הטרדה מינית במשרד החינוך: סטודנטית שניהלה מערכת יחסים עם מרצה שהחלה ב-2016 הגישה נגדו תלונה בגין הטרדה מינית. המרצה, שלימד באוניברסיטת אריאל ובמקביל במכללת אורנים – התפטר מתפקידו באוניברסיטה, אך המשיך ללמד במכללה שבה הוא כפוף למשרד החינוך. במשרד סירבו לפרט כיצד טיפלו בתלונת הסטודנטית – ומתכתובת שהגיעה ל-ynet עולה כי הפרשה הסתיימה בהודעה לקונית מטעם הממונה על השווויון בין המינים במשרד, אושרה לרר-שייב, שכתבה לה: "אני מקווה שתמצאי את הנתיב הנכון לסייע לעצמך". במכללת אורנים מסרו כי למיטב ידיעתם "האירוע טופל".

תחילת הסיפור, כאמור, לפני כשלוש שנים, אז החלה מערכת היחסים בין המרצה לסטודנטית – צעירה בשנות ה-20 לחייה. השניים התכתבו במייל בנושאים אקדמיים. לאחר מכן הם החלו לשוחח בטלפון ולבסוף אף קיימו יחסי מין. "בשלב מסוים", מספרת הסטודנטית, "הוא אמר לי שהוא נעלב מזה שלא עונים למיילים שלו". לדבריה, כשלמדה בארה"ב, נהוג היה שהמרצה שולח מיילים בתפוצה קבוצתית. "הוא אמר לי: 'תכתבי לי מייל'. שלחתי לו הודעה עוד באותו יום וציינתי בה את החומר הלימודי שבו אני מתקשה. הוא השיב לי ובסוף כתב 'תורך'. כלומר, עודד אותי לשלוח מייל נוסף. שלחתי – והוא אמר שהוא בנסיעה והוסיף את מספר הטלפון שלו".

יצוין כי טענות הסטודנטית עולות בקנה אחד עם תכתובת המייל בין השניים, שבמהלכה אף כתב לה המרצה כי הוא "מתגעגע". הסטודנטית מספרת עוד: "התקשרתי אליו ודיברנו. השיחה הייתה די מקצועית ולאחר מכן הוא שלח לי הודעת וואטסאפ. אני מודה שנמשכתי אליו, כמו כולן, והתאהבתי בו. בהמשך הוא ביקש שנחליף ספרים, אז נפגשנו במגרש הכדורגל של האוניברסיטה. משם הדרך לרומן הייתה קצרה. הוא ביקש שאגיע למלון בירושלים. הסכמתי – ונפגשנו. בהמשך הבנתי שאני נמצאת עמוק במשהו שאני לא יודעת איך לצאת ממנו ואני מאוהבת בו. אני לא יודעת מה רציתי. זה נורא החמיא לי שמישהו בעמדה כזו רוצה משהו עם מישהי כמוני, סטודנטית, קטנה". בהמשך עלו יחסי השניים על שרטון.

השניים שבו להיפגש במשך חודשים רבים, חלק מהמפגשים נשאו אופי מיני. כשפעם נוספת סיים המרצה את מערכת היחסים – החליטה הסטודנטית להגיש נגדו תלונה באוניברסיטת אריאל. יש לציין כי תקנון ועדת המשמעת של חברי הסגל באריאל מגדיר ניצול לרעה של מילוי תפקידי הוראה כעבירת משמעת. עוד מצוין בתקנון כי "הנהלת האוניברסיטה רשאית, בהתייעצות עם יו"ר הרכב ועדת משמעת, להביא לידיעת רשויות החוק למיניהן דבר קיומה של תלונה שיש בה חשד לעבירה פלילית".

לאחר שהתקבלה התלונה באריאל, הוחלט תוך זמן קצר "לסגור" אותה בהסכמת שני הצדדים. המרצה הסכים להתפטר מתפקידו באוניברסיטה, בתמורה לכך שזו תסגור את הטיפול בעניינו. המשמעות היא שהמקרה לא יועבר לחקירת משטרה ושמוסדות אקדמיים אחרים לא יוכלו לדעת מהי הסיבה לסיום העסקתו.

יש להדגיש כי האוניברסיטה הציעה למתלוננת טיפול פסיכולוגי, אך לאחר מכן התנתה את המשך המימון בכך שתחתום על מסמך שלפיו אין לה כל דרישות עתידיות מהאוניברסיטה. "אנו נאותים להיענות לבקשתך לפנים משורת הדין ולספק סיוע נוסף אחרון בסך 1,300 שקלים, אבל לא נוכל לעשות זאת אם לא נקבל אישור חתום ממך בו את מאשרת כי אין לך דרישות נוספות מהאוניברסיטה, וכי קיבלת טיפול הולם לתלונתך ובקשותייך", נכתב לסטודנטית במייל. לטענת הסטודנטית, מטרת החתימה הייתה "להשתיק" אותה. האוניברסיטה סירבה להתייחס לשאלת ynet בעניין.

תלונה נוספת בעניין המרצה הוגשה על-ידי הסטודנטית למכללת אורנים, שבה הנהלים ברורים אף יותר מאלה שבאריאל: תקנון המשמעת של המכללה קובע באופן חד-משמעי כי "אין צורך להראות אי-הסכמה במצב שבו מתקיימים יחסי מרות בעבודה או בכלל, תלות, חינוך, טיפול וכו'. יחסים בין מנהל/ת לעובד/ת או מרצה לסטודנט/ית נחשבים יחסי מרות".

מחד, האירוע לא אירע במכללת אורנים. מאידך, למכללה, כמו לכל מוסד אקדמי אחר, יש סמכות לטפל בתלונה מסוג זה באופן שבו היא בוחרת לנכון. מכיוון שהמרצה הוא עובד משרד החינוך, החליטה המכללה להעביר את הטיפול בתלונה לפתח המשרד. לאחר שהממונה על השווויון בין המינים במשרד, לרר-שייב, נפגשה עם המתלוננת – זו חזרה בה מתלונתה ומשכה אותה. בהמשך התחרטה שוב, והחליטה לחדש את התלונה. "אצלנו התלונה פתוחה ומתבררת", השיבה לרר-שייב לסטודנטית.

בהמשך כתבה לה: "אורנים עכשיו מודעים לבעיה ויעקבו". בתגובה כתבה לה הסטודנטית, "הם טורקים לי את הטלפון בפנים" והוסיפה: "יש לך מושג מה אני עוברת? למה אמרת שאת שם בשבילי אם את לא?". בתגובה כתבה לה לרר-שייב כי היא יוצאת לחופשה ולא תהיה זמינה עבורה. "החקירה התבצעה באוניברסיטה וננקטו סנקציות במסגרת המגבלות על הליך משמעתי. אם את לא שבעת רצון, את יכולה להתלונן במשטרה ושם יש להם אפשרויות אחרות. אני מקווה שתמצאי את הנתיב הנכון לסייע לעצמך".

בתוך כך, יש להדגיש כי בתקנות למניעת הטרדה מינית שגובשו בשנת 1998 מצוין כי גם במקרה שהמתלוננת חוזרת בה מהתלונה, חובה על המעסיק לבדוק את הסיבה לכך: "אם המתלונן חזר בו מתלונתו, יברר גם את סיבת החזרה מהתלונה".

המקרה הזה חושף, למעשה, מציאות שיכולה להתפרש כלקונה בחוק ובנהלי המוסדות האקדמיים כיום. בניגוד למתרחש בבתי הספר, חוק המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מתיר לאוניברסיטאות ולמכללות לקבוע תקנוני משמעת משל עצמן – ונהלי בירור ענישה משלהם. כך, בעוד שהתנהגות מסוימת יכולה להיחשב עבירת משמעת במוסד אקדמי אחד, באחר היא עלולה שלא להיחשב ככזו. מפאת מרחב העצמאות שמעניק חוק המל"ג למוסדות להשכלה גבוהה הנובע מעיגון החופש האקדמי שלהם, הם גם אינם מחויבים לשתף ולחלוק מידע ביניהם אודות זהות חברי הסגל נגדם התנהלו הליכי משמעת מכל סוג שהוא.

עם זאת, יש להדגיש כי בתקנות למניעת הטרדה מינית נקבע כי "מוסד להשכלה גבוהה יגיש אחת לשנה לרשות לקידום מעמד האישה ולוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, דין וחשבון ובו פירוט לגבי הפעולות השונות שנקט המוסד למניעת הטרדה מינית בתחומו וכן מספר התלונות שהוגשו לאחראי במוסד ואופן הטיפול בהן". מהנתונים שהועברו לכנסת מצד המוסדות עולה, למשל, כי בשנת תשע"ח (2017-2018) הוגשו באוניברסיטת תל אביב 22 תלונות על הטרדה מינית, באוניברסיטה העברית 25 תלונות ובאוניברסיטת בר אילן הוגשו 8 תלונות בלבד.

בהקשר זה יש לציין כי מרצים רבים מועסקים כ"מרצים מן החוץ" בכמה מוסדות אקדמיים במקביל. כך בעיות משמעת של חברי סגל ובהן טיפול בתלונות על הטרדה מינית – נשארות בין כותלי המוסד האקדמי. "מה שקרה באריאל - קרה באריאל", מסביר גורם במכללת אורנים על המקרה שהבאנו כאן. "פנינו למשרד החינוך ובייעוץ המשפטי נאמר לנו שמה שקרה באריאל הוא עניינה של אריאל ואנחנו לא יכולים להפעיל סנקציות בעניין. באריאל הציעו לו לפרוש ובתמורה לא יבררו את התלונה, שנטען בה כי היה ניצול של יחסי מרות. באריאל החליטו לא להמשיך את הטיפול".

מאגר משותף למוסדות להשכלה גבוהה יקדם פיתרון?

האם הזכות לפרטיות העובדים גוברת על זכותן של הסטודנטיות לסביבת לימודים מוגנת? רק באחרונה פורסם ב-ynet על מרצה מאוניברסיטת בן גוריון שהודה בהטרדה מינית של אחת הסטודנטיות. האוניברסיטה פרסמה את דבר המקרה ואת החלטת ועדת המשמעת – אך סירבה בתוקף לחשוף את זהות המרצה, בניגוד לדרישת סטודנטיות במוסד האקדמי. "הדילמה עוסקת בזכות לפרטיות של עובדים במקום עבודתם", אומרת ד"ר אורית קמיר, מנסחת החוק למניעת הטרדה מינית. "אם הם הורשעו בהליך משמעתי זה צריך להישאר במקום העבודה. יש זכות לפרטיות ואנחנו לא רוצים לפגוע בה. מצד שני, אנחנו לא רוצים שאדם שפגע מינית במקום אחד יעשה זאת שוב במקום אחר ללא התחשבות בפגיעה הראשונה. זו ההתנגשות הערכית".

ד"ר קמיר מציעה רעיון שיכול להביא לפיתרון למצב כיום. "לדעתי, צריך להיות מאגר כזה שכל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ יסכימו על דירוג של ענישה ויחליטו שמדרגה מסוימת ואילך, כפי שיש בחוק עבירות שעמן קלון וכאלו שלא, שתהיינה עבירות משמעת שנרשמות לעומת כאלו שלא תירשמנה. כשמישהו מורשע – הדבר יירשם במאגר במידה ודרגת החומרה היא גבוהה. העבירות תירשמנה במאגר שיהיה משותף לכלל המוסדות אבל יהיה מותר להיכנס למאגר רק כשמישהו מורשע ורוצים לבדוק האם הורשע במוסד אחר בעבירה דומה ובאותה דרגת חומרה. פיתרון כזה יכול גם להגן על הפרטיות וגם למנוע פגיעות נוספות. זהו פיתרון מאוד קל לביצוע, וזה מצריך רצון טוב של כל המוסדות. אם מרצים ידעו שיש כזה דבר אז הם ייזהרו יותר כי הם יבינו שהרשעה במוסד אחד תשפיע על עבודתם במקום אחר".

תגובות

מהמרצה נמסר כי "יחסיי עם אנשים הם ענייני הפרטי וענייני הפרטי בלבד, בכלל ובפרט שלאורך כל חיי עשיתי כל מאמץ לכבד את הזולת. הסיבות לסיום העסקתי במוסד כזה או אחר גם הן אישיות ונעשו באופן מוסדר מול הנהלות המוסדות הנזכרים''.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "עם קבלת הפנייה היא הועברה לידיעת גורמי המשמעת ונבדקה על ידם. המשרד התייחס לפניה במלוא כובד הראש ובחן אותה באופן יסודי. בשל צנעת הפרט המשרד מנוע מלהיכנס לפרטים. הפונה אינה סטודנטית במסגרת חינוכית שמצויה תחת אחריות משרד החינוך. אך בשל חשיבות הנושא ורגישותו הרבה, ראתה לנכון הממונה על הטרדות מיניות במשרד החינוך ללוות את המתלוננת, לרבות בליווי של גורמי מקצוע מוסמכים. בשל סיבות שקשורות בצנעת הפרט, לא נוכל להתייחס לדברים המועלים פה".

ממכללת אורנים נמסר בתגובה: "את נסיבות האירוע המתואר, שהתרחש באוניברסיטת אריאל, העברנו לידיעת משרד החינוך, ולמיטב ידיעתנו האירוע טופל על ידו (המרצה מועסק ישירות על ידי משרד החינוך). לא היינו, ואיננו, מוסמכים לדון באירוע זה. המכללה מטפלת ברגישות ובקפידה באירועים של הטרדה מינית המתרחשים בתחומה ובחיי הסטודנטים הלומדים בה וזאת בהתאם להנחיות ולחוק. ככל שיגיע לידיעתנו אודות אירוע כלשהו בתחום זה, נחקור אותו לעומק, ואם ימצא כי יש ממש בדברים, נפעל במלוא החומרה". באשר לטענה שלפיה במכללה 'טרקו' לסטודנטית את הטלפון, נמסר מהמכללה: "טיפלנו בפניה של הסטודנטית באופן מיידי וכמתחייב בחוק. יתכן שפניות חוזרות ונשנות שלה, לאחר שהפנינו אותה לממונה במשרד החינוך, נענו בפחות סובלנות. צר לנו אם הסטודנטית נפגעה מכך".

מאוניברסיטת אריאל נמסר בתגובה: "מפאת צנעת הפרט האוניברסיטה מנועה מלהגיב בנושא. המרצה אינו מלמד במוסד זה כשנה".

מהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית נמסר: "אנו מגנים בתוקף את תופעת ההטרדות המיניות שלצערנו לא פוסחת גם על המרחב האקדמי. לאורך השנים פעלה ההתאחדות למיגור התופעה והקימה בין היתר את הפורום הבין-מוסדי למניעת הטרדות מיניות בקמפוסים אשר גיבש המלצות לשיפור ותיקון המצב הקיים בשאיפה ליצור קמפוס בטוח ושיוויוני. אנחנו לא מסתפקים רק במהלך זה, ומקרים כאלו מוכיחים את הצורך ביצירת מנגנון אכיפה חיצוני למוסדות האקדמיים אשר יאפשר טיפול נטול פניות במקרים השונים. אנו פועלים לקדם זאת בימים אלו במישור הפרלמנטרי, ורק כך נבטיח שמקרים כאלו לא יסגרו שוב בתוך כתלי המוסדות".