בקטל באתרי הבנייה אפשר להילחם דרך הכיס
הרגולציה המיושנת מקשה על המאבק בתאונות הקטלניות של פועלים. גם לרוכשי הדירות ולבנקים שמלווים כסף לקבלנים יש מה לעשות בנדון
ארכיון. זירת תאונה קטלנית באתר בנייה בתל אביב(צילום: מוטי קמחי )
שוב התבשרנו השבוע על עובדים שקיפחו את חייהם כתוצאה מתאונות באתרי בנייה. הפעם היו אלו חלף אלהווארין מחברון ופאדי חליליה מיפיע באתרי בנייה בבאר יעקב ובלכיש. הם מצטרפים למספר גדל והולך מתחילת השנה, שעומד כרגע לפי הדיווח על 45. הלחץ של ההסתדרות על הממשלה בעניין תאונות הבנייה הצליח להוליד כמה יוזמות רגולטוריות חדשות וברוכות, אבל כשמנתחים את התפיסה העומדת מאחוריהן, המשותף לכולן הוא תפיסה רגולטורית מיושנת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הגברת מספר המפקחים, חיוב מינוי ממוני בטיחות על ידי קבלנים גדולים, שיפור בנושא רישוי מנופאים, מניעת מכרזים ממשלתיים מצד קבלנים עם שיעור נפגעים גבוה, או אפילו איום בהתליית רישיון או שלילתו – כולם באים מבית המדרש המוכר בספרות כ"רגולציה של הוראה ושליטה". זו גישה סמכותית, חד-כיוונית, המבוססת על תמריצים ובעיקר סנקציות, שהגורם הרגולטורי היחיד שפועל בה הוא הממשלה.
השדה הרגולטורי התפתח מאוד בעשורים האחרונים בכל הנוגע להשגת ציות של מפוקחים. ההתפתחות מתבססת על הכרה במגבלות הידע והמשאבים של הגורם הממשלתי לקיים פיקוח אפקטיבי, ומנגד התמריץ הכלכלי העצום של המפוקחים להתעלם מן הדרישות. במקרה של תחום הבנייה מדובר באלפי אתרים הפזורים ברחבי הארץ. אל מול מגבלות אלה ישנה פנייה לגיוס של גורמים נוספים, חוץ-ממשלתיים, היכולים לשמש שחקנים רגולטוריים בזכות עצמם, ולתרום לשיפור הכללי של התמריץ לציות ולאכיפה. גישה זו זוכה לשם "רגולציה חכמה", וכדאי לחשוב כיצד לאמץ אותה.
מבלי להיכנס לניתוח מורחב של הרגולציה על הבטיחות בתחום, אזכיר שלושה גורמים שהשילוב שלהם יכול לתרום לשיפור הרגולציה בנושא:
1. הרוכשים. קוני הדירות יכולים להוות מנוף לחץ על קבלנים, אם יבקשו לקבל, כחלק משיקולי הרכישה, נתונים על שיעור התאונות שבהן היו מעורבים הקבלן או חברת הבנייה. המוטיבציה צריכה להיות לא רק מוסרית (לקבל דירה שלא מוכתמת בדם ושמחירה לא כולל גם מוות של עובדים), כי אם גם מעשית. ניתן להניח בסבירות גבוהה שיש קשר בין תאונות לבין איכות הבנייה. מי שחוסך בעלויות בטיחות לא יהסס לחסוך בעלויות בניה ולפגוע באיכותה.
2. ספקי אשראי. קבלנים וחברות בניה הם צרכני אשראי "כבדים". לגופים מלווים, ובראשם הבנקים, יש יכולת להוות גורם לחץ רגולטורי לשיפור הבטיחות אם יבקשו לקבל דיווח על היסטוריית התאונות של הלווה. גם כאן צריכים להשתלב שיקולים מוסריים ומעשיים. בצד המוסרי, הדרישה לאחריות חברתית מצד הבנקים, המקובלת היום ביחס לכל העסקים, יכולה וצריכה להתרחב גם ביחס לשאלה עם מי עושים הבנקים עסקים. בצד המעשי מדובר בחלק מהערכת הסיכון וניהול הסיכונים של ההלוואה. חברת בנייה עם שיעור גבוה של תאונות, מסכנת את החזר ההלוואה משום שהיא יכולה למצוא את עצמה יעד לתביעות, הפסקה או סגירת פעילות.
( צילום: ירין פאעל)
רגולציה חכמה חלקית מתקיימת גם בתחום כואב נוסף, והוא תאונות הדרכים, כאשר חברות ביטוח לוקחות בחשבון רקורד נהיגה של הנהג, חלק מהנהגים מצוידים במצלמות המאפשרות דיווח ישירות למשטרה, ועל חלק גדול מכלי הרכב מופיעה תווית עם מספר טלפון לדיווח על נהיגה חריגה.
אבל האפקטיביות של רגולציה חכמה בתחום תאונות הדרכים סובלת מהמגבלה שבגינה במרבים המקרים מדובר בעניין אישי. פוטנציאל האפקטיביות בתחום תאונות הבנייה גדול לאין ערוך, משום שלרוב מדובר בקבלנים מזוהים וחברות בנייה המעורבים בו-זמנית במספר רב של פרויקטים, עוברים ממיזם למיזם ופועלים בהיקפים גדולים. הפגיעה של רגולציה משלימה יכולה להיות כואבת במיוחד.
- ד"ר מוטי טליאס הוא חוקר ומלמד רגולציה באוניברסיטה הפתוחה, ויועץ ארגוני בכיר במכון צפנת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר מוטי טליאס
מומלצים
