בימים ההן: למען הלוחמות היהודיות

את סיפורי המרד הנשי אנחנו חייבות להכיר(צילום: shutterstock)

כמה פעמיים בחיים יוצא לנו לחזור אל המקורות ולגלות שפספסנו?

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >> 

לא מעט שימושים וגלגולים עבר חג החנוכה. בימינו אנו הוא מוכר בעיקר כהילולה צרכנית "דמוית כריסמס" המתובלת בהצגות ילדים חינוכיות יותר או פחות. בעבר המעט רחוק, האידאה הציונית הבליטה הפגנת כוח זרוע "יהודית למהדרין" והתנגדות לשלטון נוכרי כמושר: "מכבים אנחנו, דגלינו רם נכון, ביוונים נלחמנו, לנו הניצחון" (קיפניס, שם, שם).

חנוכה שמח בערוץ היהדות : 

• הקשר בין "מעוז צור ישועתי" לחנוכה: מקרי בהחלט
• גם ג'ימי קימל וג'יימס קורדן: מסביב לעולם בשמונה נרות
• מבצר החשמונאים הסודי: ביקור באתר העתיק שהתגלה במקרה
  

אך גם בראייה היהודית המסורתית עטה החג, נופך של מרד רוחני וקידוש הרוח על החומר. מה שבטוח הוא שבמכרז העלילה ניצבים תמיד כגיבורים הבלתי מעורערים מתתיהו וחמשת בניו. עם זאת, חלק משמעותי, שלא לומר מרכזי בסיפור החג, נשמט שוב ושוב מהתודעה הלאומית - סיפור המרי הנשי.

על נשים צדקניות - ולוחמות

חלקו הראשון, והמוכר יותר של הפאזל מספר את סיפורה של יהודית, אישה אלמנה (ובהתאם מעמדה החברתי הנחות) אשר הורגת את הולופרנוס שר הצבא היוני ומצילה את העם, גם אם ישנה מחלוקת לגבי מתי בדיוק אירע הסיפור והקשר בינו לבין חנוכה. אך הסיפור השני, סיפורה של "בת הכהן הגדול", אינו משני. על אף אלמוניותה והשמות השונים המיוחסים לה, היא מתוארת כמי שהציתה את המרד היהודי ביוונים. היא ולא מתתיהו.

ומעשה שהיה כך היה: לפי גזירות היוונים הייתה אמורה לבלות כל כלה יהודייה את ליל כלולותיה עם ההגמון היווני. כך ממשיך הסיפור ומתאר, נמשך הדבר שלוש שנים ושמונה חודשים עד לחתונתה של בת כהן גדול. זו בחרה להתמרד באונס הצפוי לה ובמהלך מסיבת החתונה קרעה את בגדיה ונעמדה עירומה בפני העם החוגג במחאה על העתיד להתרחש.

בת כהן גדול, מתארים הכתובים, מבקרת בקול רם את אחיה על שהסכימו למלא אחר בקשתו של השליט לאנוס אותה. באחדים מהמקורות אף מוזכר כי האחים אף שקלו להרוג אותה עקב מעשיה, אך לבסוף דבריה נפלו על אוזניים קשובות והאונס הפך למרד ול"נס חנוכה". מרד שהחל בהריגתו של ההגמון האנס בידי אחיה של הנערה, אחים שמזוהים במקורות כבני מתתיהו המפורסמים, ומכאן שהיא עצמה ביתו.

הפרות של זכויות נשים: בימים ההם וגם בזמן הזה

הסיפור הזה, המפורט פעמיים ב"מגילת אנטיוכוס" ומוזכר לחצאים וברמזים בעוד ארבעה מקורות נוספים, המתארים כיצד החל בכלל המרד ביונים והסיבה לשלל מנהגי חג שבמרכזם נמצאות שוב ושוב נשים. ועם זאת בעת ובעונה אחת הסיפור הזה נותר בלתי מוכר. ונדמה כי גיבורת הסיפור נדחקת שוב ושוב לקרן זווית גם "בזמן הזה" וסיבות וצידוקים לא חסרים.

אין ספק כי העלילה אינה מציירת באור מחמיא את מנהיגי המרד האהובים, ואם נהיה כנים - שיח על בת כהן גדול שנעמדה עירומה בפני העם, או כזו שבאה בדרישות "שערורייתיות" במקום לגלות צייתנות וכניעה, הוא נושא שבחברה היהודית השמרנית פחות נהוג לדון בו לאור נרות מרצדים וסביבונים חגים. אך אולי הגיע העת לתיקון? האם בעידן ה-"me too",  לא ראוי סוף סוף לגאול את גיבורת החג - היהודייה המורדת - משכיחה?

זכותן של נשים על גופן היא זכות יסודית, מוחלטת וחד משמעית. חוקית. היא גם זכות ערכית מוסרית ואף דתית כפי שלימדה אותנו בת כהן גדול. עם זאת, גם בימים ההם וגם בזמן הזה מתמודדות נשים שוב ושוב עם הפרות של זכות בסיסית זו על גופן ועל חירותן. בימים ההם כמו גם בזמן הזה, כאשר נשמעת הדרישה האלמנטרית הזו להגנה, היא מקבלת פעמים רבות מענה ביקורתי ומבקש להשתיק ולהדחיק.

או שתגאלי או שתשתקי

המסר העולה מתוך הסיפור הקשה הזה, הוא חד משמעי. אישה שלא שותקת היא אישה גואלת. את עצמה, את שאר הנשים שעד למרידתה נאלצו לעבור אונס מזוויע בליל חתונתן ואת עמה כולו מעול משעבדיו.

ספרו לילדים והילדות על הנשים היהודיות - דווקא בחג החנוכה(צילום: shutterstock)

לכן, חג החנוכה הוא בראש ובראשונה חג יהודי-פמיניסטי. הוא חג שחוגג את חירותן של נשים, חירות הגוף והרוח. הנרות מסמלים את המרד הקדוש ואת המרד הגואל, כי "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו". בימים ההם, ובזמן הזה. כי חירות של נשים, והגנה על גופן פירושו חברה צודקת וטובה לכלל חבריה, גברים ונשים כאחד. מסיבה זו מן הראוי להבליט היבט זה ולהעלותו על נס, במקום להסתפק בגרסה המקובלת

החפה מנשים גיבורות וגואלות.