לאבנור למעלה מ-20 שנה בעולם ההיי טק בתפקידי ניהול בכירים. ״ב-10 השנים האחרונות יצרתי שותפויות אסטרטגיות בארה״ב, עסקתי ביזמות, אימון, והרצאות ברחבי העולם בעבודת שטח אינטנסיבית עם ספורטאים, מאמנים ואנשי עסקים מהשורה הראשונה״. סברי עסק ב-14 שנה האחרונות במה שהוא מגדיר חקר הפוטנציאל האנושי, ״תוך למידה, פיתוח, יישום והתנסות עצמית על מנת להוות מקור ראשון לאמינות הכלים. ב 8 השנים האחרונות עסקתי ביזמות, אימון מנטלי ובהעברת סדנאות ברחבי העולם״.

לפני 8 שנים החלו לעבוד ביחד כדי לעזור לאנשים לשנות את חייהם. ״האהבה המשותפת של שנינו לאנשים, לחיים, ולספורט גרמה לשיתוף פעולה פורה. את הבעיה הבסיסית שלנו לממש באמת את החלטות השנה החדשה הם רואים כמו ״להיכנס למלחמה עם עצמי ולנצח״. גישה כזו להערכתם, מובילה לכך שבכל שנה מושג שיא אישי חדש ב״ספרינט״ חזרה לאזור הנוחות״. מנסיונם הם מכירים מקרוב את הכשלונות החוזרים: ״אחד הנושאים הכי נדושים ועדיין פופולריים משום מה, הוא נושא קבלת החלטות. כולם חוזרים ומטיפים על הצורך בקבלת החלטות, קביעת מטרות והקושי ביצירת מחויבויות והתמדה שנלווים לכך. אז אם כל כך הרבה נכשלים בתהליך״?

סמי ואפרת. גישה חדשה

השניים טוענים שמה שחשוב לעשות כצעד מקדים הוא להגדיר מה חשוב לי להשיג הפעם. ״למשל, האם חשוב לי יותר שכר של 180,000 דולר השנה או להשיג פוזיציה של מנכ״ל, גם אם זה 120,000 דולר. לפעמים הישג אחד יכיל יעדים נוספים ולפעמים זה יקרה בתהליך ולא בבת אחת. כל הישג מחייב תהליך ולכן חשוב להגדיר אותו בצורה מדוייקת. התהליך שיבוא בעקבותיו יהיה נכון יותר ולא מלחמה. לדוגמא: בפעם האחרונה שיצאתי לקרב, אה סליחה לריצת 10 קילומטר בנסיון ראשון להיכנס לכושר. תתפלאו, אבל סיימתי אותה, עם הלשון בחוץ יש לציין. למרות שברמת העיקרון אפשר לטעון שעמדתי במטרה, הרגתי משהו גדול יותר, את החשק לקום ולעשות זאת פעם נוספת. מה שנצרב לי בזיכרון היה מאוד עוצמתי, אם לעמוד במטרות זו דרישה שמחייבת אותי לקריעת שרירים ואיברים פנימיים אולי המחיר היה לא נכון.

״זה היה אמור להיות אירוע שמח וקליל - הרמת כוסית לשנה החדשה, אבל לי זה הרגיש כאילו יום הדין הגיע. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שם חוץ מצחקוקים רחוקים ששמעתי ברקע ותחושות החמצה ותסכול שגרמו לי להשפיל את פניי לריצפה.

היא: מה קרה לך אתה בסדר? תחייך, שנה חדשה! הזדמנויות... הפרצוף שלך מרוח כמו השעון של דאלי.

אני: מעבר לזה שאני רחוק שנות אור מהמקום שקיוויתי להיות בו, קבעתי שיא חדש ב - ׳הפרת החלטות׳. להרים כוסית? לא נראה לי.

היא: תגיד, הבנת שכרגע נתת לעצמך את ההסבר בה׳ הידיעה לסיבה שזה קורה לך?!

אני: בלי לפגוע חס ושלום אבל אנחנו לא ממש מכירים ולא נראה לי שחצי משפט של וידוי אישי שם אותך במקום שיכול להציע לי פתרון רלוונטי למומחיות שלי: לעשות סיבוב פרסה חזרה ל׳אזור הנוחות׳ שלי 5 ימים אחרי שקיבלתי החלטה חדשה.

היא: לא צריך חפירות ארכיאולוגיות או מגרש שדים בשביל לפתור את מה שאתה מתאר. לאנשים יש נטייה לסבך הכל והדברים הרבה יותר פשוטים. אתה לא לבד. כולנו עברנו שטיפת מוח במשך שנים והיום קשה לרובנו לקבל שאפשר לשנות סדרי עולם בצעד טכני קטן. פעולה של 5 דקות שתשים אותך בחזרה על המסלול. רוצה לשמוע?

כן כן, לא לא. מה אתה אומר?

אני: אני איתך, מקשיב.

היא: דף, עט ו- תרשום את ׳חמשת הגדולים׳ שהשגת בחיים. מבין? אתה אולי ברגעים אלו מתוסכל אבל אתה בהחלט לא רק אלוף העולם ב׳הפרת הבטחות׳ ו׳חמשת הגדולים׳ הם בהחלט שלך! אז מיד אחרי שרשמת אותם תמתח קו ומתחת תרשום עוד דבר אחד שחשוב לך שיהיה בדף הזה מתישהו...

הוא: פתקים? השלב הבא זה הכותל? עכשיו ברצינות אני לא רואה איך לכתוב על פתק יכול באופן פרקטי לשנות משהו.

היא: אתה רק מוכיח את מה שאמרתי - זה מתחיל בזה שאנשים לא מוכנים לקבל שגם מה שנראה כצעד קטן יכול להיות בעל משמעות אדירה בהמשך. אחרי שתכתוב נדבר.

מתקדמים, משימה שנייה, פשוטה וקריטית לא פחות. פק״ל כיסים. אתה קורא את הפתק בכל בוקר ושם אותו בכיס הקדמי של המכנס.

אני: ממש מרשם רופא - ׳גלולת הפתק׳ כל בוקר לפני הקפה.

היא: אוקי, נקרא לזה מרשם רופא. תבין, שכמו בכל נושא אחר בחיים, המקום אליו אתה מגיע מתבסס על התמונות שמעסיקות לך את המחשבות. הכל עניין של פוקוס בחיים. היום כל מה שאתה מריץ ברקע הוא לופ אינסופי של תמונות המייצגות את המטרות שלא השגת. כשאתה מסתכל במראה זה הקילוגרמים שטרם הורדת והגוף שעוד לא חיטבת. אם נמשיך כך אז הרשימה לא נגמרת ואז זה האוטו שטרם החלפת והבית שלא שיפצת והקידום שלא הישגת וחוזר חלילה. המיקוד בסרט המדכא הזה הוא מקור לדליפה עצבנית של אנרגיה, מתיש ומוציא את המיץ. זו לא הדרך. ואגב לשנן סיסמאות, ציטוטים, או תפילות בהלך הרוח הזה, גם לא הוכיח את עצמו.

את האנרגיה הזו שאתה גם ככה משקיע במאבק בסיטואציות המתישות האלו פשוט תמיר בשינוי המיקוד למה שכבר יש לך, עכשיו עלית על דרך המלך!

אז מה עושים?

טכניקה פשוטה אך מהותית לייצר פוקוס - פתק קטן שצריך כל יום ״לסחוב״ - ויוצר מומנטום להמשך. מה שתכתוב עכשיו אחרי הרמת הכוסית בפתק יחזיר אותך לפוקוס של מי שאתה יודע להיות כשאתה רוצה משהו ומה שתרשום שאתה רוצה להשיג יישאר בפוקוס שלך. התמונות המציקות עד מהרה יתחלפו. אתה

חשוב להיזכר בכל בוקר במה שהשגת ובכיוון אליו אתה צועד כעת. ככה יוצרים כיוון ומומנטום.

להתחיל את השנה החדשה עם רשימה שכל מה שיש בה עדיין אין ברשותך והתחושה היא שאתה מתחיל מאפס יכול להוות גורם מתסכל ומרפה ידיים. ״רשימות מהסוג הזה״, שנוהגים לעשות לכבוד השנה החדשה משולות לקפה טוב, פרץ אנרגיה שמתפוגג מהר, מה שאני מכנה התלהבות זמנית.

אני מכוונת אותך ליצירת מומנטום ארוך טווח, בשונה מהתלהבות זמנית. כולנו עשינו דברים יפים והשגנו דברים בחיים למה לא להתחיל משם?!

״לסחוב״ כל יום פתק זו לא משימה - זה למלא דלק. בכל פעם שתקרא בו הוא יגביר את המומנטום, את בהירות התמונה שתיווצר אצלך בראש ואת התחושה שאתה

השאר יקרה כמו כל דבר בחיים - יום אחד תעשה משהו קטן בכיוון ומשם דברים יתחילו להתקדם ויתחילו לרקום עור וגידים.

אני: אז מה? פתק? את מבינה שעד היום לא היה לי והשגתי דברים.

היא: נכון. בדיוק באותה המידה שלא הייתה לך רשימה ארוכה של אתגרים שנצברו עם השנים. מוכן שנייה לשחרר? בסך הכל פתק.

אני: צודקת. להמשיך לעשות את אותן פעולות שוב ושוב. טירוף.

היא: אפשר הפעם בקשה אישית? אני: כל עוד זה לא עוד פתק או מיליון דולר כן.

את אפרת וסמי תוכלו לפגוש באפליקציית הומיז