יומן אושוויץ: מסיבת חנוכה בביתו של מפקד האס.אס
"אייזיק, שהיה משרתו של האונטר-שארפס-פיהרר, ארגן מסיבה לחברים. יין לא נשפך כמים, נשפכו דמעות. במקום ריקוד אחזנו איש ביד רעהו. הרגשתי כי זרם חשמלי עובר בגוף. על הקיר הייתה תלויה תמונה של היטלר, אך הנר הקטנטן שהבהב על השולחן בתוך מאורת השדים רמז לנו כי האור יגבר על החושך. לא יבשה חיותנו ולא אבדה התקווה. אחרי נס ההצלה שלי, אני יכול להעיד: 'מעוז - צור ישועתי''". עדות פליט שואה על חנוכה במחנה ההשמדה
מסיבת חנוכה באושוויץ, עת אלפים עלו יום-יום בלהבות והמתים שכבו בערימות. היאומן? הלא כל דבר שהיה לו קשר עם יהדות גירה את מלאכי החבלה יותר מאשר מטפחת אדומה את השוורים המשתוללים. יהודים נורו על עמדם עמידה ישרה בתפילת שמונה עשרה. ופתאום מסיבת חנוכה בתוך גיא צלמוות - ועוד במעונו של ראש האס.אס. מי מלבד אלה שהשתתפו במסיבה יאמין לחיזיון תעתועים זה? מי זה מצא עוז לארגן דבר כזה באושוויץ?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אייזיק - בחור צעיר, רך כחלב, יניק וחכים - היה משרתו של האונטר-שארפס-פיהרר, והעיז לערוך מסיבת חנוכה במשרד העבודה של אדונו. כמובן שיין לא נשפך כמים במסיבה זו. נשפכו דמעות למשמע הפיוט "מעוז צור", מדוקלם על ידי אחד מהחבורה.
החתום מטה דיבר על נס חנוכה, הזכיר ברטט את ארץ ישראל, ראה בנר הקטנטן שהבהב על השולחן רמז כי האור יתגבר על החושך, סיפר מהוויות הימים הטובים ותיבל דבריו באמרות צדיקים, שאף כי נאמרו חרישית - הדהדו כרעם אדיר נוכח תמונתו של השיקוץ המשופם על הקיר. צעיר יליד צ'יכינוב דקלם שירים עבריים מענייני דיומא.
"השדים בגיהנום-של-מטה יודעים שהיום חנוכה ליהודים"
לפני המסיבה סוכם כי עם דעיכת הנר נתפזר. אף שהאונטר-שארפס-פיהרר לא יחזור בערב, ראינו סכנה בעצם ההליכה בערבים, ובפרט כשקיים חשש שהשדים יודעים כי היום חנוכה ליהודים. למרות זאת נשארנו ישובים בחושך, ובמקום ריקוד אחזנו איש ביד רעהו. הרגשתי כי זרם חשמלי עובר בגוף.
יצאנו אחד אחד, מתכנסים בשתיקה ואחוזי שרעפים. ניצוצות של אש פרצו כלבה מתוך הארובה, סיוטי המחנה לחצו עד להתפוצצות, אולם בנפש נחרתה צורתו של הנר הקטן אשר נאבק עם החושך ויכול לו. אמנם הוא כבה, והרבה נרות כבו בלילה זה, אך עצם הדלקתו בתוך מאורת השדים הוכיחה כי עוד לא יבשה חיותנו ועוד לא אבדה התקווה. אני הייתי אז תושב בן שבעה חודשים באושוויץ, גהינום-של-מטה. החברים מפולין נמצאים כאן כבר כמה שנים - והצימאון בנפש לא נשבר. לחוצי יד אמרנו "מעוז צור ישועתי".
עד עולם לא אשכח מסיבה זו, שהייתה לי נס גדול, ככל ניסי ההצלה אשר קרו לי מאז הגיעי לאושוויץ ועד יום השחרור. ואמנם אוכל להעיד כי מעוז - צור ישועתי, בחיים שלפני אושוויץ, באושוויץ עצמה ובשנות השחרור שלאחריה.
יהודה נחשוני (רזמיבש) ז"ל, 1982-1915, פליט אושוויץ, היה סופר, איש הגות, משורר ועיתונאי. העדות המלאה פורסמה לראשונה בחנוכה תשל"ה, 1975, ב"שערים" - ביטאון תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) שנחשוני היה מעורכיו
לפנייה לכתב/ת 
