הילדים שותים אלכוהול? כך תגיבו
חגיגות השנה החדשה עלולות להסתיים במתבגרים שצורכים סמים ואלכוהול, והורים שמרגישים חסרי אונים. איך להעביר מסר בתקופה כה רגישה, כשהילדים בטוחים שהם יודעים הכול?
נראה שגיל המתבגרים הנחשפים ואף עושים שימוש באלכוהול, סמים ומין הולך ויורד. אם בעבר היינו שומעים ומטפלים במקרים המתחילים בגילאי 20-16, כעת אנו עדים לשימוש בגילאי 14-13. חלק מההורים כלל אינם מודעים לשימוש וחלקם יודעים אך עומדים חסרי אונים ללא כלים מול המתבגרים אשר פחות ופחות נשמעים להם ואף אינם זקוקים לאישור לצאת מהבית או מזומנים בכדי לרכוש סמים ואלכוהול.
מספר ההורים הפונים להדרכה הורית בנושא זה הולך וגדל בכל שנה. זוג הורים אשר פנה אליי היה במאבק כוח קשה והסלמה ביחסים עם בנם. הם כבר לא מכירים את המתבגר שחי אצלם בבית. הוא נכנס ויוצא מהבית לעיתים עם עיניים אדומות, קעקוע חדש על זרועו השמאלית וקופסת הסיגריות בתיקו הביאו להסלמה ביחסים - צעקות, איומים, טריקת דלתות ובכי משני הצדדים.
כששאלתי את האב איך הוא מרגיש, הוא ענה: "חוסר אונים מוחלט ותסכול גדול. אני גם יודע שאין לי ממש דרך לאכוף את האיומים". אם אתם חושבים שהדרך הנכונה היא לפעול ביותר כוח מול המתבגרים שלכם והמהלך מניב לכם תוצאות רצויות כנראה שהמאמר לא ידבר אליכם, אך אם אתם חלק מאותם הורים שהרגישו שאיבדו שליטה על רכבת ההרים הדוהרת בביתם, אני מציעה לכם דרך אחרת להתבוננות.
המתבגרים המקעקעים את עצמם בלי לשתף את ההורים או יוצאים למסיבות וצורכים סמים ואלכוהול או פעילים מינית עם בני זוג מזדמנים אינם תוצאה של בית שאינו מתפקד כראוי. ככל שנפנים ונבין שגם בבית הספר היוקרתי ביותר בשכונה הטובה ביותר התופעה חיה וקיימת, כך נוכל להתעורר ולתת כלים למתבגרים כשייחשפו אליה.
קראו עוד:
סימני אזהרה להתנהגות מסוכנת של מתבגרים
מה צריך לדעת על הלו"ז של המתבגר בבית?
מחקר: מה יהפוך מתבגרים לאנשים מצליחים?
כל המתבגרים נחשפים לסמים, אלכוהול ומין אך האם יבחרו לקחת חלק, תלוי במספר גורמים:
1. כל אדם נולד עם אופי ייחודי משלו. יש כאלו שיבדקו יותר גבולות וינסו לפרוץ ואילו אחרים מטבעם זהירים יותר ויעדיפו לא להיות חלק מהמסיבה, גם אם הדבר יעלה להם מחיר חברתי.
2. בגיל ההתבגרות המתבגר עובר היפרדות מהוריו. החברים הם הדבר החשוב ביותר בחייו וההורים לא מבינים "שום דבר". הם "בועטים" על מנת להתפתח. ממש כמו השחיין הבועט בקיר על מנת להתקדם בבריכה. הוא אינו פועל נגד הוריו אלא לטובת עצמו.
3. המתבגרים בועטים וטורקים אך הם מתבוננים בהורים שלהם לאורך השנים ולמדים מהם איך מתנהגים. הם לומדים אם מותר "לגנוב" רמזור אדום, האם הבית הוא בית שבו שותים אלכוהול או מדברים על מין באופן פתוח או שהנושא הוא בגדר טאבו שלא מדברים עליו.
אם בגיל הרך ההורה יכל היה להעניש, לשלוט, ללמד אותם מה מותר ומה אסור, הרי שבגיל ההתבגרות הורה המנסה לשלוט בילדו מגלה שהכלים הולכים ואוזלים. כאמור הוא כבר פחות תלוי בנו, הוא גדול פיזית וכל ויכוח הופך לריב גדול בו ההורים יוצאים מתוסכלים ואובדי עצות.
אז מה עושים?
בנית תשתית: כבר מגיל צעיר נדבר ונתייחס אל הילד שלנו בכבוד ובשיוויון ערך. הילד מבין איך החברה צריכה להתייחס אליו על פי היחס בו הורגל בבית. ילדים אשר גדלים בבית בו סומכים עליהם ומעריכים אותם יוכלו לצאת עם מיקוד שליטה פנימי טוב ולדעת איך להתמודד עם לחץ חברתי. אף פעם לא מאוחר, ותמיד אפשר לשנות יחס או סגנון הורות גם בגיל ההתבגרות.
מבינים שאנחנו גדלנו בצורה שונה: העולם השתנה וממשיך להשתנות. אם כשאנחנו היינו בתיכון הייתה החבורה של המעשנים, אצלנו קראו להם "החשישניקים", אך כיום סמים ואלכוהול נגישים לכל דורש וזה בכלל לא דומה לתמימות המאפיינת את ימי ההתבגרות בעבר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
גבולות בלי פאניקה: המתבגרים צריכים אתכם באיזון. הורה שמשדר פאניקה הן במעשים והן במילים מרחיק אותם יותר. על ההורים להבין ששלב המרד הוא שלב התפתחותי נורמלי בגיל ההתבגרות. על ההורים להיות סבלנים וסובלנים, ויחד עם זאת להבהיר שהגבולות שלנו מאד ברורים. למשל - סמים, אלכוהול ומין מזדמן לא נכנסים אלינו הביתה. הגבולות לא נפרצו, אלא אנו מעבירים אל המתבגר את האחריות על מעשיו. הורה טוב הוא הוא הורה אשר בראש ובראשונה שולט בעצמו.
מפנימים שאנו לא יכולים לשלוט אלא להשפיע: אנו יכולים להשפיע כשאנו במערכת יחסים ובתקשורת עם המתבגר/ת. אם אנו במאבקי כוח או בנתק אז לא נוכל לא להשפיע וכנראה שגם נהיה יותר מודאגים. למעשה הדבר שההורה הכי רוצה לעשות הוא להטיל סנקציות רבות יותר ויותר (שהולכות ואוזלות עם הזמן) על המתבגר ובכך להחריף את מאבק הכוח. הדבר הנכון יותר לעשות הוא לחזק תקשורת חיובית עם המתבגר ומשם להשפיע עליו.
אם ההורה יכול להשפיע ולא לשלוט, אזי מכאן נקיים שיחה ונסביר את כל הסכנות הכרוכות בהתנהגות הזו. נסביר שאנו מבינים (באמת) את הצורך להרגיש חלק מהחברה, ומכאן נעשה משהו הפוך ממה שעשינו עד היום. כלומר, נאמר למתבגר שאנו סומכים עליו ושאנו חינכנו אותו מספיק שנים בכדי שידע לפעול מתוך אחריות ומיקוד שליטה פנימי. רוב בני האדם נוהגים באחריות כשסומכים עליהם. זכרו, התפקיד ההורי הוא להורות את הדרך.
נבהיר למתבגר שאנחנו לא מעודדים התנהגויות מסוג זה: חשוב להדגיש שהיה ובעקבות ההתנסויות הוא זקוק לנו, ההורים, שיצלצל ואנו נאסוף אותו בכל שעה ומכל מקום כי הרי לא היינו רוצים שיהיה זרוק בקרן הרחוב רק בגלל שפחד לחזור הביתה. מכאן הוא מבין שאנו לא נוותר עליו לעולם.
הכותבת היא מנחת הורים מוסמכת משרד החינוך ומנהלת התוכן של מרכז הורות גבעתיים
לפנייה לכתב/ת 
