ישראל 2019: פערי יוקר המחייה עצומים - אבל לפחות מצטמצמים
למרות העלייה בשיעורי התעסוקה, בהכנסות למשקי הבית ובהוצאות הרווחה - דו"ח טאוב קובע שישראל עדיין מובילה בשיעור העוני. הצמיחה לנפש בישראל נמוכה בהשוואה ל-OECD. עקב הוצאה ציבורית נמוכה על בריאות: ישראל במקום החמישי מבין המדינות המפותחות מבחינת יוקר הרפואה
למרות מדיניות רווחה, ההוצאה למטרות חברתיות בישראל נמוכה ביחס למדינות אחרות - וישראל מובילה בשיעור העוני. עם זאת, נתוני המדינה הכלכליים-חברתיים גם מראים מגמות שיפור בתחומים אחדים. כך קובעים כלכלני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בדוח "מצב המדינה לשנת 2019" בעריכת נשיא המרכז, פרופ' אבי וייס.
2018: ירידה במחירי מוצרי הצריכה, אך יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה
ממזון ועד דיור - כך זינקו המחירים בישראל תוך עשור
המשק בישראל צומח בשיעור נאה, סביב 3% בשנה, אולם פריון העבודה נמוך ולא מצטמצם בהשוואה למדינות אחרות - ולחיות פה עדיין יקר יותר מאשר במדינות רבות אחרות. כמו כן, המערכת התקציבית נתונה ללחץ הולך וגובר, והחריגה בתקציב עומדת כבר על כ-4% מהתוצר.
ניתוח ההוצאה החברתית על פי חלוקה של הגנה חברתית (כגון הבטחת הכנסה וקצבת זקנה), השקעה חברתית (למשל פיתוח יכולות וכישורים של פרטים) ו"הוצאות אחרות" (למשל על מערכת הבריאות) מעיד על כיווני המדיניות הממשלתית. בשני העשורים האחרונים גדל היקף ההוצאה בשלוש הקטגוריות, ומ-2015 גדלה ההוצאה על השקעה חברתית, בעיקר על מעונות יום לגיל הרך ועל התוכנית "חיסכון לכל ילד".
בכך ניכר המאמץ שעושה הממשלה לנקוט פעולות לטווח ארוך, שמטרתן למנוע מצוקות חברתיות עתידיות, ולא להסתפק בתיקון המצב הקיים. בהשוואה בינלאומית, ההוצאה להשקעה חברתית כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל נמוכה יחסית ונעה בין 6.5% ל-8% לעומת יותר מ-11% בדנמרק ובשוודיה. ההסבר לכך הוא המיסוי הנמוך בישראל, לצד הוצאה גבוהה בתחומים אחרים, כגון ביטחון.
למרות הניסיון למנוע מצוקות חברתיות עתידיות, הדו"ח מתייחס באופן פרטני לתוכנית חיסכון לכל ילד, וקובע כי התוכנית במתכונתה הנוכחית עלולה דווקא להעמיק את הפערים בחברה: "ניתוח של דפוסי השימוש בתוכנית מראה היא צפויה לספק בעתיד חיסכון ממוצע של כ-24 אלף שקל לילד, אך קיים ספק לגבי שיפור המוביליות החברתית של ילדים ממשפחות גדולות בעלות הכנסה נמוכה", נכתב.
יוקר המחייה עדיין גבוה, עניים בלי רשת ביטחון
לפי הדו"ח, בשנים האחרונות ניכרת האטה בקצב עליית מחירי הצריכה בארץ. עד 2015 היה עיוות בשוק המקומי: כאשר עלו מחירי מוצרים בחו"ל, מיד הדביק המשק את הקצב, אולם כאשר נרשמה הוזלה בחו"ל - ההוזלה בישראל הייתה איטית ומתמשכת. אלא שמ-2014 ירדו מחירי מוצרי הצריכה בכ-5% בהשוואה למדינות המפותחות המובילות את כלכלת העולם.
המגמה מצביעה על תהליך של התאמת מחירי הצריכה בישראל לרמה הנהוגה בחו"ל. הסיבה לכך היא עלייה בתחרות בשוק הישראלי, שמקורה בשינויים רגולטורים ובשינויי צריכה דוגמת התגברות הרכישות אונליין. למרות המגמה החיובית, במכון טאוב ציינו כי רמת המחירים בישראל עדיין גבוהה ב-12% מזו הצפויה במשק עם הכנסה דומה לזו של ישראל.
בדיקת תחולת העוני בישראל מלמדת, ששיעור העוני לפי הכנסות כלכליות (הכנסות מעבודה, מפנסיות ומהון - לפני ניכוי מיסים) נמוך יחסית לממוצע במדינות ה-OECD אחרות (23% לעומת 28%); אולם בבדיקה לפי הכנסה פנויה (בניכוי מיסים) ישראל מובילה (ביחד עם ארה"ב) עם 18% עניים לעומת 8%-12% במדינות רווחה אחרות במערב. לפיכך כותבים החוקרים ג'וני גל וחיים בליך: "מערכות המיסוי והביטחון הסוציאלי של ישראל מחלצות אנשים מעוני במידה פחותה משמעותית לעומת מרבית מדינות ה-OECD".
הסבר אפשרי לפער טמון במבנה הפנסיוני ובהבדלים דמוגרפיים. ברוב המדינות המפותחות, שיעור הזקנים גבוה והפנסיה תלויה בעיקר במימון ציבורי; בעוד בישראל שיעור נמוך של זקנים באוכלוסייה (11%), וההכנסות שלהם משלבות רכיבים ציבוריים ורכיבים פרטיים כמו פנסיה תעסוקתית. שיעור הזקנים העניים בישראל עמד בין 2015-2017 על 42% (לפי הכנסה כלכלית) ו-20% (לפי הכנסה פנויה). ב-OECD השיעור הוא 69% ו-13% בהתאמה.
שוק העבודה: הצמיחה מחלחלת מטה
ב-2019 צפוי התמ"ג של ישראל לצמוח ב-3.2% - עלייה המבטאת צמיחה לנפש של 1.2% לעומת 2.3% ב-OECD. הבשורה הטובה היא שהנתונים מראים כי עיקר הצמיחה מתבטא בעשירונים הנמוכים יותר, מה שמסייע לצמצום פערים בחברה: "בעוד שהצמיחה לנפש בישראל דומה למדינות מפותחות ממנה, דוגמת בריטניה, ארה"ב וגרמניה, כאשר בוחנים את האופן שבו הצמיחה מחלחלת לאוכלוסייה, ניכרים הבדלים מהותיים", כותבים החוקרים בנימין ברטל וגלעד ברנד.
לדבריהם, בעוד במדינות אחרות עיקר הצמיחה מתבטאת בקרב משקי בית עם הכנסה גבוהה (גרמניה) או באופן שווה (ארה"ב), בישראל מסתמנת עלייה מהירה בהכנסות משקי בית שמצויים דווקא בחלק האמצעי והתחתון של ההתפלגות. כך למשל, ההכנסה של משקי הבית בחמישון התחתון והאמצעי עלתה ב-3.6%-4%, ואילו בחמישון העליון היא עלתה ב-2.6% בלבד.
ההכנסה הכוללת של משקי הבית בישראל עלתה בקצב של 3.3% בממוצע בין 2017-2012. "שיעור הצמיחה בישראל משקף פריון עבודה נמוך, ואינו מאפשר את צמצום הפערים מול המדינות המפותחות", קובע הדו"ח, בו צוין שהתוצר לעובד בישראל עומד בשנים האחרונות על כ-65% מהתוצר לעובד בארה"ב ועל כ-85% מהתוצר הממוצע לעובד ב-OECD.
שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה בשנים האחרונות, אך ב-2019 כמעט לא השתנה. לאור השיפור בנתוני החינוך וההשכלה הגבוהה, צפויה עלייה בשיעור התעסוקה שלהן בשנים הקרובות. לעומת זאת, בקרב גברים ערבים שיעור התעסוקה נותר נמוך יחסית ואף ניכרת ירידה מ-2017. בקרב נשים חרדיות, שיעור התעסוקה גבוה (74%); בעוד ששיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים (51%) נמוך משהיה ב-2015, ובקרב חרדים שלמדו בכולל הנתון נמוך ב-31%. אצל יהודים לא חרדים, שיעור התעסוקה הוא 82% לנשים ו-88% לגברים.
ההשכלה לא משתלמת?
למרות נתוני השכלה גבוהים יחסית של העובדים החלשים בישראל, המיומנויות שלהם נמוכות ביחס למקבילהם במדינות המפותחות, והשכלתם האקדמית לא מקבלת ביטוי בשכרם. העובדים החזקים בישראל, אלה בעלי המיומנויות הגבוהות, ממצים היטב את יכולותיהם ומתוגמלים על כישוריהם, וזאת על אף שרמת מיומנותם נופלת מזו של מקביליהם במדינות המפותחות.
בקרב בעלי המיומנויות הנמוכות התמונה שונה, שכן רמת מיומנותם נמוכה מאוד בהשוואה לעובדים חלשים ברוב המכריע של מדינות ה-OECD, למעט טורקיה וצ'ילה, והשתלבותם בשוק העבודה טובה פחות. בדו"ח צוין כי אף ששיעורי ההשכלה האקדמית גבוהים יחסית בקרב העובדים בעלי המיומנויות הנמוכות, הם מתאפיינים בתשואה נמוכה ללימודים אקדמיים - ממצא חריג בהשוואה בינלאומית. הממצאים מלמדים על המגבלות בהגדלת נגישות ההשכלה הגבוהה כאמצעי לצמצום פערים, ועל הצורך בשיפור המיומנויות בשלבי חינוך מוקדמים יותר.
האם יש בישראל מחסור במורים? למעט מחסור נקודתי ביישובים או במקצועות מסוימים, אין מחסור כזה, כך עלה מהדו"ח. ב-2010-2018 מספרם גדל בשיעור כפול מהעלייה במספר התלמידים, וב-50% יותר מהעלייה במספר הכיתות. שכרם החודשי הממוצע של המורים עלה ב-63% בעיקר בשל הסכמי השכר החדשים שנחתמו עם הסתדרות המורים וארגון המורים. מהנתונים עלה כי השכר הממוצע של עובדי ההוראה עלה מ-6,900 שקל ב-2004 ל-11,200 שקל ב-2015; וזאת לעומת עלייה של 25% בלבד במדד המחירים לצרכן באותן שנים.
עם זאת, מדובר עדיין בשכר ממוצע נמוך יותר לעומת שכרם של בעלי תואר אקדמי אחרים במשק הישראלי. אמנם הפערים לעומת שכר המורים ב-OECD הצטמצמו, אך נותרו עדיין פערים לא מבוטלים. הפער בולט בעיקר בקרב המורים המתחילים, שם השכר בישראל נמוך ביותר מ-30% במונחי קנייה לעומת ממוצע ה-OECD. ב-2015-2018 גדל תקציב משרד החינוך ב-21%. בין 2014-2017 גדל התקציב לתלמיד בחינוך היסודי ב-17%, בחטיבות הביניים ב-24% ובחטיבה העליונה ב-30%. שיעור העלייה בחינוך הערבי היה גבוה מאשר בחינוך העברי, אך גובה התקציב במגזר היהודי עדיין גבוה במידה ניכרת.
שיעור העובדים הישראלים שקיים סיכון נמוך כי המקצוע שלהם יוחלף על ידי מחשבים בטווח של 10-20 השנים הקרובות עומד על 31% - שיעור גבוה לעומת הממוצע ב-OECD, שעומד על 27%. לפי הדו"ח, המקצועות שנמצאים ברמת סיכון נמוכה לכך שיוחלפו על ידי מחשב, מאופיינים ביכולת תפיסה, דרישות ליצירתיות, אינטליגנציה חברתית ויכולת פתרון בעיות מורכבות, שמחשב יתקשה להחליף. בין אלו נמנים מקצועות בענפי אמנות ובידור, מידע ותקשורת וחינוך וביטחון.
מנגד, הדו"ח קובע כי 15% מהמשרות במשק הישראלי נמצאות ברמת סיכון גבוהה להיעלמות בעתיד הנראה לעין לאחר שמחשבים יחליפו אותם, זאת בדומה לנתון שפרסם לאחרונה ה-OECD. בנוסף, 54% מהמשרות נמצאות ברמת סיכון בינונית. המקצועות בסיכון גבוה נמצאים בעיקר בענפי בינוי ותעשייה, שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות, פקידות ושירותי אירוח ואוכל.
מי שחשוף לסיכון הן הקבוצות הפגיעות ביותר כבר היום באוכלוסייה, שמאופיינות ברמות השכלה נמוכות ובשכר נמוך. בדו"ח צוין שכדי להתמודד עם השינויים הצפויים, על המדינה להרחיב את מערך ההכשרות המקצועיות שהיא מפעילה. "ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של שילוב אוכלוסיות מוחלשות, החשופות יותר לסיכון, באקדמיה, וקידום רכישת השכלה גבוהה על ידי אוכלוסיות אלו".
רפואה: לא זול כמו שחשבתם
על רקע הכותרות הזועקות בימים האלה, הדו"ח מראה שבריאות האוכלוסייה בישראל טובה יחסית, ותוחלת החיים גבוהה מהממוצע ב-OECD. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), תוחלת החיים בישראל היא כ-81 שנה לגבר וכ-85 לאישה.
הדו"ח ציין כי ישראל מדורגת במקום החמישי ב-OECD מבחינת רמת מחירי הרפואה - 10% יותר מהרמה בארה"ב, 26% יותר מממוצע המדינות הדומות ו-53% יותר מהממוצע ב-OECD. "יש בנתונים אלה שבירת מיתוס שמחירי הרפואה בישראל נמוכים, וזהו אתגר לקובעי המדיניות באשר לכשלים המערכתיים בתמהיל הציבורי-פרטי", ציין המכון. עוד צוין שקיים פער בין שירותי הרפואה במרכז לפריפריה, הן ברמת הבריאות והן בנגישות לשירותי רפואה.
חלקו הגדול יחסית של המימון הפרטי, והעלייה בחלקם של הביטוחים המסחריים במימון הפרט מאז 2014, חושפים את המערכת לעלייה בפערים ולכשלי שוק - שבאים לידי ביטוי בעליית מחירי הרפואה יחסית למחירים אחרים. "אנו צופים עלייה בחלקה של ההוצאה הפרטית באמצעות ביטוחים מרצון ב-3 נקודות האחוז, שעיקרה בביטוחים המסחריים, לצד ירידה בחלקם של הביטוחים המשלימים באמצעות קופות החולים", צוין בדו"ח.
ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג עמדה ב-2018 על 7.4% - נמוך מממוצע ה-OECD (8.9%) ומהממוצע במדינות דומות (11%). גם לאחר תקנון לגילה הצעיר של האוכלוסייה בישראל, ההוצאה נמוכה ועומדת על 8.4%. גם חלקה של ההוצאה הציבורית מסך ההוצאה על בריאות נמוכה יחסית למדינות אלו - 64% לעומת 78% - "תמהיל ציבורי-פרטי בעייתי, הדורש טיפול שורש", נכתב.
לפנייה לכתב/ת 
