בלי כאב ראש ב-2020: בין צדק חברתי לטירוף הקניות ברשת
בתחילת העשור חשבנו שעם אוהל בשדרה נצליח לחולל שינוי. השבוע סיכמנו 10 שנים במהלכן קיבלנו את רפורמת הסלולר והשמיים הפתוחים - אבל גם דירות שהיד אינה משגת ויוקר מחייה שנותר גבוה. מזל שהקניות אונליין והתחרות מחו"ל הפכו אותנו ליבואנים. הילה ציאון סוגרת שבוע במדור חדש
השבוע הסתיים עשור שהתחיל בקול תרועה רמה - כאשר אזרחי ישראל התקבצו בשדרות רוטשילד אי שם ב-2011 וביקשו להילחם ביוקר הדיור והמחייה. אפשר לומר שהמחאה החברתית (ושברה) מלווה אותנו מאז ועד היום. היא החלה בתל אביב ואחרי כן התפזרה לכל הארץ במטרה ברורה: להילחם במשבר הדיור. חשבתם שאין מספיק דירות והמחירים כיום גבוהים? כבר בתקופה ההיא צעירים התקשו לשכור דירה, ומי חשב בכלל על לקנות, אחרי שמחירי הנדל"ן זינקו אז בכ-40% תוך חמש שנים והיה מחסור מצטבר של 65 אלף יחידות דיור.
טייקונים לא מתים, הם רק מתחלפים
חמוץ במיוחד: גל ההתייקרויות הגיע ללימונים
"אחרי החגים" כבר כאן, ואין סיבה לחגיגה
מי שהובילה את המחאה הייתה דפני ליף - שיחד עם חברים כמו סתיו שפיר (שאגב הייתה הראשונה לזהות את הסיפור של ליף, כשעבדה בקבוצת ידיעות אחרונות, ואף פרסמה ראיון עם ליף באקסנט)
- פצחה בפעולת מחאה בגלל שהתקשתה למצוא דירה להשכרה. יחד עם שפיר, שבינתיים התפטרה והצטרפה למאבק, סחפו השתיים צעירים רבים שהקימו אוהלים בשדרות רוטשילד, ואליהם הצטרפו מפגינים נוספים בשאר חלקי המדינה.
המחאה הצליחה לגרום לממשלה להכריז מלחמה במחירי הדירות הגבוהים, ולזכותה יאמר שהיו לה שפע של כוונות להוריד את המחירים: זה התחיל מקידום תוכנית מע"מ אפס של יאיר לפיד שהיה אז שר אוצר, שבמקביל ביקש להקים אלפי דירות להשכרה ארוכת טווח; המשיך ביוזמות ממשלתיות להכביד את המיסוי על משקיעי הנדל"ן, להעלות ארנונה על דירות רפאים, לאשר את חוק הותמ"ל שמאפשר קידום תוכניות בנייה ענקיות כדי להגדיל את ההיצע בהליך מזורז; וכמובן, לקדם גרסה מחודשת של תוכנית מחיר למשתכן כמה שנים אחרי כן, שהייתה תוכנית הדגל שר האוצר משה כחלון.
רק שבמבחן המציאות תוכנית מע"מ אפס נגנזה, אין מספיק דירות להשכרה מפוקחת ובאופן כללי למהלכים האלה לא הייתה השפעה של ממש על מחירי הדירות (אם כי תוכנית מחיר למשתכן כן הצליחה ליצור האטה בזינוק של המחירים, אלא שהעתיד שלה לא ממש ברור כרגע). בשורה התחתונה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), המחירים קפצו ב-75% תוך עשור, כאשר המחיר הממוצע של דירה היום הוא 1.5 מיליון שקל (תלוי כמובן איפה מחפשים).
ממחאת הקוטג' לאמזון
אבל הצעירים של אז לא הסתפקו בתחום אחד. מהסיסמא "העם דורש צדק חברתי" הדרך הייתה קצרה להתרחבות המחאה לנושאים חברתיים וכלכליים, כמו מחאת הקוטג' ומחאת העגלות של האימהות שהלינו על יוקר המחייה - מה שהוביל להקמה של שלל ועדות כמו ועדת טרכטנברג, ששינסקי, זקן, קדמי ועוד. אלא שלמרבה הצער, גם אחרי אימוץ של חלק מההמלצות כמו חוק חינוך חינם מגיל שלוש, חוק הריכוזיות והחוק לקידום תחרות, ולמרות רפורמות שהוזילו מוצרי צריכה רבים כמו רפורמת הסלולר ושמיים פתוחים - יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה גם היום.
בפועל, העשור הזה הסתיים בקול ענות חלושה, עם נתונים עגומים שהציג בתחילת השבוע מכון טאוב לסוף השנה הנוכחית: ב-2019 ישראל הובילה בעוני יחד עם ארה"ב מול המדינות המפותחות (ה-OECD) והציגה פערים עצומים ביוקר המחייה (אם כי לפחות הפערים הללו מצטמצמים). חברות המזון אולי בלמו עד לשנה שחלפה התייקרויות בוטות במחירים, אבל הן מצאו מסלול עוקף בדמות הקטנת אריזות.
החדשות הטובות הן שב-10 השנים האחרונות השכר הממוצע עלה, האבטלה הצטמצמה, רמת החיים טיפסה והחברות הגדולות החלו סוף כל סוף להילחם על ליבו של הצרכן - הודות להפיכתו מצרכן ליבואן בזכות התחרות מחו"ל. טירוף הקניות ברשת כבש את הישראלים, יחד עם כניסתה של ענקית הסחר המקוון האמריקנית אמזון לישראל, מהלך אשר הוביל לרעידת אדמה בשוק הקמעונאות ושם את הלקוח במרכז. נותר לקוות שאת 2020 יתחילו חברות השילוח, ובראשן דואר ישראל, בצעד חיובי יותר, אחרי שסיימו את השנה בעיכובים ובכאב ראש אחד גדול.
