יזמית תמ"א 38 איחרה - ותפצה את הדיירים

חברה שביצעה פרויקט בחיפה התעכבה בסיום העבודות, לדבריה בגלל דרישות של הדיירים והעירייה. למרות זאת, היא חויבה לשלם כ-140 אלף ש'

עו"ד גיא יקותיאל | פסקדיןפורסם: 06.01.20 , 21:54

בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את יזמית הבנייה "ש. דורפרברג" לשלם כ-140 אלף שקל לבעלי דירות בבניין בעיר שעבר שיפוץ במסגרת תמ"א 38, בגין איחור של כחמישה חודשים בסיום הפרויקט. השופטת מירב קלמפנר נבון דחתה את טענת היזמית שלפיה העיכוב נבע מדרישות שונות של בעלי הדירות והעירייה, ולכן היא הייתה רשאית להאריך את תקופת הביצוע.

בעלי הדירות בבית שברחוב שלומציון המלכה בחיפה כרתו ב-2011 הסכם תמ"א 38, שבמסגרתו התחייבה היזמית לשפץ ולחזק את הבניין מפני רעידות אדמה, להרחיב את הדירות ולהוסיף להן ממ"ד ומרפסת תמורת זכויות בנייה לארבע דירות חדשות. בהסכם התחייבה היזמית לסיים את העבודות תוך 18 חודשים מיום שתקבל היתר בנייה.

חוק ונדלן

"רוצים לבטל חוב ארנונה? תבנו בית כנסת"

עו"ד איילת טל-שחר | פסקדין

בעלי עסק בבני ברק מימנו הקמת בית כנסת על שם בנו של בכיר בעירייה בעקבות הבטחה שלו שבכך יימחק החוב. לימים הם הגיעו לבית משפט

"רוצים לבטל חוב ארנונה? תבנו בית כנסת"

בתביעה שהגישו נגדה טענו בעלי הדירות שהיא לא עמדה במועד המסירה כיוון שקיימים כשלים רבים בדירות וברכוש המשותף ולא ניתן אישור של מהנדס מוסמך. לפיכך הם עתרו בין היתר לפיצויים של כ-540 אלף שקל על הנזקים שנגרמו להם, כולל עוגמת נפש.

היזמית טענה מנגד שמדובר בתביעת סרק ושהדיירים קיבלו דירות משודרגות, שהושבחו במאות אלפי שקלים, וזכו בשיפור משמעותי באיכות החיים. לדבריה, הליקויים בבניין מינוריים ועובדה שהתקבלו אישור גמר בנייה וטופס 4. היא ציינה שהייתה רשאית להאריך בכמה חודשים את תקופת הביצוע לנוכח דרישות וקשיים שונים שהציבו בפניה הדיירים והעירייה.

היזמית לא הסתפקה בכך ותבעה לחייב את הדיירים לפצות אותה ב-240 אלף שקל על עלויות בנייה שביצעה מעבר להתחייבויותיה בהסכם. תגובת התובעים לטענה זו הייתה כי מעולם לא הסכימו לשאת בעלויות והיזמית אף לא דרשה מהם תשלום עד להגשת התביעה.

מומחה שמונה מטעם בית המשפט לבדיקת מצב הבניין ציין בחוות דעתו כי רוב הליקויים שנותרו הם ברכוש המשותף ועלותם מסתכמת בכ-56 אלף שקל בלבד. השופטת מירב קלמפנר נבון הורתה ליזמית לתקן את הליקויים אך היא לא עשתה זאת. מכל מקום, השופטת קבעה כי מחוות הדעת ומהראיות בתיק עלה שהדיירים הסכימו להארכה מסוימת בביצוע העבודות. עם זאת, המועד שבו יכלו לעשות שימוש סביר בדירותיהם היה באיחור ומעבר למוסכם.

השופטת דחתה את טענת היזמית שלפיה הייתה לה זכות להאריך את הביצוע בכמה חודשים נוספים: "הנתבעת היא אשר לוקחת על עצמה את הסיכויים והסיכונים בביצוע הפרויקט, משעה שהועברו אליה זכויות הבנייה. ככל שנטלה הנתבעת סיכון בכימות לא נכון של מועד המסירה, אין לה להלין אלא עצמה".

היא דחתה גם את התביעה הנגדית. נקבע כי היזמית לקחה על עצמה את עלויות הפרויקט בהסכם, ואם רצתה שהדיירים יישאו בעלויות נוספות שאליהן נגררה - היה עליה לקבל את הסכמתם המפורשת.

לפיכך התביעה התקבלה באופן חלקי. נפסק כי היזמית תפצה את התובעים בכ-123 אלף שקל בהתאם לשיעור הפיצוי שנקבע בהסכם, כולל פיצויים על עוגמת נפש. לסכום זה התווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17 אלף שקל.