כהניזם וגזענות - לא בבית הספר שאני לומד בו
האדישות וההשלמה שבהן התקבלו מינוי רפי פרץ וחבירתו לעוצמה יהודית, הן חדשות רעות. תלמיד הגימנסיה הרצליה עם מבט מתוך מערכת החינוך
עמית קלדרון
מערכת החינוך בישראל, שממילא עוברת בשנים האחרונות תהליך זוחל של הדתה, זכתה לפני כמה חודשים לשר חדש. הרב רפי פרץ. קולות הזעקה שקמו עקב מינוי קודמו, נפתלי בנט, כבר לא נשמעו באותה העוצמה הפעם, אף שפרץ מונה במהלך ממשלת מעבר שלא זכתה לאמון העם, וחרף העובדה שהוא קיצוני מקודמו.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
מלכתחילה פרץ לא התאמץ להסתיר את דעותיו החשוכות, ומיד עם כניסתו לתפקיד חשף בראיון שהוא תומך בטיפולי המרה להומוסקסואלים, ואף טען כי ביצע כאלה בעבר. הוא גם דיבר בגאווה על חזונו המשיחי ונודף ריח האפרטהייד לסיפוח הגדה המערבית על 2.5 מיליון הפלסטינים שבה, ללא מתן אזרחות או זכות הצבעה להם.
בעבר התנער רוב הציבור הישראלי - גם אם החזיק בדעות ימניות - מערכים מהסוג ששר החינוך מחזיק בהם. דוגמה לכך נמצאה בימים שבהם מאיר כהנא כיהן כחבר כנסת, וכל חבריה, מימין ומשמאל, יצאו כשהיה נואם על הדוכן. ראש הממשלה דאז יצחק שמיר לא העלה על דעתו לתת לגיטימציה כלשהי לגזענות שייצג.
זוהי מנהיגות ראויה, שעל העם כולו, ועל הציבור הימני בפרט, לדרוש ממי שמוביל אותו. זו, ולא מנהיגות שבמסגרתה דוחק ראש הממשלה ויו"ר הליכוד הנוכחי בנימין נתניהו במפלגות שמימינו להתאחד עם עוצמה יהודית, ממשיכת מורשתו של אותו כהנא, בכדי לקושש עוד כמה קולות.
בימים אלה מעטים מופתעים או מזועזעים מריצה משותפת של שר החינוך עם איתמר בן גביר ומפלגתו, אך יש להזכיר שלא אלו פניה של ישראל, ושפעם האווירה והשיח כאן היו אחרים.
מה יכולים הורים לספר לבניהם ולבנותיהם, שמתחילים ללמוד בכיתה א', על שר החינוך שלהם? האם הם יכולים להאמין שהם ילמדו בכיתה ערכים ראויים וצודקים? כתלמיד, לדעתי התשובה לשאלות הללו היא לא.
בעקבות האיחוד עם עוצמה יהודית. עימות באולפן (צילום: אלי סגל)
בראש מערכת החינוך לא יכול לעמוד אדם המאמין שהומוסקסואלים, ערבים או כל קבוצה אחרת אינה שווה לאחרת. השר שאחראי על תלמידות ותלמידים ערבים, להט"בים ומיעוטים אחרים, לא יכול להחזיק בתפישות מסוג זה.
לשמחתי, בית הספר שלי לא חושש לשמור על העקרונות המשותפים לקהילה הלומדת בו ולנקוט עמדה נחרצת כשיש צורך בכך. לכן הוצא אצלנו חוק הלאום מהחומר הנלמד באזרחות, על אף הנחיית משרד החינוך המחייבת ללמדו. לכן, כאשר תלמידה ממוצא פיליפיני משכבה ז' נעצרה יחד עם אמה בכוונה לגרש אותן מהארץ, יצאו תלמידים להפגין מול מתקן הכליאה ומול בית המשפט, עד לשחרורה. צעדים מסוג זה, שמאומצים גם על ידי בתי ספר נוספים, הם הדרך להראות לממשלה את עמדת הציבור כלפי הגזענות שמרימה את ראשה.
זהו חינוך אמיתי ומוחשי הרבה יותר מאשר שיעור רגיל בכיתה. אותם ילדי כיתה ז' שהפגינו נגד גירוש חברתם למדו בכך על חברות, סולידריות והזכות למחאה הרבה יותר מאשר בכל שיעור שהם עברו. הם למדו שיש לנו יכולת להשפיע על המציאות, הבנה משמעותית מאין כמותה שהם ייקחו איתם הלאה לחייהם האזרחיים.
בשל כל הסיבות הללו, ובהיעדר גורמים פוליטיים בהנהגה שידאגו לכך, הציבור כולו צריך להראות לנציגיו שיש דברים שלא יעברו מבחינתנו. גזענות וכהניזם - לא בבית ספרנו. ישנם כבר קולות של הורים לתלמידים, מורים ומנהלים שאומרים זאת, והגיע הזמן שגם התלמידים יצטרפו לקריאה.
- עמית קלדרון הוא תלמיד כיתה י"ב בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עמית קלדרון
מומלצים
