הראשון שלחץ על ההדק: טראמפ לא מפחד להסתכן
אובמה ובוש ויתרו על הזדמנות לחסל את סולימאני, אך כשזה נכנס שוב לכוונת – טראמפ לא היסס. מהעברת השגרירות ועד ה"נסיגה" מסוריה: הנשיא מתבסס יותר ויותר על האינסטינקטים שלו, ומתעלם או מטיל ספק באזהרות יועציו. מבקריו חוששים שכעת חצה את הגבול: "הצעד הפזיז ביותר שלו"
דונלד טראמפ הוא לא הנשיא האמריקני הראשון שמפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני היה על הכוונת שלו – אך הוא הראשון שלחץ על ההדק.
חיסול סולימאני – סיקור נרחב ב-ynet:
נפט, סייבר וטילים: אפשרויות הנקמה של איראן
קטיושות וטילי כתף. עם סולימאני בווילה בבגדד
אלפים במסע הלוויה, קריאות "מוות לישראל"
הטיסה, הרכב ומערכת הקשר: המעקב לפני החיסול
זהו דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בתקופת נשיאותו של טראמפ. במגוון רחב של נושאים ביטחוניים הוא התעלם מהאזהרות שמנעו מקודמיו – משני צדי המתרס הפוליטי – לפעול. לעתים הוא פשוט מוכן לקחת את הסיכון. במקרים אחרים, הוא מטיל ספק בעצם תקפותן של האזהרות הללו – אפילו כאלו שמגיעות ממומחים בממשלו שלו. וטראמפ, בסגנונו הידוע, מתגאה בכך.
כשהנשיא החליט להעביר את השגרירות האמריקנית בישראל מתל אביב לירושלים – הבטחה שנשיאים קודמים העניקו אך בסופו של דבר נסוגו ממנה – היה זה בניגוד מוחלט לעצת עוזריו, שגרסו כי הצעד יחמיר מאוד את המתיחות הקיימת ממילא במזרח התיכון. כאשר הפך לנשיא הראשון שמניח כף רגל על אדמת צפון קוריאה, הוא התעלם מאלו שאמרו כי בכך יעניק ניצחון סמלי לפיונגיאנג, מבלי שזו תצטרך לוותר על דבר.
תוכנית ריאליטי
תומכיו של טראמפ מצדדים בנכונותו לפעול היכן שאחרים נמנעים מכך, ואומרים כי הוא מביא נקודת מבט רעננה של איש עסקים, שמסייעת לפתור בעיות סבוכות. אצל יריביו הדמוקרטים, וגם בקרב כמה מהרפובליקנים, מוכנותו לקחת סיכונים מעוררת חשש. הם חוששים שהנשיא מתמקד בצורה מוגזמת בהשגת ניצחונות לטווח הקצר, ומתעלם מההשפעות ארוכות הטווח של החלטותיו.
"טראמפ חושב שמדיניות חוץ היא תוכנית ריאליטי, ושאם ביום שלמחרת לא יהיו השלכות הרסניות, אז הן לא יבואו", אומר בן רודס, ששימש סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל אובמה. "הן באות – בחלק מהמקרים הן כבר הגיעו, ובאחרים הסיטואציה מתדרדרת בהדרגתיות".
נכונותו של טראמפ לערער את המוסכמות הקיימות היא מאפיין בולט בהתנהלותו, למעשה מהרגע שנכנס פוליטיקה. כעת, משנכנס לשנה האחרונה של הקדנציה הראשונה שלו, יועציו ובעלי בריתו מתארים אותו כמי שמוכן יותר ויותר לפעול על בסיס האינסטינקטים שלו. הוא גירש את היועצים שראו עצמם כמו "מעקה ביטחון" נגד הדחפים שלו. אחרים, כמו שר ההגנה לשעבר ג'ים מאטיס, עזבו בגלל שהתנגדו לאופן קבלת ההחלטות של הנשיא.
בין הגורמים המשמעותיים שעיצבו את גישתו לסוגיות של ביטחון לאומי, היה כנראה אחד הצעדים הראשונים שנקט בתחום: ההפצצות האוויריות נגד משטר אסד בסוריה בתגובה לשימוש בנשק כימי מצדו, כמה חודשים לאחר שנכנס לבית הלבן ב-2017. טראמפ התענג מהתשבחות שקיבל, גם מהרפובליקנים וגם מהדמוקרטים, בעקבות הצעד הזה – צעד שברק אובמה נסוג ממנו שנים ספורות לפני כן.
ב-2013 אובמה עצר את התוכנית שלו לתקוף את משטר אסד, בין היתר כיוון שחשש שהיא תגרור את ארה"ב לסכסוך רחב יותר. החשש ההוא לא התממש לאחר שטראמפ תקף בסוריה – אם כי עדיין לא נראה סוף ברור לסכסוך בה, ולארה"ב עדיין יש שם נוכחות צבאית קטנה.
ההשלכות להחלטותיו של הנשיא בתחום מדיניות החוץ מגוונות. כך למשל, החשש שהעברת השגרירות מתל אביב לירושלים תצית אלימות באזורנו לא התממש. אך הצעד גם לא עזר למאמצי הבית הלבן להפחית את המתיחות בין ישראל לפלסטינים, שכעת מחרימים את וושינגטון ולא מוכנים לראות בה מתווכת הוגנת במשא ומתן עתידי עם ישראל.
החלטת טראמפ לפתוח בשיחות ישירות עם רודן צפון קוריאה קים ג'ונג און, שכללו שני מפגשי פסגה ומפגש ספונטני שלישי באזור הגבול המפורז שבין שתי הקוריאות, לא הצליחה עד כה להביא להתקדמות במאמצים להפסקת תוכנית הגרעין של פיונגיאנג. המשא ומתן התפוצץ בשנה שעברה, ולאחרונה אף אמר קים כי ארצו תחשוף בקרוב "נשק אסטרטגי חדש".
הנשיא האמריקני ספג גם ביקורת חריפה מצד תומכיו במפלגה הרפובליקנית, לאחר שבשנה שעברה הודיע על הסגת הכוחות האמריקניים מסוריה – צעד שסלל את הדרך לטורקיה לפתוח במבצע נגד הכורדים, בעלי בריתם של האמריקנים. טראמפ התחפר תחילה בעמדתו, אך בהמשך שינה כיוון – ואפשר לחלק מהכוחות להישאר בסוריה.
עבור מבקריו של הנשיא, האישור שנתן לחיסול ממוקד של קאסם סולימאני הוא אולי ההחלטה המסוכנת ביותר שלו עד כה. ביטוי לכך נתנו המועמדים השונים בפריימריז הדמוקרטיים. "הנשיא טראמפ השליך דינמיט לתוך קופסה עם חומרי בעירה", אמר אתמול סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, בעוד הסנאטור ברני סנדרס מסר כי "ההסלמה המסוכנת של טראמפ מקרבת אותנו למלחמה הרת אסון נוספת במזרח התיכון, שעלולה לעלות באבדות רבות ומיליארדי דולרים נוספים".
הן ממשל אובמה והן הממשל הרפובליקני של קודמו, ג'ורג' בוש הבן, ויתרו על הזדמנויות לחסל את סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני שהיה אחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן. האמריקנים מאשימים אותו, בין היתר, בתכנון שיגורי רקטות לעבר כוחותיהם בעיראק, כמו גם בתכנון ההסתערות על השגרירות האמריקנית בבגדד.
להציב קו אדום
סולימאני היה אחד הגנרלים הנערצים ביותר ברפובליקה האיסלאמית, ומקורבו של המנהיג העליון עלי חמינאי. עדות להערצה כלפיו התבטאה במראות האבל ההמוניים בימים האחרונים באיראן – כמו גם בהבטחות החוזרות ונשנות לנקמה. גם יועציו של טראמפ מסכימים כי בעקבות החיסול יש כעת סיכון גבוה לתגובה איראנית, כזו שעלולה להצית עימות צבאי ישיר בין ארה"ב לטהרן.
"באחד הימים הוא הולך להכניס את עצמו למשבר אמיתי, בהיקף מלא", אומרת מארי הארט, ששימשה יועצת בכירה למזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי. "חיסול סולימאני הוא אולי הצעד הפזיז ביותר של טראמפ".
אבל עבור תומכיו, החשש הזה הוא עוד תגובה מוגזמת לצעד מוצדק מצד הנשיא. הסנאטור מנברסקה בן סאס מותח ביקורת על אלו שמתייחסים לחיסול סולימאני כאל "סוף העולם". לדברי סאס, בעוד הוא לא תמיד רואה עין בעין עם הנשיא בסוגיות שונות, טראמפ פעל נכון כשאישר את ההפצצה האווירית בסוף השבוע, שבה חוסל ליד נמל התעופה של בגדד מפקד כוח קודס האיראני. "העובדה היא שאיראן בכלל וסולימאני בפרט הגבירו את המתקפות שלהם", אמר סאס. "היו חייבים להציב קו אדום על אובדן של חיים אמריקניים".
לפנייה לכתב/ת 
