כך הסימון האדום של מוצרי המזון גורם לשיקול דעת מוטעה

המדבקות האדומות של משרד הבריאות נועדו להגביר את המודעות שלנו למוצרים לא בריאים, ובמקביל לגרום ליצרנים להפחית את כמות המלח והסוכר במוצרים. אבל האם מהלך זה יגרום לשיפור בבריאות שלנו? או אפילו ליכולתנו להבחין בין מוצרים בריאים יותר לבריאים פחות?

והתשובה, לצערי, היא – ממש לא. אולי אפילו ההיפך.

משרד הבריאות בחר לסמן 3 גורמים: סוכר, נתרן (מלח), ושומן רווי. מרכיבים גרועים כמו צבעי מאכל מסרטנים, חומרים משמרים מזיקים, שמן מטוגן, ממתיקים מלאכותיים, קמח לבן ועוד עשרות חומרים שמזיקים לבריאות במידה לא פחותה לא נכללו ברשימת האזהרות ולכן אנחנו עלולים לבחור, בהתאם להמלצות המדבקות האדומות של משרד הבריאות, מוצרים גרועים יותר ממה שבחרנו קודם.

סימון אדום. האם בהכרח פחות בריא?

מה עדיף, שמן מטוגן או מלח?

אתחיל מהדוגמה הבולטת ביותר: ביסלי או בייגלה?

חטיף מטוגן הוא חטיף שמיוצר בשמן שעובר חימום זמן ארוך. בשמן כזה נוצרים חומרים מסרטנים שנקראים "רדיקלים חופשיים", שרמתם הולכת ועולה בשמן עם הזמן. חומרים אלו נספגים לקמח ונמצאים בתוך החטיף. לאכול חטיף כזה, או גרוע מזה – לתת חטיף כזה לילד שלך, זה לגרום לעליה בסיכון למחלות כמו סרטן, וזה עוד לפני שהזכרנו את שאר מרכיבי החטיף – קמח לבן ומלח.

למה חטיף כזה לא קיבל מדבקה אדומה על אף שהוא מזיק לבריאות במידה מאיימת? כי היצרן "הצליח" להפחית את כמות המלח שבו עד מתחת לרף המבוקש על ידי משרד הבריאות, שהוא 500 מ"ג נתרן. לכמה "הצליח" להפחית? שימו לב, בחלק מהמקרים ל- 494 מ"ג, בחטיפים אחרים ל-450.

אין לשכוח שהחטיף מכיל 22% שומן, שמקורו בשמן מטוגן רעיל, שמשום מה משרד הבריאות החליט שהוא עדיף על שומן רווי טבעי שמקורו בחלב או בביצים למשל. העניין הגרוע יותר במקרה זה הוא, שאנחנו עוד עלולים לחשוב שחטיף מטוגן כזה עדיף על חטיף אפוי כמו בייגלה מקמח כוסמין מלא אורגני, כי הוא מכיל 774 מ"ג נתרן במאה גרם.

שימו לב: קשה לאכול מאה גרם בייגלה, זה בערך 3 כוסות מלאות. במנה של 30 גרם בייגלה (כוס אחת) יהיו 260 מ"ג נתרן, כמו בשתי פרוסות לחם סטנדרטיות.

בלי מדבקה אדומה

שמן מטוגן או שומן רווי?

נעבור אל מדבקת השומן הרווי: בעשר השנים האחרונות יצאו מאות אם לא אלפי מחקרים מדעיים שהראו שמחלות הלב, היצרות העורקים, סוכרת, תסמונת מטבולית ועוד מחלות רבות אחרות, נובעות מצריכת יתר של פחמימות, ולא של שומן רווי. מחקרים אלו הראו שתזונה שמכילה יותר שומן, כולל שומן רווי, ופחות פחמימות, מועילה לבריאות ומשפרת את הסיכוי לשמור על משקל תקין.

משרד הבריאות נשען על הלך הרוח שהיה במאה הקודמת ודגל בהימנעות משומן רווי. היום כבר יודעים שכדי להפחית את הסיכון למחלות לב אין צורך להימנע מביצים או בשר אדום, אלא מקמח, סוכר, פחמימות אחרות ומזון מתועש.

לצערי, גבינה צהובה שמכילה רכיבים טבעיים בלבד, והיא המקור החשוב ביותר לסידן בתזונת האדם, שמכילה גם חלבון איכותי – קיבלה מדבקה אדומה, כלומר נחשבת למזון לא בריא. דוגמה קיצונית לאבסורד היא בגבינה צהובה 9%! שאפילו לא מכילה חומרים משמרים, וקיבלה מדבקה אדומה.

עם מדבקה אדומה

כמה סוכר נחשב למזיק?

בשורה התחתונה מה שחשוב זה מה גודל המנה. נכון שפחית קולה שמכילה 7 כפיות סוכר מזיקה לבריאות של כולנו, אבל שורה של שוקולד מריר עם 80-90% קקאו שמכילה פחות מחצי כפית סוכר זה כבר עניין אחר.

שוקולד רגיל מכיל 40-50% סוכר והוא ראוי למדבקה אדומה, אבל למה שוקולד מריר 85% שיש בו 15% סוכר (כלומר 3 כפיות בכל טבלת השוקולד כולה) קיבל מדבקה של שוקולד לא בריא? גם השומן שיש בחמאת הקקאו אינו מזיק לבריאות וטעות לסמנו במדבקה אדומה.

לחם לבן שמכיל קמח לבן וגדוש בחומרים משמרים לא יקבל סימון אדום, למרות שהחומרים המשמרים מזיקים לבריאות, והקמח הלבן גורם לסוכרת כמעט כמו סוכר לבן.

ופלים "ללא סוכר" שמכילים קמח לבן (שרע לחולי סוכרת), מרגרינה וממתיקים מזיקים לא יקבלו סימון כי אין בהם סוכר. אבל למה חטיף טבעי לגמרי שמכיל אך ורק תמרים ובוטנים מקבל מדבקה אדומה? זה כמו לאכול תמרים ולצידם בוטנים, מה רע בזה? התמרים מכילים סוכר, את זה כולם יודעים, כמו כל פרי. אבל זה לא סוכר לבן.

גרנולה שכתוב עליה בגדול "ללא תוספת סוכר", שעשויה מרכיבים טבעיים כמו שיבולת שועל, אגוזים וצימוקים קיבלה מדבקה אדומה, כי בצימוקים יש סוכר. מה ההיגיון פה? לעומת זאת, ממתיק מלאכותי שעשוי מסכרין, שהוא חומר סינטטי פלסטי ואחד מהרעלים המסרטנים ביותר, לא יקבל מדבקת אזהרה כי היא אינו מכיל סוכר. 

מה השורה התחתונה?

סימון שומן רווי כדבר רע באופן גורף זו טעות.

העדפת חטיף מטוגן כי יש בו קצת פחות מלח על פני חטיף אפוי, זו טעות.

פסילת מוצרים טבעיים על בסיס פירות ואגוזים כי יש בפירות סוכר זו הטעיה.

אי סימון באדום מוצרים שמבוססים רק על קמח לבן זו הטעיה.

התעלמות מקיומם של כימיקלים מזיקים במזון, כמו חומרים משמרים וצבעי מאכל, שנועדו להגדלת ההכנסות של היצרן, אך מזיקים לבריאותנו, זו טעות.

אם היצרנים יתחילו להשתמש בממתיקים סינטטיים מזיקים כדי להפחית את כמות הסוכר, זה לא ישפר את בריאותנו.

הציבור יצטרך להפעיל שיקול דעת בבחירת המוצרים שהוא קונה, ולא לסמוך על המדבקות האדומות.