הקבוצה החדשה של מונס דאבור: הכירו את הופנהיים

בשנת 2000 עוד שיחקה בליגה החמישית, אך מאז עשתה התקדמות אדירה ואף עלתה לליגת האלופות. על הבעיות בהתקפה, המאמן האלמוני והחבר מישראל

ynet ספורטפורסם: 07.01.20 , 16:37

צמאים לחלוץ מפתיחת העונה. שחקני הופנהיים(צילום: EPA)

מונס דאבור וסביליה כבר לא, ועכשיו מגיע אתגר חדש בדמות הופנהיים הגרמנית. קבוצה שאמורה להתאים לו הרבה יותר מאשר האקסית – והסיבה העיקרית היא שבהופנהיים החלוץ הישראלי צפוי לשחק, ולא מעט, בניגוד לסיוט שעבר דאבור בסביליה בחצי השנה האחרונה.

הופנהיים צמאה לחלוץ מפתיחת העונה פשוט כי היא לא מצליחה לכבוש שערים (25 שערים ב-17 המחזורים הראשונים בבונדס ליגה) – זה עדיין לא מונע ממנה לרוץ חזק בצמרת והיא מדורגת שביעית אחרי חצי עונה, שלוש נקודות בלבד מהמקום הרביעי שמוליך לליגת האלופות בעונה הבאה. אז לאן הגיע דאבור, מי הישראלי הנוסף בסגל ואיך אמור לעבוד שיתוף הפעולה שלו עם חלוץ סגנית אלופת העולם קרואטיה?

המפנה הגיע כאשר שב למועדון נעוריו. הופ (צילום: gettyimages)

המועדון הופנהיים נוסד, בדיוק כמו שמצוין לו בגדול על הסמל, ב-1899, אך כמועדון התעמלות וללא שום קשר לכדורגל. רק ב-1945 הוא הפך לקבוצת כדורגל חובבנית אי שם בליגה השמינית. לאט לאט (אבל ממש לאט) הופנהיים התקדמה כבש-1996 הייתה חלק מהליגה החמישית בגרמניה.

המפנה התרחש בשנת 2000, אז איש ההייטק דיטמר הופ החליט לשוב לקבוצת נעוריו, הפעם בתור בעלים ולשפוך סכומי כסף נכבדים כדי להקפיץ את המועדון עד לטופ של הכדורגל הגרמני. בשנתיים הראשונות שלו הקבוצה עלתה שתי ליגות והתייצבה בריג'יונליגה סוד, המקבילה לליגה א' אצלנו. ב-2006 הגיע המפנה האמיתי, כשהופ החליט להשקיע סכומים גדולים, הביא מספר כישרונות ואת המאמן המוערך ראלף רנגניק, שכבר החזיק ברזומה מרשים וניסיון במספר מועדוני בונדסליגה – והכל עבד על פי התוכניות.

בשתי העונות הבאות הופנהיים השלימה את המשימה שלה והעפילה, לראשונה בתולדותיה, לבונדסליגה הגרמנית ביחד עם כל הקבוצות הגדולות ביותר במדינה – כל המסע הזה ארך בסך הכל שמונה שנים, אבל גם הופ ידע שזו רק ההתחלה.

הקבוצה המושלמת עבורו. דאבור(צילום: AP)

הקבוצה צברה ניסיון ואת הפסגה הבאה כבשה בסוף עונת 2016/17, אז סיימה במקום הרביעי והשיגה את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות – זה אמנם הסתיים בהפסד כפול לליברפול (שהפסידה בסוף אותה העונה בגמר), אבל מגמת השיפור נמשכה ובעונה שעברה הקבוצה שיחקה לראשונה בתולדותיה בשלב הבתים של הצ'מפיונס.

יוליאן נגלסמן, אחד המאמנים הכי מדוברים נכון לעכשיו והאיש שמוביל את לייפציג לפסגת הבונדסליגה, הוא האיש שעמד על הקווים במשך שלוש שנים וחצי עד הקיץ ואחראי להתקדמות האדירה של הופנהיים והבאתה לפסגות שכנראה גם הבעלים הופ לא חשב שאפשריות.

בקיץ הגיע אלפרד שרודר האלמוני. מאמן הולנדי, שרוב קריירת האימון שלו מסתכמת בלהיות עוזר מאמן ועוד כעונה וחצי בטוונטה ההולנדית. בהופנהיים האמינו באיש שמכיר מצוין את המערכת ועבד תחת הוב סטיבנס ונגלסמן והחליטו לתת לו את המפתחות.

האיש שהתחיל את בניית המועדון. ראנגניק(צילום: gettyimages)

הבעיה שלו הייתה שהכוכב הגדול ביותר של הקבוצה, הקרואטי אנדריי קרמאריץ', לא פתח את העונה בגלל פציעה בברכו. רק בסוף חודש אוקטובר הוא שב למגרשים וזה הספיק לו כדי להיות מלך השערים של הקבוצה עם חמישה שערים (בעיה בהתקפה כבר אמרנו?).

קרמאריץ' יכול לשחק במרכז ההתקפה או בכנפיים ונכון לעכשיו שרודר משחק גם עם אילאס בבו (גרמני בן להורים מטוגו) ורוברט סקוב הדני בכנפיים, אף אחד מהם לא בדיוק סקורר. היתרון העיקרי של דאבור הוא העובדה שיש לו את היכולת להיות במרכז ההתקפה או בכנף והעונה של הופנהיים תקום או תיפול על היכולת של השניים לשתף פעולה בחוד.

לא פתח את העונה בגלל פציעה בברכו. קרמאריץ'(צילום: gettyimages)

שחקן מעניין נוסף ששווה לשים אליו לב הוא פאבל קדראבק הצ'כי, המגן הימני של הקבוצה. קדראבק נחשב לשחקן הכי חשוב בחלק האחורי של הופנהיים ויודע לעלות למעלה ולתמוך בהתקפה.

דאבור לא יהיה הישראלי היחיד בהופנהיים והוא יצטרף לשחקן נבחרת נוסף - עילאי אלמקייס (19), הקשר המוכשר שטרם רשם הופעה בקבוצה הראשונה של המועדון, אך כיכב בקבוצת הנוער ומשחק באופן קבוע בקבוצת הבת שמשחקת בליגה הרביעית.