הגיבור מאתיופיה שהמדינה לא זוכרת: "הסיפור לא מסופר, התפיסה היא ש'הבאנו אתכם'"
לפני 40 שנה הצליח פרדה אקלום לברוח מאתיופיה לסודן וליצור קשר עם המוסד. בהמשך הפך לאיש מוסד בעצמו - וסלל את הדרך לעלייתם של עוד אלפים מיהודי אתיופיה. בריאיון לציון יום השנה למותו, בנו ואיש המוסד שעבד איתו מספרים על הגיבור הישראלי שסיפורו לא זכה להנצחה הראויה
ב-1977, בצלו של המהפך הפוליטי שהוביל מנחם בגין ולאחר שנות מאבק רבות של יהודי אתיופיה מול הממסד הישראלי, פנה ראש הממשלה הטרי למי שעמד אז בראש המוסד, יצחק חופי, והורה: "הבא לי את יהודי אתיופיה". אולם למלא את אותה הוראה לא היה פשוט: באתיופיה שלטה אז החונטה הצבאית של מנגיסטו, וגם הניסיון להשיג עסקה לפיה תתאפשר העלאת היהודים בתמורה לנשק ישראלי, קרס כששר החוץ דאז, משה דיין, חשף את פרטיה במסיבת עיתונאים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
ובכל זאת, במוסד לא ויתרו, ומברק שהגיע בינואר 1979 מחרטום, בירת סודן, הוביל לפריצת הדרך. "אני פרדה יזזאו אקלום מאתיופיה, תשלחו לי כרטיס הביתה", נכתב שם באנגלית. מי שהיה חתום על המכתב, אותר לבסוף בחרטום על ידי איש המוסד, דני לימור – ולימים הפך לפעיל מוסד בעצמו, ומי שפרץ את הדרך ואפשר את עלייתם של אלפי יהודים דרך סודן. פרדה אקלום, שהשבוע מציינים 11 שנים לפטירתו בגיל 62, נחשב היום לאחד הגיבורים החשובים ביותר בסיפור עלייתם של יוצאי אתיופיה – זאת למרות שפועלו עדיין לא מקבל את תשומת הלב ואת ההנצחה הראויות לו. רבים עדיין לא מכירים את סיפורו של אקלום, למרות התפקיד החיוני שמילא בדרמה ההיסטורית והלאומית הזו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
בריאיון לאולפן ynet, מספר לימור על הקשר שנוצר בינו לבין אקלום. "אני הייתי בתפקיד שבמסגרתו הופקדה בידיי האחריות לקיים את הפקודה של בגין", הוא מסביר. "מהר מאוד הגענו למסקנה שקשה לפעול באתיופיה. המכתב של אקלום הגיע אלינו דרך חיים הלחמי ז"ל, שהכיר אותו מפעילותם באתיופיה. הייתה התלבטות במטה אם לשלוח לו כרטיס – או לשלוח מישהו שיפגוש אותו, ולי הייתה הזכות להיות זה שנשלח לשם. הוא לא השאיר כתובת, רק תיבת דואר. שלחנו לשם מברק שאומר – 'מישהו בדרך אליך, תמתין בסבלנות'. שלושה שבועות אחר כך הגעתי לחרטום. לקח לי שבוע לאתר אותו – ואז נפגשנו".
כמה מרגש זה היה?
"מאוד מרגש. זו לא הייתה פגישה קלה. הוא הגיע לסודן אחרי מסע קשה מאוד".
מה היה החלק שלו בהעלאת יהודי אתיופיה לישראל?
"המרכיב שלו היה מאוד חשוב: אנחנו, אחרי סיורים באתיופיה, הגענו למסקנה שמאתיופיה ישירות אי אפשר להעלות את היהודים. העובדה שהוא הגיע לסודן, ושהוא נחשבה למנהיג ולפעיל מרכזי - זה מבחינתנו היה הסימן שזו הדרך, לעבור דרך סודן. משם נפתחה פעילות משותפת שנמשכה 18 חודשים, והמשיכה עוד שנים אחרי זה עם אנשים אחרים. הרבה אנשים מקהילת יוצאי אתיופיה היו פעילים מאוד מרכזיים.
"פרדה אכן היה הראשון, כיוון שהוא זה שהגיע לסודן. כל המאמצים של מדינת ישראל התמקדו במדינה הזאת - מדינת אויב, ולא מקום שאתה חושב לעבור דרכו. הקריאה שלו למשפחתו ולאחרים ללכת בדרכו סללה את הדרך עבור אלפי אנשים. פרדה עצמו היה איש מאוד אמיץ, והייתה לו גם חשיבה יצירתית. נהיינו יותר משותפים - נהיינו אחים, ולכן קראנו למבצע הזה 'מבצע אחים'".
"שנים כעסתי על אבא"
לאולפן ynet הגיע גם בנימין אקלום, בנו של פרדה. "הוא ברח מגזר דין מוות ודאי", מספר הבן. "שלטונות אתיופיה סימנו את אבא כמי שפעל להעלאת יהודים וכבוגד. הוא נס על נפשו יחד עם אמי, שהייתה אז בהיריון מתקדם. אמא הביאה אותי לעולם והבינה שהיא לא מסוגלת לעמוד במסע כזה, וחזרה אל הכפר. אבא לבסוף ברח לסודן כדי להציל את נפשו. הוא פושט יד, מקבץ נדבות, מוכר את טבעת הנישואים שלו - ובכסף שהוא מקבל עבורה הוא משגר שני מברקים: אחד מהם היה לצלב האדום, והוא כלל מעטפה פנימית". שם הסתתר המכתב שהגיע לבסוף את לימור ואנשי המוסד.
מתי אתה מבין שאבא שלך גיבור, ולמה לדעתך הרבה מאוד ישראלים לא מכירים את הסיפור בכלל?
"במשך שנים לא פגשתי את אבי. הוא לא היה רק אבא - הוא היה מנהיג. מאוד כעסתי עליו שהוא שם את משפחתו בצד הדרך ולקח על עצמו קהילה שלמה. כמתבגר גדלתי עם כעסים בתוכי, עד שבאחת הפעמים באקדמיה, אני ניצב מול אולם מלא בקמפוס – זה יום הזיכרון לנספים במסע דרך סודן. היה לי חלל של 8-7 דקות שהייתי צריך למלא. שמתי במקרן תמונה של אבי וסיפרתי את הסיפור האישי שלי. זה היה רגע מכונן מבחינתי, כי הבנתי שהמעשה שלו היה הרבה יותר הרואי ואצילי מאיך שתפסתי אותו".
זה מפריע לך שלא מלמדים אותו? אנשים לא מכירים אותו, הסיפור לא סופר.
"הסיפור של אבא הוא לא של אבא בלבד. סיפור קהילת ביתא ישראל לא מסופר בשום צורה. יש המון סיפורים סביב גבורת משרד הביטחון, מדינת ישראל, התפיסה הסמנטית של 'הבאנו אתכם, עשינו, לקחנו, פעלנו'. ככה גוזלים מקהילה שלמה הגשמת חלום - המדינה באה ואומרת 'אנחנו עשינו'".
הסיפור של אבא שלך הוא בדיוק מראה שזה הפוך.
"אני איש חינוך, ולפני כמה שנים הייתה החלטה ממשלתית - משרד החינוך יצא עם תוכנית להטמעת סיפור ביתא ישראל במערכת החינוך. שום דבר לא בוצע. הסיפור של אבא ומנהיגים אחרים לא מסופר באופן שהוא צריך להיות מסופר. אם הוא מסופר, זה בצורה שמגמדת את העשייה שלהם".
לפנייה לכתב/ת 
