זו המתינות המדומיינת של הרבנות המזרחית
האליטה הספרדית, שהרב הראשי יצחק יוסף הוא מסמליה, היא שותפה מלאה להקצנת הזרם החרדי. פלא שהוא יוצא בריש גלי נגד עולי ברה"מ?
דברי הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, שהתפרסמו כאן ביום שלישי, הטילו דופי בפרויקט הציוני של העלאת יהודי ברה"מ וחבר העמים, והציגו אותה כמזימה אנטי דתית ואנטי חרדית. הם סיפקו הצצה אותנטית להשקפת עולמו של מי שמחשיב עצמו בעל הבית בישראל בשאלת "מיהו יהודי", ושל מי שעומד בראש פירמידת המונופול הרבני, הקובעת את מעמדם האישי של אזרחי ישראל - איך נתחתן, נתגרש, ניקבר, ואילו שירותי דת נקבל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לרב יוסף לא רק שיש תשובות ברורות לשאלה מיהו יהודי, שמאז ומתמיד העסיקה את ראשי המדינה והוגיה, אלא שבזכות מדיניות פוליטית רבת שנים הוא מחזיק גם בכוח ובאמצעי אכיפה ליישום עמדתו החרדית בנושא, הרחוקה מהחזון הציוני שכונן את המדינה כמזרח ממערב.
את התגוללותו של הרב יוסף על יוצאי ברה"מ והגיור שלהם, לא ניתן לפטור בנימוקים הלכתיים-דתיים וגם לא בהסברי מעמד וטענות קיפוח. הרב יוסף אינו נציגה של ישראל השנייה שכבש בעמל את פסגת הרבנות. הרב יוסף הוא דור שני לרבנות ראשית, בנו של מי שזכה לאהדה גורפת מהציבור הישראלי, ונחשב לפוסק הדור גם בקרב אשכנזים. הוא עצמו חלק מהאליטה השולטת ברבנות ובמוסדות הדת כבר יותר מ-40 שנה, מימי אביו כרב ראשי, ובניגוד למיתוס המקובל, כלל לא כאלטרנטיבה של יהדות ספרדית, מכילה ומתונה.
הגיע הזמן לפוצץ את הבלון המדומיין של "רבנות מזרחית מסורתית ומתונה". אם אכן מדובר באופציה שהייתה נכונה בעבר, למרבה הצער אין לה כיום כל ביטוי בממשלה ובמוסדות הדת בישראל.
רבני ש"ס עברו במדינת ישראל תהליך הדומה בתוצאותיו להתמודדות של האורתודוקסיה הרבנית באירופה עם תופעת החילון והמדינה המודרנית: שלילתה המוחלטת של המודרנה והסתגרות ב-ד' אמות של הלכה. בכך הם נבדלו מרבני ארצות האסלאם במאה ה-19, שלא היו נתונים ל"איום" דומה, ובפועל אכן ייצגו מסורת מתונה בהרבה.
ועם זאת, בשל כוחם הפוליטי - חרף הימנעותם מלהיות שותפים מלאים בכלכלה ובביטחון (יחסית לגודלם) - הפכו החרדים להיות חלק טבעי מממשלות ישראל וממוסדות השלטון הממלכתיים, הקובעים עבורנו לא רק בתחום הדת והיהדות אלה גם בתחומי הביטחון והכלכלה.
הישראליות התרגלה לבלוע תופעות כמו בעלי מגבעת או מצנפות בתפקידים ממלכתיים של קוראי התהילים בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, או עובדי מדינה בכירים כדיינים ורבנים המתבטאים נגד המדינה וחוקיה. התופעות הללו מחליקות יותר ויותר בקלות בגרון הישראלי וזולגות למיינסטרים.
אין ספק שהשר אריה דרעי, שבמצטבר ישב שנים רבות בראש משרד הפנים, תרם תרומה מכרעת בקבלת החרדי המזרחי לחיק הישראליות. לא בכדי יחסיו עם בנימין נתניהו התפתחו לקשר גורדי: דרעי, בנאמנות גמורה, יהיה שותף נצחי, ובתמורה הממשלה לעולם לא תקדם באופן משמעותי את חוק הגיור או חוק הגיוס, ובעיקר לא תעמוד בדרכו לניכוס היהדות ומוסדות הדת.
דרך תודעתית ארוכה עברה מדינת ישראל מאז ויכוחי ראשית ימיה בשאלת מיהו יהודי: מעמדתו של דוד בן גוריון, שהתבססה על העקרון התלמודי בקידושין "משפחה שנטמעה – נטמעה", ועד למצב שבו הרב הראשי יוצא בריש גלי נגד מגזר שלם של עולים וקורא לכפופים לו שלא לגייר אותם.
רגע לפני שאנו באמת הופכים לשני עמים, בדרך שאין ממנה חזרה, ערב בחירות המתרגשות עלינו בפעם השלישית תוך שנה, ננסה לזכור גם את האיום הקיומי על קביעת זהותנו היהודית, ונבחר במי שיגשים לנו את חזון הגדרתנו העצמית כעם יהודי במדינה דמוקרטית.
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית ומייצגת בתחום זכויות נשים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
