המשפחה שמגלגלת מיליונים מקנאביס רפואי
חנה שריד, הסבתא רבתא, מבעלי ומקימי חברת שיח שריד שהונפקה לאחרונה בבורסה בת"א, מודה: "בדמיון הכי פרוע שלי לא האמתי שנגיע למקום הזה", ומספרת: "זה עסק רווחי, וכשאני מוסיפה לזה את העובדה שאנחנו מסייעים לחולים באמצעות הקנאביס, כדי שלא יסבלו כמו שבעלי סבל - זה מאוד משמח אותי"
חברת הקנאביס הרפואי, שיח מדיקל גרופ, פתחה לפני כחודשיים את המסחר בבורסה לניירות ערך בת"א לרגל כניסתה לחלק ממדדי הבורסה. החברה המשפחתית, שהחלה את דרכה בתחום בשם שיח שריד, במושב גבעת ח"ן הסמוך לרעננה, סיימה את שנת 2018 עם הכנסות של 18.5 מיליון שקל, כשהצפי ל-2019 הוא להכנסות של יותר מ-25 מיליון שקל. וההכנסות צפויות להוסיף לגדול גם השנה.
אביב גפן מצטרף לקנאביס: ישמש יועץ שיווקי ותדמיתי באינטליקנה
בועה בדרך? מומחים מזהירים: חשש ממשי מפני הצפה עולמית של גידולי קנאביס
יו"ר רשות ני"ע מזהירה: "חברות הקנאביס עלולות להיות בועה"
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"בדמיון הכי פרוע שלי לא האמנתי שנגיע למקום הזה", אומרת אם המשפחה חנה שריד (71), ממייסדי ומבעלי החברה ואחת העובדות בה. "לא התכוונו לכך בכלל. התחלנו בעסק הקנאביס כעסק צדדי, בעקבות מחלתו ומותו של בעלי ממחלת הסרטן. לא חשבנו על זה כעסק מסחרי ופתאום אנחנו במציאות שזה העסק העיקרי שלנו, וזה עסק רווחי. כשאני מוסיפה לזה את העובדה שאנחנו מסייעים לאנשים חולים וסובלים באמצעות הקנאביס, ומקלים על הכאבים שלהם, כדי שלא יסבלו כמו שבעלי סבל - אז אני בהחלט שמחה שהגענו למקום הזה".
שריד נולדה שבועיים לאחר קום המדינה בקיבוץ גליל ים. כשהיתה בת 21 נישאה ליהודה (יולי) שריד, והם עברו להתגורר במושב גבעת ח"ן, שבו בנו את ביתם ואת המשק החקלאי שלהם, ארבעה דונם של לולים ופרדס. כשהבינו "שמזה אי אפשר להתפרנס", החליטו לשנות כיוון ובשיתוף עם אחיו של יהודה, מאיר, איחדו את המשקים והקימו חממות לגידול פרחי ציפורנים לייצוא.
במהלך השנים נולדו להם שני בנים ובת: שי-אברהם, יוגב ורויטל, ובהמשך הנכדים. אלא שאת האידיליה קטעה מחלת הסרטן עמה התמודד יהודה, ממנה הוא נפטר ב-2002.
"במהלך המחלה של יולי, כשהוא סבל מכאבי תופת, נחשפנו לצמח הקנאביס. עד אז לא ידעתי מה זה", היא מספרת. "את הכניסה לעולם הקנאביס עשינו לאחר מותו, אז הגשנו בקשה לגידול מסחרי. ב-2005 החלו להגיע מטופלים שמשרד הבריאות אישר להם להשתמש בקנאביס, וב-2008 היינו בין הראשונים לקבל את אישור משרד הבריאות. מאז אנחנו מייצרים זנים שונים של קנאביס רפואי, שמסופקים למטופלים בעלי רישיון של משרד הבריאות. לפני פחות משנה קיבלנו מהיק"ר (היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות) רישיונות גידול וריבוי בהתאם לאסדרה בתחום".
להפוך חלום למציאות
הרעיון לגדל קנאביס היה של שי-אברהם, הבן הבכור במשפחה. "תמיד יש לו הברקות", אומרת שריד. "זה היה בתקופה הקשה של המחלה של יולי. שי הוא אחד שתמיד רוצה לעזור לאחרים, להקל על כאב של חולים, ויש לו מוח שיודע להפוך חזון למציאות. הוא שמע על צמח שמקל על כאבי המטופלים מחברים שלו. ככל שהוא התקדם עם הרעיון - נסחפנו אליו כולנו. גם אני - שלא ידעתי דבר על קנאביס לפני כן, כאמא - נתתי יד לרעיון. אני תמיד זורמת עם הילדים שלי".
מה חלקך בחברה?
"אני מחזיקה בבעלות בחברה ועובדת בבית האריזה בתהליכי הטרימינג (ניקיון הפרחים מהענפים והעלים. י.ו.). אני מתחילה מוקדם בבוקר ועובדת כמה שעות שצריך. אחרי הצהריים אני הופכת להיות סבתא במשרה מלאה".
בזמן הראיון קיבלה שריד הודעה משמחת במיוחד: שהפכה לסבתא רבתא לנין בכור, שנולד לנכדתה בת ה-20, בתו של שי-אברהם, שחזר בתשובה לפני מספר שנים. היא מספרת על כך בהתרגשות עצומה, וממשיכה לספר בגאווה ובאהבה על שלושת ילדיה ו-12 נכדיה.
"כשיולי נפטר נפער חור עצום בחיי", היא אומרת בעצב. "אבל אני בטוחה שהוא רואה אותנו מלמעלה. הוא שותף משם לשמחות, כמו גם להצלחת חברת הקנאביס. אני גם יודעת שלו היה בחיים, היה נותן יד למפעל המשפחתי הזה. המשפחה אצלנו היא מעל הכל, והאחדות המשפחתית היא חלק מההצלחה. לכן בכל יום ראשון אחרי הצהריים כל הנכדים נפגשים אצלי. זה קודש. יש משחקים ואוכל והכל יחד מאחד את המשפחה. אני רוצה שבני הדודים יכירו האחד את השני. גם העובדים שלנו הם חלק מהמשפחה. לכן למשל, בכל יום בשעה 10.00, לא משנה מה קורה, המזמרה נופלת מהיד, וכולם יושבים לארוחת בוקר בחדר האוכל של החווה".
האחדות המשפחתית באה לידי ביטוי גם בהחלטה שהבעלות על חברת הקנאביס תהיה משותפת: יוגב הוא המנכ"ל; ושי-אברהם ובן הדוד אופיר הם סמנכ"לים.
בעסק, עובדים לא מעט פנסיונרים, ושריד מספרת כי זה יתרון עצום מבחינתה: "כ-25 עובדים מתוך כ-70 העובדים בחממה חצו את גיל ה-60. הם עובדים מצוין, הם נאמנים, יש להם סבלנות. עבודת הטרימינג היא לא עבודה בשביל צעירים. ניסינו פעם לשלב צעירים בעבודה הזו - הם נרדמו... הצעירים צריכים להיות בשטח".
"עזבו שטויות, זה לא יקרה"
שריד מספרת כי בדרך היו לא מעט קשיים. "כשהתחלנו בגידול הקנאביס, זו היתה תקופה שלא דיברו על זה בקול רם, לכן גם לא העזנו לספר על כך. במקביל המשכנו בעסקי המשפחה - בחקלאות, כדי שתהיה פרנסה בטוחה. כשכבר התחלנו לשתף אנשים קרובים ברעיון ובעסק, כל מי שהיה בסוד העניינים אמר לנו: "עזבו שטויות, זה לא יקרה". אף אחד לא האמין שנגיע למקום הזה".
לא פחדת מכישלון?
"היה חשש, כי ככה זה בעסקים. יש דברים שמחליטים עליהם מתוך אומץ ותעוזה, והולכים עליהם, בצד הידיעה שהעסק גם עלול ליפול. היתה לנו תקווה, למרות שידענו שיש פה סיכונים גדולים. לכן גם המשכתי ואני ממשיכה בעסק לשזירת פרחים, שהקמתי ב-1990 עם עוד שתי שותפות". שם העסק הוא "חן 3", והוא עוסק בשזירה אומנותית של פרחים וזרים ללקוחות פרטיים ולעסקים. "אני שזרת פרחים מקצועית. אגב, אחת השותפות, אסתי (76), עובדת איתנו היום בקנאביס, והיא העובדת הכי טובה שלי".
מה היה הרגע שבו הבנת שאתם בדרך להצלחה?
"הרגע הראשון להבין את גודל הבשורה היה ב-2008, אז קיבלנו ממשרד הבריאות את הרישיון. ב-2010 התחלנו לבנות שני דונם לחממות, ולגייס עובדים. הביקוש מהחולים היה גבוה, והתגובות היו חיוביות. כששמעתי על הסיפורים של החולים, שהקנאביס מסייע להם, זה הבהיר לי את חשיבות המפעל המשפחתי שלנו. הסיפורים האלו נתנו לי תקווה, שאכן יש מה שיחליף את התרופות הקונבנציונאליות, את הכימיקלים האיומים שהורסים את הגוף, במשהו יותר ידידותי וטבעי, ויקל על הכאבים.
"באותה תקופה גם הבנו שיש פה עניין עסקי ולא רק אידאולוגי. היום אני שמחה וגאה על המקום שהגענו אליו, אחרי הרבה עבודה קשה. אני חושבת שגם יולי יודע מה קרה פה. אני מדברת איתו בנשמה, מספרת לו על כל מה שקורה בחווה. כולנו בטוחים שיולי רואה אותנו מלמעלה, שהוא שותף מלא לגאווה שלנו ובטוחים שאם היה בחיים כשהרעיון עלה - הוא היה נותן יד ומרוצה".
ענף הקנאביס נמצא תחת פיקוח רגולטורי כבד, ולעיתים החקלאים לא ממש מורגלים בכך. על כך אומרת שריד כי "על הרגולציה כדאי לדבר עם יוגב, בני, שהוא המנכ"ל ויותר מבין בזה. אני יכולה רק לאמר שאותי זה ממריד, למרות שאני לא בתוך המאבק הזה. השטח הרגולטורי הוא שטח קשה. מה שקורה בשטח הזה בהחלט מכאיב לי, כי אני יודעת שהידיים שלנו אזוקות. שמעתי שיש חשש מזליגה לשוק שחור. כל מה שאני יודעת הוא, שאנחנו אנשים ישרים ונשמעים לחוק היבש".
"את הריח אני מכירה, את הטעם לא"
למרות העיסוק היומיומי שלה בצמח הפופולרי, שריד מספרת שאליה הוא לא מדבר: "מעולם, עם יד על הלב, לא ניסיתי קנאביס. זה לא מסקרן אותי, אני לא רוצה בכלל להיכנס לזה. אני רק רוצה לסייע באמצעותו לזקוקים לו. בתחילת הדרך, כשעוד לא סיפרנו על גידול הקנאביס לאף אחד, הייתי מגיעה לצרכנייה של המושב בזמן העבודה, כשהבגדים שלי ספוגים בריח של הפרחים.
"אנשים בצרכנייה היו מתקרבים אליי ושואלים אותי: 'מה זה הריח הזה? במה את עובדת?' הייתי משיבה: 'אתם יודעים, בגידול פרחים', מה שנכון", היא צוחקת. "בהמשך היו מבקשים שאגיע לעיתים יותר תכופות לצרכנייה עם הבגדים, כדי שיוכלו להריח אותי... אז את הריח אני מכירה. את הטעם לא, ואין לי כוונה לטעום".
ומה הלאה?
"המטרה היא להפוך את ענף הקנאביס לרפואי, ושהממסד יבין שהקנאביס הוא דבר חיובי, שתרד ממנו הסטיגמה הלא נכונה שזה סמים קשים. אני גם רוצה לקוות שיגיע רגע, שחברות התרופות הגדולות לא ישימו מכשול, רק כי הן חוששות מפגיעה ברווחים שלהן. אני פוגשת חולים שמקבלים קנאביס ורואה את התוצאות. הבנים שלי אומרים, שהמטרה היא גם לבסס את מעמדה של מדינת ישראל כשחקן מרכזי בשוק העולמי של הקנאביס הרפואי והמוצרים הטכנולוגיים המשלימים לשוק. אני מסכימה ומקווה ביחד איתם שיגיע הרגע הזה".
לפנייה לכתב/ת 
