בנימין נתניהו בדרך לוועדה המשעממת בכנסת
ביטן ידע להפיק ממנה רווח פוליטי, אני כמעט התנגשתי שם במפלגה שלי, וגורל רה"מ תלוי בה. מה הסיפור של ועדת הכנסת, שתדון בחסינות?
הלב נדרך כששומעים על דיון חשוב בוועדת חוץ וביטחון. הסקרנות מתעוררת כשמעדכנים על צעקות בוועדת הכספים בגלל העברות תקציב. כולם מחכים לדמעות כשמתכנס דיון בוועדת חינוך או בוועדת עבודה, רווחה ובריאות. אבל רוב הישראלים יפהקו ויעבירו ערוץ כשמוזכרת ועדת הכנסת, דווקא זאת שעשויה אוטוטו להשפיע על עתידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל עתיד המדינה בכלל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ועדת הכנסת תמיד נשמעת טכנית, עוסקת בסדרי הבית, בתקנון ובנהלים, ולכן משעממת ולא ממש חשובה. מה שווה הצעה לסדר, ולא משנה מהם התככים הפוליטיים מאחוריה, לעומת דיון סוער ומצולם היטב באחת הוועדות האחרות?
כשהתחלתי את כהונתי ב-2015 הבנתי די מהר שהחיים בכנסת מתנהלים דווקא סביב הוועדה ה"משעממת". בימים כתיקנם, שאינם ימי החסינות העליזים, היא עוסקת בניהול הבית, אבל חובבי פוליטיקה ימצאו בה עניין בשפע. ממערכות היחסים בין האופוזיציה לקואליציה ועד אישור מחליפים ליו"ר כשהוא יוצא לחו"ל; מקביעה באיזו ועדה ידונו בחוקים ועד החלטה על מועדי כנסי החורף והקיץ. גם הכנה לפיליבסטר בחוקים שנויים במחלוקת עוברת שם.
לכאורה כאמור מדובר בוועדה טכנית לחלוטין, אבל לא מני ולא מקצתי. היא מנהלת את הבית והיא אחת החשובות בו גם בשגרה. ראשית, במונחים חברתיים, חברות בוועדת הכנסת הופכת אותך מיידית לאדם מקושר בבית. כל ראשי הסיעות יושבים בה, האנשים המרכזיים במפלגות הקואליציה (שאינם בהכרח חברי כנסת) תמיד בודקים מה מצב הדופק בה, והיא פלטפורמה לנגישות לאירועים מרכזיים, שחסינות ראש הממשלה היא רק דוגמה להם.
אירוע סוער שהתנעתי בה התרחש יום למחרת תפיסתו של באסל גטאס מעביר טלפונים לאסירים ביטחוניים. כאן מתחייב הסבר קצר: גטאס נתפס זמן קצר אחרי שעבר חוק ההדחה לחברי הכנסת - שגם הוא נדון בוועדה. זהו אחד החוקים הכי בלתי דמוקרטיים שעברו כאן, ובמחנה הציוני התנגדנו לו בכל מאודנו. אלא שעילות ההדחה שנקבעו היו בדיוק אלה - סיוע לארגון טרור. זה היה דמיוני לחשוב שתוך כדי שאנחנו מנהלים פיליבסטר כנגד החוק, יושב בינינו מישהו שעובר עבירות כאלה.
דווקא כחברת כנסת מהמרכז-שמאל, היה לי חשוב שהטיפול בפרשת גטאס יותנע על ידינו ולא על ידי הימין. על הבוקר העברתי פניה דחופה לח"כ יואב קיש, אז יו"ר הוועדה, ודרשתי ממנו לקיים דיון כבר באותו בוקר בנושא ביקורי חברי הכנסת אצל אסירים ביטחוניים. היה לי ברור שהעניין יקבל תשומת לב עצומה כי הדרמה הייתה גדולה אונליין.
היו בה הרבה דיונים טכניים, כאלה שמצריכים שתי דקות, הרמת יד ונגמר. זאת ועדה שמתכנסת לפעמים בתדירות של 6-5 פעמים ביום ועל חצי מההחלטות יש רוויזיה (ערעור). היא אמנם עוסקת גם בענייני יומיום כמו זכויות ושכר חברי הכנסת (אל תקפצו, פחות ממה שנדמה לכם), אבל יש בה מספיק דוגמאות לעיסוק בעניינים קריטיים הנוגעים לתקציב למשל, או כמו דיוני החסינות המתקרבים.
אז כן, לנתניהו צפויה סערה לא קטנה. עוד לא ברור לחלוטין כיצד יתנהלו הדיונים, אם וכאשר, כמה ימים הם יימשכו והאם יובאו מומחים כאלה או אחרים. הייתי שמחה לומר שאת הפוליטיקה הפתלתלה בוועדת הכנסת כפי שכנראה נחזה בה במקרה החסינות, דרדר הליכוד, אבל זה יהיה צבוע מצדי. אין דיון מהסוג הזה שיכול להיות לא מפלגתי.
תחזיקו חזק. זה יהיה הדיון מהקשים והעכורים שידע ביתה של הדמוקרטיה הישראלית. על השאלה אם תוסר החסינות או לא כבר ענה אביגדור ליברמן, שהכריז שלא ייתן לה יד, אבל את הפוליטיקה הקשה שבדרך אי אפשר יהיה לעצור.
השנה יצאה לפנסיה המנהלת המיתולוגית של הוועדה, אתי בן יוסף, אחת שידעה להסתדר עם כל סערה שיפילו על ראשה. היום (ה') הייתי במקרה בכנסת וראיתי את המחליפה המוכשרת שטיפחה, נועה דדון, וחשבתי לי בשקט, "וואו, מה צפוי לה". איחלתי לה, ולכולנו, בהצלחה.
- איילת נחמיאס ורבין כיהנה כח"כית מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
