הקיצונים תקועים בין אידיאולוגיה לאחוז החסימה

ארבע המפלגות הקטנות בפוליטיקה הישראלית, מימין ומשמאל, עלולות למצוא עצמן בחוץ. כולם ממליצים להן להתאחד, אבל שוכחים את הגיליוטינה

שי בזקפורסם: 12.01.20 , 12:10

רפי פרץ נפגש עם איתמר בן גביר (צילום: יח

השר רפי פרץ ואיתמר בן גביר(צילום: יח"צ)

ב-21 בינואר 1793 הוצא מלך צרפת לואי ה-16 להורג, וראשו נערף על הגיליוטינה. בין ראשי המהפכה שתמכו בצעד היו ראשי "שלטון הטרור" הידוע לשמצה – ז'אק אבר, ז'ורז' דנטון ומקסימיליאן רובספייר. ב-24 במארס, חודשיים אחר כך, הוצא אבר להורג על ידי שני עמיתיו. באפריל נערף כבר גם ראשו של דנטון על ידי רובספייר, וביולי גם ראשו של רובספייר התגלגל מתחת ללהב הגיליוטינה. כדרכם של קיצוניים – תמיד יימצא מישהו קנאי מהם שיערוף גם את ראשם. בסופו של דבר מאסו ההמונים בכל האידיאליסטים הקיצוניים הללו והביאו עליהם את סופם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

פוליטית, נוח להיות קיצוני, הכי קיצוני. מגן האידיאולוגיה. מימין ניצב רק הקיר. הראש תמיד מונף בגאווה והנאומים רמים וצדקניים יותר. הבעיה היא שמצד אחד תמיד יהיו קיצוניים עוד יותר, ומהצד השני – הרתיעה והחשש ימנע מהמתונים להתחבר אליך, ואתה עלול למצוא את עצמך על הגיליוטינה, או לפחות בשוליים הפחות משפיעים בפוליטיקה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, אחת השאלות הגדולות במערכת הבחירות הנוכחית היא גורלן של ארבע המפלגות הקטנות בימין ובשמאל. נפילה של אחת או שתיים מהן אל מתחת לאחוז החסימה יכולה לשנות את כל חישוב המנדטים ואת תוצאות הבחירות.

בעבודה-גשר, שאיבדה במידה רבה את זהותה ומתקרבת אל קיצה, מתעקשים עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס על האשליה שהם מושכים קהל ימני, שמאלי, מסורתי או חברתי ממחוזות לא ידועים, שאיש עוד לא מצא את מקורם. במרצ כבר מבינים שאם לא יתאחדו עם העבודה-גשר, שתי הרשימות יתקשו לשרוד. הבעיה באיחוד כזה, גם אם הוא הכרחי, היא בקצה, בהימלטות האפשרית של הבוחרים המתונים יותר, אולי לכחול לבן.

בימין, הבית היהודי בחר בצעד שנוי במחלוקת: להתחבר עם עוצמה יהודית. השר רפי פרץ מקווה להביא בכך את בוחרי איתמר בן-גביר לתמוך במפלגה המאוחדת. יש יתרונות בלהיות הקיצוני ביותר על הסרגל הפוליטי, כמו עוצמה יהודית: הבוחרים הקנאים ביותר מסתכלים ימינה, ואינם רואים דבר (בינתיים, לפחות). אבל עם היתרון הזה יש גם חיסרון מובנה: ייתכן שהקולות שמרוויח פרץ מהחיבור עם עוצמה יהודית מימין עולים לו באיבוד מצביעים מסורתיים של המפד"ל הישנה מהצד השני.

הקיצוניות מרתיעה, מאיימת ומרחיקה, ובחשבון הפוליטי ייתכן שבצעד זה המפלגה הוותיקה של היהדות הלאומית, המאחדת, הסובלנית והמתונה נקברה סופית. הימין החדש, שניסתה למצב עצמה כמפלגה מתונה, הייתה שותפה של אותם קיצוניים רק בספטמבר ואולי תעשה זאת שוב עכשיו – מה שיקשה עליה למכור לבוחריה את מתינותה.

וכשמדברים על הוויכוח המר אצלנו בימים אלו, ועל הקיצוניים משמאל ומימין, כדאי גם לזכור את מילותיו של המשורר והסופר היהודי-אוסטרי המנוח פרנץ ורפל: "בני דורנו מתעניינים כל כך בשמאל ובימין, עד ששכחו לגמרי כי יש גם מעלה ומטה".