הכנה ללידה - הצד של הגבר
על אף שהעובר גדל בבטן של האישה, ובן הזוג לא מרגיש אותו כל הזמן, יש דרכים אחרות שאפשר להתחבר אליו. נשים וגברים חווים באופן שונה את התקופה המרגשת אך גם המלחיצה של ההיריון, והגיע הזמן לדבר על זה
מזל טוב, אתם בהיריון, התחיל המסע לקראת האבהות. מסע מרגש ומשמח, מלא בטלטלות, סקירות, מעקבים, בחירת בית חולים, בחירת תוכנית לידה ומה לא. הכל לקראת הלידה הצפויה. מתרגשים? חוששים? הנה כמה נקודות וטיפים שיסייעו לכם לחשוב כיצד הייתם רוצים לקחת חלק במסע הזה ואיך ניתן להפוך אותו למשמעותי יותר עבורכם.
1. חיבור לעובר
על אף שהעובר לא גדל אצלכם בבטן ואתם לא מרגישים אותו, עדיין יש לכם את האפשרות להתחבר אליו בדרכים אחרות. הגעה לבדיקות, צפייה בתינוק באולטרסאונד, לקיחת החלטות משמעותיות ביחס להיריון, דיבור עם העובר ושיח פתוח עם בת הזוג, יכול להוריד משמעותית את המתח ולעלות את תחושת השייכות והחיבור להיריון.
2. לדבר על זה
מרגישים שההיריון הוא של בת זוגכם כי היא זו שנושאת ברוב הנטל? מרגישים כי אין לכם את ה"זכות" להביע את החששות והפחדים שלהם מההיריון, הלידה וההורות? אתם לא לבד. גברים רבים מרגישים כך, אך מצב זה עלול להוביל לתסכול, תחושות בדידות ולעיתים אף לדיכאון אחרי לידה, שנפוץ גם בקרב גברים.
כדי שתרגיש שיש לך מקום לפרוק את החששות האלו נסה למצוא את האדם הנכון לדבר איתו על מה שעובר עליך. אם זו בת הזוג, אח, חבר קרוב ואם יש צורך אז גם איש מקצוע מתאים. המעבר מרווקות להורות הוא מעבר משמעותי ועמוס בחוסר וודאות. שיח פתוח על הנושא עם אדם קרוב יכול להפחית את אותם פחדים ולהקל על התחושות המציפות.
3. יש לי שאלה
שאלות של נשים לא תמיד דומות לאלו של הגברים והחששות הם שונים. ברגע שהגבר מרגיש כי אין לו מקום לשאול, הוא נשאר עם אותן השאלות, והחרדה עולה. אם יש לך שאלות שמעסיקות אותך אל תהסס לשאול כל גורם מקצועי שתרגיש בנוח לשאול אותו. זה יקל עלייך ויאפשר לך להגיע בשל יותר ללידה.
קראו עוד:
דרך מקורית ללמד ילדים שפה נוספת
הפונדקאית שהפכה ל"דודה" של הילד
אם אתה מרגיש שאתה לא יודע מה לשאול נסה לחשוב: מה מלחיץ אותי? האם אני יודע מה תפקידי בלידה? האם אני מרגיש שאני שולט במצב או צריך שמשהו יסביר לי בדיוק את התהליך ומה יכול להשתנות בדרך? כל שאלה היא לגיטימית וחשובה כדי שאתה תוכל להגיע רגוע יותר ולהשרות רוגע על בת הזוג ועל התקדמות הלידה.
4. רגע האמת
הגעתם ללידה עם תוכנית מגירה. דיברתם ביניכם על הכל, אתם יודעים מה אתם רוצים ואיך אתם רוצים שזה יראה. לרוב, הכל באמת מתנהל כמו שצריך, אך לעיתים זה לא כך. על מנת שהרגיש שאתה בשליטה ויש לך מקום בלידה נסה להבין את התהליכים הקורים בלידה.
שאל את המיילדת איך אתה יכול לקחת חלק? מה השלב הבא? אל תהסס לסייע לבת הזוג שלך בקבלת החלטות ואל תרגיש שמכוון שזה הגוף שלה החלטה היא רק שלה. לעיתים הידיעה שהאחריות היא שלה בלבד יכולה לעלות את מפלס הלחץ אצל שניכם.
5. מזל טוב, אתה אבא
בשעה טובה אתם אחרי, האדרנלין בשמיים וההתרגשות גדולה אך איתם גם עייפות גדולה, הורמונים משתוללים, מגוון של בדיקות ולמידה על העולל החדש וצרכיו. זה הרגע שבו רצוי לבחון יחד עם בת הזוג מה הדבר הנכון עבורכם? האם כדאי דווקא להתכנס ולנוח יחד כמשפחה לבד או נכון לכם כרגע לקבל אורחים? אילו אורחים? מי משרה רוגע ומי דווקא מכניס לחץ?
בשלב זה, חוסר קשב למצב הרוח הרגשי והפיזי של שניכם בהחלט יכול להקשות וליצור עומס. מכיוון שבת זוג לרוב עסוקה בהנקה והחלמה חשוב לאפשר לה ולהיות זה המווסת את המבקרים בהתאם לנוחות ולצורך של שניכם.
6. ומה עושים עכשיו?
החודשים הראשונים אחרי הלידה מופלאים ומלאים בהתחלות חדשות ורגעים משמעותיים, אבל גם בהרבה רגעי חוסר וודאות, בכי, עייפות מצטברת ומתח. המטלה המשמעותית של האב הטרי היא לנסות ולמצוא את האיזון בין הבית לעבודה באופן שלא נדרש לפני כן. זו מטלה מורכבת שדורשת זמן וסבלנות. הבנה של המצב הקיים וידיעה שהוא ישתפר עם הזמן בהחלט תוכל להקל עלייך לקבל את המצב ולהבין אותו.
בנוסף, מכוון שבישראל האם לרוב היא זו שנמצאת בחופשת לידה, הסבירות הגבוהה היא שיהיו לה שעות על גבי שעות של התנסות אחד על אחד עם הזעטוט החדש. זה אומר שהיא תדע לרוב איך להרגיע, להרדים, להקל על הגזים ואם היא מניקה אז בכלל.
לעיתים תכופות האב מגיע הביתה בערב אחרי יום עבודה והניסיון האבהי שלו מסתכם בכמה שעות בודדות. למרות זאת, כדי לייצר קשר עם הקטנטן אתם נדרשים להבין שגם אם יש לכם פחות שעות יממה איתו זו האחריות שלכם לייצר איתו קשר. אל תמהרו להעביר לאמא כי אתם לא מצליחים להרגיע ואל תחשבו שאתם לא מספיק רכים או אוהבים. כמו שהוא התרגל לאמא שלו הוא בהחלט יכול ורוצה להתרגל גם למגע ולהכלה שלכם. ככל שתבינו את זה ולא תוותרו, כך הקשר שלכם יהפוך עמוק ומשמעותי יותר.
לפני כמה שנים אב לתינוקת בת חודשיים שיתף אותי כי הוא חושש להישאר לבד עם בתו. הוא מרגיש שהוא לא מצליח להרגיע ולהשכיב אותה לישון. ביקשתי ממנו להחזיק אותה מדי ערב בידיים עוטפות וחזקות, גם אם היא בוכה. להגיד לה "אני אבא שלך, אני אוהב אותך ואת תירגעי בסוף".
הוא אמר לה את זה יום יום, עד שהבין זאת בעצמו, ואז אחרי שהוא הפנים את המנטרה ונרגע, היא גם הצליחה להירגע ולהירדם בנינוחות בזרועותיו. ככל שנרגיש כי זה המקום שלנו להיות שם, מעורבים ותומכים כך גם נרגיש משמעותיים להם ולעצמנו. האחריות להיות שם עבורם היא דבר ראשון עלינו, בסבלנות ונחישות כבר מהרגע הראשון - עוד לפני שהם הגיעו לעולם.
בת זוגכם בסופו של הריונה הראשון? במידה וכן, מוזמנים לקחת חלק במחקר הבודק מעורבות אבהית בשלבי ההריון והלידה, במסגרת אוניברסיטת תל אביב, ולהשיב על שאלון קצר.
הכותבת היא יועצת משפחתית להורות ושינה , בעלת MA בלימודי משפחה והדרכת הורים
לפנייה לכתב/ת 
