הפמיניסטית היהודייה שנשכחה: פרחה ששון, תלמידת החכמים הבגדדית
היא עמדה בראש חברת מסחר בינלאומית, ניהלה התכתבויות ענפות עם אינטלקטואלים ורבנים - והייתה בקיאה במקורות היהודיים ובהלכה. למרות שהייתה אישה פורצת דרך, פַרחָה ששון נותרה אנונימית למדי
"היא הייתה ברוריה המודרנית, נביאה ואמא אצילה בישראל כדוגמת דבורה הנביאה. הייתה חכמה, בעלת עצה מעשית, פעילה ובעלת לב רחב... כל בית ישראל מבכה את פטירתה של נסיכה זאת, אמא יהודית ואצילה ממש, אשת-חיל". בפברואר 1936 פרסם נסים בן עזרא בנימין, שהיה מוציא לאור של עיתון בשנגחאי, את דברי ההספד מלאי ההערצה האלה על פרחה ששון, שנפטרה בלונדון לפני 84 שנים. הספדים ברוח דומה נכתבו על ששון - וכולם מספרים את סיפורה של אישה רבת פעלים, תלמידת חכמים, אשת עסקים ופילנתרופית, שהייתה מוערכת על ידי אנשי רוח ואנשי ציבור ברחבי העולם היהודי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
לא רק במותה, גם בחייה כתבו אליה ועליה - האישה שהחליפה עשרות שאלות ותשובות (שו"תים) עם רבנים, ביניהם הרב יצחק נסים הצעיר, לימים הרב הראשי לישראל, שכינה אותה "הרבנית המעטירה". ששון הייתה מיודדת עמוקות עם רבי יוסף חיים מבגדד (ה"בן איש חי"), עמו ניהלה תכתובת ענפה בערבית-יהודית.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- סגולה ולא פגם: על מנהיגים מגמגמים/ רוחמה וייס
- קנס של שקל על חנייה בשבת: "לא פיקוח נפש"
- המאבק לפינוי הכנסייה מאושוויץ: "חילול שואה חמור"
הרב שם טוב גאגין, ראש אב בית דין לעדת הספרדים באנגליה, כתב לכבודה שירים שכונסו ב-"ספר פרקי שירה" שלו, שאותו הקדיש לכבודה. ששון ניהלה חליפת מכתבים גם עם סופרים, חוקרים ואינטלקטואלים ספרדים, וביתה הפתוח לרווחה אירח בין כתליו בני לאומים שונים ומעמדות שונים ודוברי שפות מרובות.
הכירה את ההלכה ואת שייקספיר בעל-פה
ששון מייצגת שילוב אופייני לקהילה היהודית הבגדדית, שעברה בתקופה של ראשית המאה ה-20 תהליכי מודרניזציה וחילון: שילוב של שמירה על דפוסי חיים מסורתיים, בד-בבד עם פתיחות למודרניזם המערבי. היא הכירה את המקורות היהודיים על-בוריים - כשם שידעה לצטט את שייקספיר בעל-פה. היא הלכה ללא כיסוי ראש, אך בלבוש שמרני. בעוד שרבים מבני משפחתה נטמעו לתוך האנגליות ו"התמערבו" לגמרי, ששון שמרה באדיקות על הזהות היהודית-מזרחית שלה.
אשת העסקים הממולחת נולדה בשנת 1856 בקהילה הבגדדית בבומביי שבהודו (מומבאי של היום), לאביה יחזקאל ולאמה עזיזה. בנעוריה למדה בבית ספר קתולי בבומביי, כמו בנות רבות למשפחות אמידות שביקשו להעניק לבנותיהן השכלה כללית רחבה ושפות מערביות. במקביל דאג אביה - איש מסורת מובהק ומדקדק בקיום מצוות - לחינוכה הפרטי בכל תחומי היהדות, והיא המשיכה ללמוד גם לאחר שנישאה בהיותה בת 20, לסלימאן בן דוד ששון.
בשנת 1894, עם מותו הפתאומי של בעלה, עבר לידיה הניהול של חברת "דוד ששון ושות'" - חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה. היה זה בהחלט מקרה יוצא דופן, בתקופה שבה נדיר היה למצוא נשים במשרות ניהול ובזירה הכלכלית העסקית. אמנם עוד בימי חייו של סלימאן נהגה ללוות אותו למשרדים, ואף הייתה שותפה להחלטות ולקביעת מדיניות, אבל עם פטירתו היה עליה לקפוץ קפיצה נחשונית לראש ההיררכיה של העסקים חובקי העולם של השושלת המשפחתית, ולהיות מנהלת אישה בזירת פעילות קשוחה ותחרותית.
תוך כדי עיסוקיה ולימודיה הרבים, התמידה ששון בפעילות ציבורית ופילנטרופית שכללה מעורבות והתגייסות למען מטרות חברתיות ששאפה לקדם. כך, למשל, הייתה מעורבת במאבק נגד הכולרה, עם מרדכי זאב חאבקין - בקטריולוג יהודי צעיר - שהגיע מאודסה לבומביי במטרה לפתח חיסון נגד המגפה שהפילה מאות-אלפי חללים בהודו.
החל משנת 1901 הייתה נוסעת עם ילדיה לסירוגין מבגדד ללונדון, שם קיוותה להשיג טיפול רפואי עבור בתה מזל-טוב, עד שב-1908 השתקעה בעיר. זמן קצר לאחר מכן כבר הוכרה כמנהיגה וכסמכות מובילה של הקהילה הספרדית במקום. ביתה הפך בית ועד לחכמים, גדולי תורה ואישי ציבור. התקיימו בו כינוסי מדע וכנסי צדקה, ובמידה רבה התרכזו בבית זה וסביבו החיים הציבוריים של יהודי בבל באנגליה.
כשהאישה ההיא החלה לנאום
באפריל 1924 הוזמנה ששון לשאת את הנאום השנתי בבית המדרש האורתודוכסי לרבנים בלונדון, בשנה ה-70 לייסודו, כיושבת ראש האסיפה השנתית.
זו הפעם הראשונה, במהלך 70 שנות קיומו של בית המדרש, שאישה נבחרה לפתוח את המעמד המכובד הזה ולדבר בפני קהל של רבנים ופרחי רבנות. בדברים שנשאה ניכר כי הייתה מודעת היטב לסמליות של הרגע ולהיסטוריות שלו – וכבר בתחילה הצביעה על ה"פיל הלבן" שבחדר - הדרת האישה היהודייה ממרחב בית המדרש:
"כשסר אדולף טאק אמר שלדעתו בשנה הזאת אני האדם הראוי ביותר להנחות את האסיפה, תהיתי אם מיום הקמתו של בית המדרש לא היה מקובל שאישה תנחה, ולכן עד היום לא קרה דבר כזה, למה כיבדו אותי כך? מצד שני, למה לא קרה דבר כזה ב-69 השנים עד היום? השבתי לעצמי: שמא גרסו המנהלים שהנחיית האסיפה השנתית נמשלה לפיטום הקטורת של בית המקדש, כפי שמופיע בגמרא במסכת כריתות: אחת לששים או לשבעים שנה הייתה באה של שיריים לחצאין – הרי אם שיריים של קטורת כשרים, וחצאין של קטורת כשרים, גם לאישה מותר להיכנס".
היום שמה של אשת האשכולות כמעט ונשתכח, והאזכורים המועטים על אודותיה עוסקים בה בעיקר כבת למשפחת ששון המפורסמת, בחיבורים ובביוגרפיות שנכתבו על המשפחה שכונתה "הרוטשילדים של המזרח". הפער בין הדמות רבת ההשפעה המצטיירת מן הציטוטים שלעיל לבין האנונימיות היחסית שלה – מעלה בחריפות את סוגיית מקומן של נשים ספרדיות-מזרחיות, ונשים בכלל, בקאנון הספרותי ובזיכרון ההיסטורי היהודי והישראלי.
הכותבת היא מרצה לתואר שני בחוג חינוך וחברה וביהדות, בקריה האקדמית אונו - ועמיתת-מחקר במכון "הרטמן". חוקרת נשים ביהדות הספרדית- מזרחית.
לפנייה לכתב/ת 
