אתה נמצא כאן
מתחם המציאות המדומה החדש LVL 3 הוא צעד גדול קדימה במשחקיות של VR ובעיקר ביכולת ללכת בתוך עולם המשחק. אבל לא פחות מכך הוא גם הזכיר לנו כמה דרך עדיין נמצאת לפנינו
יה רבנן כמה אנחנו מחכים כבר ל-VR טוב. לרגע שבו נפעיל איזה משחק ואשכרה נרגיש שנכנסנו עם כל הגוף לתוך עולם אחר. ויה רבנן כמהVR עוד לא שם. הקסדות לא נוחות כשחובשים יותר מדי זמן, העסק יקר עד יקר טילים, והמשחקים חצי כוח במקרה הטוב. כאילו, זה כיף להתכופף ולירות, או להכות עם חרבות בריבועים לפי מוזיקה, אבל זה ממצה את עצמו די מהר. אין למשחקי VR את העומק שיש למשחקים אמיתיים. למפתחים יש בעיה להשקיע במשחקים שפחות אנשים קונים, ופחות אנשים קונים כי המשחקים עדיין לא ממש טובים. בינתיים מתחם המציאות המדומה החדש בדיזנגוף סנטר LVL 3 עשה צעד יפה קדימה מציר הפאן כשפתר בעיה אחת מהותית במשחקי :VR איך לזוז.
רוב התנועה במשחקי מציאות מדומה נעשית על ידי שלט. אתה יכול להסתובב ימינה ושמאלה כמה שתרצה, אבל ללכת עם הרגליים תוביל אותך לתלוש לעצמך את הכבלים בזמן שהדמות שלך לא עושה כלום. בקסדות VRכמו של פלייסטיישן, שמחוברות לקונסולה רק במצלמה קדמית, פתרו את העניין בכך שהמשחקים פשוט לא דורשים תזוזה. אתה נמצא בתוך רכב והרכב זז קדימה. משחקים אחרים יצרו תנועה על ידי סימון נקודה, לחיצה על כפתור ואז קפיצה אליה. HTC Viveמייצרים ערכות שבאות עם ארבע מצלמות כך שאתה יכול לרשת את הבית שלך, אתה נסרק על ידי המצלמות, ובאופן תיאורטי אמור להיות מסוגל לזוז. רק שאתה לא גר בטירה ואין לך באמת יכולת לסרוק שטח שלם על ידי תזוזה בסלון.
הגעתי לפה לראשונה עם חבר, עומרי בר. שיחקנו את משחק חיסול הזומבים הבסיסי - קוראים לו משהו עם ,Z נדמה לי, זה לא באמת חשוב. אמרו לנו שיש משחקים עם חידות וכאלה עם פחות חידות, והיה לנו ברור שכמה שפחות חידות. תנו לנו להרים רובה ולירות. עומרי הגיע מסטול כי, בניגוד אליי, אין לו ילד בן חודש אז סבבה לו להיות מסטול בשלוש בצהריים. הסטלה לא הפריעה לו להבין את המשחק, שהיה, כאמור, קחו רובה ותירו. יש במהלך המשחק כל מיני כפתורים שצריך ללחוץ עליהם, אבל אם לוקח לך יותר מדי זמן למצוא אותם המפעילים מסבירים איפה הם.
המפעילים, באופן כללי, מאוד חשובים. הם אלה שמחברים לשחקנים את החיישנים ואת המיני מחשב שיושב לך על הגב ומאפשר את כל התנועה והמשחק. הם גם מחליפים לך את הנשק מרובה סער לשוט גאן אם בא לך, ומיידעים אותך בכל פעם כשאתה יוצא מגבולות המשחק או נתקע בחבר. קל מאוד להיתקע בחבר או בקיר. עולם המשחק גדול משמעותית מהאולם שבו נמצאים, ונקודות לבנות מסמנות לך היכן נגמר שטח התנועה, אבל מפתה מאוד לעבור אותן כל הזמן כי יש המון דברים מגניבים מעבר להם. נניח אומרים למצוא גנרטור. עשית סריקה באזור שלך ואתה לא רואה גנרטור. מעבר לנקודות יש איזה ארון. אולי זה הגנרטור? אתה הולך לכיוונו והמפעילים צועקים לך שלא, ושאתה עומד להיכנס בקיר.
כשבאים לגעת בדברים, כמו כפתור הפעלת אותו גנרטור, אז נגלים הכשלים של המשחקים. הידיים שלך קצת עקומות, לגעת בכפתור לא מצליח בנגיעה ראשונה ושלישית, כאלה. חברת Anvioשמייצרת את המשחקים הכה מורכבים האלה עד לא הגיעה לשלמות. למשל, היה יכול להיות נהדר אם כשזומבי נושך אותך מאחור אשכרה תרגיש את זה ולא פתאום תסתובב ותקלוט שזומבי מנשנש אותך כבר עשר דקות. מבחינת מחיר, קבוצה של עד ארבעה משתתפים תשלם 500 שקל עבור הזמנה של האולם למשחק אחד.
בסופו של משחק שנמשך 40 דקות והרגיש כמו עשר - אבל התיש כמו שעתיים כי אני בכושר של אבא לשניים שאוהב סופגניות - עומרי ניצח. זה אומר שהוא הרג יותר זומבים ובזבז פחות כדורים, שאלה האלמנטים היחידים שבעצם משנים. כשאתה מת, החיים מתחדשים בקלות. מדי פעם מתרוקנת מחסנית, אבל אף פעם לא נשארים בלי תחמושת. כך שהמתח מעט מוגבל לרצון לנצח את השאר. זה לא אומר שאין מתח. כשאתה הולך בסביבות המאוד מגניבות, מרשימות ויפות ש-Anvio הרימו, ופתאום מהחושך קופץ עליך זומבי עצום עם כובע מצחייה, אתה נבהל. העסק עובד.
היו גם פאקים טכניים. עמוס, שנטל לעצמו את הכינוי ,Roachנאלץ להתמודד עם כך שהרגל המדומה שלו התרוממה כל הזמן בלי סיבה. זה לא שינה למשחק אבל היה מאוד מצחיק, לפחות בעיניו של מי שהכתיר את עצמו כמפקד החבורה, אני, בעל הכינוי ג'י דוג. זה שעשינו צ'ייסרים של וודקה לפני לא עזר לי לנסות להתרכז במשחק במקום בכך שרואץ' נראה כאילו ג'ון קליז מהמשרד להליכות מטופשות משחק איתנו.
עתליה, עושה רושם, לא לגמרי תפסה מה צריך לעשות כשהיינו צריכים לפתור את מעט החידות שהיו. מעט מפתיע כי היא טענה ששיחקה דום והטירה הנאצית. מצד שני עברו אי אילו שנים מאז. אולי בגלל זה היא הגיעה למקום האחרון. מצד שני, למקום השלישי מתוך ארבעה הגיע ג'י דוג והוא טוען שהוא גיימר רציני. המנצח, אגב, היה קלינג, AKA דאץ', שזה הכינוי של שוורצנגר ב"הטורף". קלינג פשוט אחז ברובה סטייל בויז אין דה הוד וירה לכל הכיוונים באותו נונשלנט ששוורצנגר הפגין בהטורף. נפלטנו אחרי המשחק לתוך העולם האמיתי, המבאס. כנראה שפאקים בצד זו עדיין חתיכת כיף גדול. הלוואי שנוכל יום אחד לשחק ככה בבית.
לפנייה לכתב/ת 
