"נולד לנו מנהיג": ראש העיר הפך לאלוף פיקוד הגעתון
נהריה הוצפה בשיטפון, מוטי בן שבת ניסה לסייע ונהרג – אבל אחרי האסון התושבים דווקא מעריכים יותר את ראש העיר, אל"מ במיל' רונן מרלי. בסיור בקרת נזקים הסביר לצוות ynet מה עמד מאחורי דרישתו מהתושבים לא לצאת מבית ואיך השפיע עברו בצוק איתן. צפו
בשבועות האחרונים עסק רונן מרלי, שמתחיל את השנה השנייה שלו בראשות עיריית נהריה, בתכנון התקציב השנתי של 2020, שעומד על קרוב לחצי מיליארד שקל. "כל האג'נדה שלנו פה", הוא אומר כשהוא מעלעל השבוע בדפי חוברת התקציב, בעת שלווה על ידי צוות ynet. אלא שאז הגיע השיטפון הקשה שפקד את העיר וטרף את הקלפים.
תחילה זו הייתה הצפה מינורית, כזו שבנהריה ראו עשרות פעמים בעבר אחרי שהגשמים בגב ההר הובילו לעליית מפלס נחל הגעתון בתעלה שחוצה את השדרות הקרויות על שמו. המים גלשו מעבר לשפת התעלה, עלו על המדרכה, השיטו מכוניות ופחי אשפה וגרמו לנזקים לא מבוטלים. אך זו הייתה רק המקדמה, הפיילוט. ביום רביעי, 8 בינואר, כאשר כל האדמות והנחלים באגן ההיקוות של הגעתון ספוגים עד אפס מקום, התרחש האסון.
גל אלים של מים גלש אל העיר מההרים. התעלה הצרה המובילה לנהריה לא עמדה בלחץ האדיר והנחל החל לגלוש בפראות ולהציף את הרחובות הסמוכים במזרח העיר, את אזור קניון ארנה, את הכניסה המרכזית לעיר, ובהמשך גם את רחוב הגעתון, שם גאה ושטף כל מה שעמד בדרכו – כולל את מוטי בן שבת ז"ל, שנזעק להציל אנשים שרכבם נסחף בשיטפון. "זה היה כמו צונאמי שהגיע ממזרח ושטף את כל הרחוב", תיארו הסוחרים ברחוב את מה שהתרחש. בשלב מסוים, היו המים במפלס הרחוב גבוהים מהמים בנחל, וזרמו בעוז לכיוון הים.
מרלי הוא אלוף משנה במילואים. בתקופת צוק איתן עמד בראש אגף המבצעים בפיקוד דרום, ולפני כן שירת כמפקד עוצבת ברעם. ביום האסון הוא ניצל את ניסיונו הצבאי מול אירועים מורכבים. כעת הוא יצטרך לגייס את כל יכולותיו הפוליטיות כדי לקבל את מה שהובטח לו מהמדינה, בראש ובראשונה התקציבים לשיקום תשתיות העיר. בתחילת השבוע החליטה הממשלה להקצות 30 מיליון שקל לשיקום העיר מנזקי השיטפון, אתמול קראה ועדת הכספים להקציב באופן מיידי 11 מיליון שקלים להכשרת עסקים בנהריה.
"אני מכיר את הכלים ואת היכולות", הוא מסביר. "עבדתי בשוטף עם המשטרה, כיבוי האש, מד"א, אנשים שהיו יושבים איתי בישיבות. זה לא זר לי. אפילו ההבנה הבסיסית שאם אתה לא בשטח, בקו ההסתערות, אתה לא תרגיש אף פעם את מה שמרגישים האזרחים. אתה לא יכול לנהל עסק כזה מתוך חמ"ל, על גבי מסכים. אתה צריך לחיות את הקרב. החיים בחוץ שונים לגמרי מהחיים בחמ"לים. וזו הבנה בסיסית שיש לי. בגלל זה יצאתי החוצה, לחוש את 'עקת הקרב' ולהבין מה צריך לעשות.
"אני שמח שספגתי כל כך הרבה דברים בתפקידים שלי בצבא. ניהלתי אופרציות מורכבות. פשוט ידעתי מה לעשות, ואני אומר את זה בצניעות. זה לא שאני גאון, אבל זו אופרציה שאתה מבין שמהר מאוד צריך לבודד את מרחב הפעולה, וצריך לדעת איפה למקם אנשים, וצריך לדעת שאתה צריך לקחת אחריות ולהגיד 'חבר'ה, אל תצאו'".
למה לא עשו את זה קודם?
ביום האירוע ניהל מרלי כמה ישיבות של הערכות מצב בחפ"ק האחוד – העירייה עם המשטרה, מד"א, כיבוי האש, צה"ל וגורמים נוספים – אולם רוב הזמן שהה בשטח, והיה בין הראשונים שהגיעו לגופתו של מוטי בן שבת בחוף הים, וניסה להחיותו.
בסיור סמוך לביתו של בן שבת, על יד הגשרון שאליו אמורים להתנקז כל מי הנחל, הוא משחזר: "המים עברו את גובה המעקה (כמטר מעל מפלס הכביש, א"ר) ומוטי במאמצי החילוץ שלו הצליח להוציא את האנשים. בשלב זה הוא ראה את הכיסא של התינוק ברכב, הבין כנראה שיש תינוק ברכב. הוא צלל מתחת לאוטו ונשאב. הוא נכנס מכאן, חצה את כל העיר נהריה, בתוך הגעתון, ונפלט בים 800 מטר מצפון לשפך. צריך להבין את העוצמה המטורפת של המים".
מרלי: "אני אומר קיבינימט, למה לא דאגו ולמה לא עשינו קודם? הרי אם מחר בבוקר יהיו גשמים בעוצמות כאלו בגב ההר - זה יחזור שוב. יש פה גני ילדים. פיניתי אותם מוקדם מאוד, עוד לפני שהשיטפון הגיע. הכול ברור לי עכשיו. אבל צריך להבין: צריך לדאוג שזה לא יקרה לנו עוד פעם. זה הרגע לקבל החלטה ולפתור את הבעיה".
שעות דרמטיות בבתי הספר
במהלך יום השיטפונות הוא פנה כמה פעמים לתושבים בשידורים בעמוד הפייסבוק של העירייה ובכלי התקשורת. הוא לא חסך מילים כדי לתאר את חומרת המצב, הדגיש כי נהריה נצורה, וביקש שלא לצאת מהבתים, גם לא כדי להחזיר את הילדים הביתה ממוסדות החינוך. "אנחנו נדאג להם ונביא אותם הביתה", הבטיח.
משאיות צבאיות החלו בשעות אחר הצהריים המאוחרות להסיע תושבים שנתקעו משני עברי הגעתון, בעיקר בסמוך לתחנת הרכבת, אולם האתגר הגדול היה לאתר ולהחזיר את התלמידים – חלקם נתקעו בבתי הספר, חלקם היו בהסעות בדרך הביתה ונתקעו בדרכים.
אחד המוקדים היה בבית הספר אוסישקין במזרח העיר. בית הספר עצמו אמנם לא הוצף, אולם ברחובות הסמוכים היו הצפות וזרימה עזה, והתלמידים לא היו יכולים לחזור לבתים. רק בשעות הערב, בסיוע כבאים ואנשי צבא, פונו התלמידים בטיוליות מלוות ברכבי הצלה.
היא לא אפשרה לילדים לגלוש במכשירי הטלפון הסלולריים, לאחר שהופצה שמועה כי תלמידים מבית הספר טבעו: "בעצמי לא ידעתי מה באמת המצב, והעדפתי גם לא לשתף. פחדתי מאוד שהילדים ייבהלו וייכנסו לפאניקה. כמובן שהם דיברו עם ההורים, שגם היו איתנו בקשר רציף כל הזמן".
מרלי: "כשראש עיר אומר לתושבים שלו תישארו בבתים, אל תיכנסו לגעתון, אני אביא לכם את הילדים הביתה, זו אמירה שיש בה אחריות ענקית. אתה מתחייב לאלפי אנשים. על מה האמא חושבת? קר לו? חם לו? הוא אכל, לא אכל? מי שומר עליו? מי לידו? הוא נהנה מהחוויה? הוא סובל? הוא בוכה?
"זו מצוקה אמיתית. חשתי את המצוקות, אבל הייתה לי אחריות גם להשאיר צירים פנויים ולאפשר חילוץ והצלה. בתוך-תוכי ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות, אני לא אלך לשום מקום עד שאוודא שאחרון הילדים הגיע הביתה. ועשיתי את זה".
אסון רודף אסון
אם לא די באסון הטבע שפקד את העיר, אירע אסון נוסף – מעשה ידי אדם – בתחילת השבוע שעבר. במהלך ניסיון חיסול של עבריין ברחוב ויצמן בעיר נרצח אבי ציצואשווילי, תלמיד י"ב בן 17 ובן של עובד עירייה. פעם נוספת עמד מרלי בפני עיר אבלה, כאשר בלוויה השתתפו אלפים רבים מתושביה.
"זו עיר חזקה", הוא אומר. "ממשברים אתה יכול לצאת חזק. אם אני מסתכל על מה שקורה בעיר עכשיו, היא מתחזקת, מתחבקת, מתעצמת. זה מדהים. העיר מבינה שזו שעת משבר, ומחבקים אחד את השני, ועוזרים אחד לשני, זו קהילה עוצמתית ואנחנו נצא מזה.
"יש פה אנשים מדהימים, מדהימים. אתה יודע, 'כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים', זה משפט מדויק. זה פשוט ככה. פתאום כל הברדקיסטים שהיו משגעים אותי בעיר, הם איתך, לידך, עוזרים לך, משתפים פעולה. 'תן לי משימה'.
"אני גאה בתושבים. אני פוגש אמא ברחוב, שקיבלה את הילד שלה ב-20:00 בערב בבית והיא מחבקת אותך ואומרת לך תודה רבה, אף שאת השעות האלה היא עברה בצורה מאוד מאוד קשה, לא היה לה קל. אבל עכשיו כשהילד בבית, היום אנשים יודעים להגיד תודה רבה ולתת הערכה".
במהלך כל הכנת הכתבה, כולל סיור בשכונות שונות של נהריה, עוצרים התושבים את מרלי, מודים לו, מחמיאים, מבקשים להצטרף לסלפי, וכמובן, משיאים עצות. ללשכה הגיעה ליאורה, פנסיונרת תושבת העיר, מחזיקה עציץ של רקפות. "נולד לנו מנהיג. רועה של העיר", היא אומרת.
- רונן, אתה אוהב את האהבה הזו?
"בשביל מה אנחנו כאן? זה תפקיד של משרת ציבור. אני עובד אצלם. אם לא מעריכים אותך כראש עיר אתה בבעיה. אם ציבור לא רוצה אותך, קח את עצמך ולך. זה התפקיד. אתה צריך לשרת את האנשים שלך אז אני משרת אותם. כשהם רואים שאתה איתם ואכפת לך מהם, ואתה באמת עושה הכל כדי שהחיים שלהם יהיו טובים יותר, הפידבק בהתאם".
לפנייה לכתב/ת 
