חמש שכבות, פחד מנהגים. האופנוענים בגשם
אבי עורך הדין תוהה "איזו דרך אחרת יש להתנייד בעיר?". נתנאל, מאיר ואביב השליחים "נזהרים יותר, אבל אין ברירה" ודוד מנסה להימנע מנתיבי איילון. איך נראים החיים של הרוכבים הנרטבים?
המערכת החורפית משפיעה כמעט על כל אחד מאיתנו בדרכים. הנהגים נוסעים לאט יותר ומזדחלים בפקקים, משתמשי התחבורה הציבורית נאלצים להגיע לתחנות ולפעמים גם להמתין בגשם. ייתכן שמי שסובל יותר מכולם הם רוכבי הכלים הדו-גלגליים, ובמיוחד הקטנועים והאופנועים. גם נרטבים וגם מתסכנים עוד יותר מהרגיל בפגיעה.
ביום ראשון השבוע נהרג שמעון סיסו כשעצר בנתיבי איילון מתחת לגשר. הוא האופנוען השני שנהרג השנה בדרכים, אחרי 68 רוכבי אופנוע - מספר שיא - שמצאו את מותם בשנה שעברה.
"איזו דרך אחרת יש להתנייד בעיר מלבד באופנוע"? שאל עו"ד אבי מולכו בעודו מקלף מעליו שכבות של מעילים שמתחתיהם הסתתרה חליפתו, בדרך לבית המשפט. "ארבעים שנה אני על האופנוע, אשתי נוסעת עליו וגם לבן יש אחד", הוא אומר, "אז בימים כאלו נוסעים יותר לאט, שומרים יותר מרחק ולומדים מניסיון של שנים".
עו"ד מולכו סיפר כי הוא אמנם מעדיף את האופנוע על האלטרנטיבות, אך לא מרגיש בטוח על הכביש. "אני לא יודע כמה הנהגים האחרים רואים טוב ביום כזה, אני מפחד ויש תאונות עם רכבים שהנהג לא רואה ונהרג".
ומה עם הטיפים?
סטטיסטיקת ההרוגים בתאונות אופנוע מאשתקד מגלה כי מרבית ההרוגים (35 מתוך 68) היו בעלי אופנוע כבד, בנפח מנוע שגדול מ-400 סמ"ק, ובעיקר בדרכים בינעירוניות. ככל שיורדים בקטגוריות כוח הסוס של הכלי, כך יורד מספר ההרוגים.
הסטטיסטיקה הזו משקפת זהירות שבה נוקטים בכל זאת חלק מהרוכבים, שנמנעים מכבישים מהירים כדוגמת נתיבי איילון או כביש 4. "אני משתדל, ממש עושה מאמץ שלא לנסוע בכבישים מהירים במזג אוויר כזה", מספר דוד שררה. "יש שם הרבה שלוליות, התשתיות לא טובות והנהגים לא בסדר בחלק מהמקרים".
עבור מרבית הרוכבים שעמם דיברנו אתמול בבוקר הסוער, הרכיבה היא כורח - בין אם כעבודה בשליחויות ובין אם בהיעדר אלטרנטיבות ראויות, לדבריהם.
"אם אתה לבוש טוב, עם קסדה וחליפת גשם, אתה לא מרגיש את הגשם והכול באמת שטויות", קובע נתנאל, שליח בתל אביב. "אני תמיד נוסע יותר לאט, אני לא מאלה שמשתגעים יותר מדי. יותר חשוב החיים. גם אם האוכל יגיע חמש דקות מאוחר יותר, לא יקרה כלום. הלקוחות צריכים להבין שביום כזה אנחנו צריכים לדאוג בדרך כי גם האנשים האחרים, נהגי המכוניות, מסכנים אותנו".
השליחים, מטבע הדברים, נרטבים יותר מכולם. גולן זוהר מתל אביב הודה שצריך להיות קצת משוגע כדי לעבוד ביום שכזה. "אני 15 שנה במקצוע, זו העבודה שבחרנו ואנחנו עושים אותה בשמש ובגשם. אז לובשים שלוש שכבות מכנסיים וארבע חולצות ויוצאים לעבוד".
מאיר חכמון, שליח בחברת "תן ביס", סיפר כי המוטיבציה שלו נמצאת בבית. "ברור שזה מפחיד, אבל צריך פרנסה, יש ילדים בבית. אז לובשים חמש שכבות ונוסעים בזהירות, הצרה היא שבבקרים נותנים פחות טיפים מבערב".
אביב פילניק מראשון לציון רוכב על אופנועים רק בעבודה, הוא אומר. "זה מסוכן ונזהרים, מורידים הרבה מהירות. הבעיה היא שיש אנשים שמצפצפים עליך - נהגי רכב שלא שמים עלינו. מצד שני יש במקצוע דברים טובים, אני נהנה מהאנדרנלין, אבל אנשים לא יודעים לתת בהתאם. הלקוחות לא מרחמים עלינו שאנחנו באים רטובים, לא מגדילים את הטיפים".
לפנייה לכתב/ת 
