אין ספורט בלי חתירה למצוינות / תוכן גולשים

בשבוע שעבר נסעתי הביתה אחרי יום עבודה. השעה הייתה שש ומשהו, וברדיו העלו לשידור את הכתב שאחראי על הסיקור התקשורתי של הנעשה בבני יהודה. הכתב, כנראה כמו מושאי הסיקור שלו, מייחל לעבור פעם לדווח על הנעשה ב"קבוצה גדולה", שם יוכל להפגין את היכולות הווירטואוזיות שלו בחידודי לשון על הקוקיות בשיער של יונתן כהן או במשחקי מילים על חגיגות הרכש של משה חוגג. בינתיים, בצר לו, הוא נאלץ לדווח בקול מפוהק על מה שנשמע בפיו כמאבק חסר תוחלת של אסופת אוהדים ממורמרים וכפויי טובה בפלורנטינו פרס של השכונה - הלא הוא ברק אברמוב. הפרשנים באולפן היו כבר נחרצים הרבה יותר מהכתב שבשטח. כמו במקהלה מתוזמרת להפליא עלו כל יושבי האולפן למתקפה רבתי שחיציה כוונו למטרה (נוחה) אחת בלבד.

"אליפות הם רוצים שם. חיים בסרט!" סינן פרשן בכיר אחד בבוז. "הם גם עשו את זה לבעלים קודמים, גם דמאיו סבל מהם, ואפילו חזי מגן", המשיך באותו קו היסטוריון הספורט שלצדו. "מה עוד אפשר לעשות כשיש לך הצעות במאות אלפי יורו, אי אפשר לעצור שחקן מלהתקדם", פירשן הדוקטור לכלכלה מטעם עצמו, ומאמן הכדורסל שאחראי באולפן בדרך כלל למיס-מאצ'ים בין רפי מנקו ליוגב אוחיון החליט שממש דחוף לו לחלוק עם האוהדים המתוסכלים את עצת הזהב שלו - "לא טוב לכם, תביאו רוכש!"

ברק אברמוב(צילום: ראובן שוורץ)

אני מודה שבשלב הזה נשברתי. האמת, זה מבאס מספיק לראות איך מהרכב שלקח גביע מכר הבעלים שמונה שחקנים בקיץ אחד, לחוות סדרת השפלות מקצועיות, לחכות חודשיים לינואר בתקווה לחיזוק רק כדי לגלות שברק "עוד לא מכרתי די" מתכנן בינואר דווקא למכור את השחקן הכי טוב בסגל, ואז עוד לשמוע מקבוצת פרשני ספורט שאני ואוהדי בני יהודה שכמותי לא מבינים בכלל את הסיטואציה, ובעצם מי שבכלל לא בסדר בכל העסק זה חבורת הנודניקים שמעיזים למחות על הפיכת מועדון הכדורגל האהוב שלהם לסוג של בית"ר טוברוק עם קבוצת בוגרים.  אז הנה, פרשנים יקרים שלי, אני אומר את זה כמו שאתם אוהבים, "נקי נקי" - אני לא רוצה אליפות. אני אסתפק בקבוצה תחרותית שמסוגלת לשמור על הנכסים המקצועיים שלה יותר מעונה אחת. במועדון כדורגל שמבין ששחקן כמו ירדן שועה, למשל, גדל במחלקת נוער שלו פעם ב-25 שנה בערך, וכשזה יקרה - הוא יישאר לפחות עד סוף העונה ולא יימכר למועדון "עאלק" גדול ביום הראשון של חלון ההעברות (בואו, זה כדורגל ישראלי בסך הכל-  ההצעות פה לשדרוג הן גג לסמי עופר, לא לקאמפ נואו ואפילו לא לסן סירו. האלופה המכהנת פה עפה מאירופה מול קבוצה מליטא, ובקיצור- שאני אמשיך?)

אני אהיה יותר מסבבה עם מועדון שרואה בי משהו שצריך להתחשב בו, כנכס שעבורו ועבור אחרים שכמותו יש בכלל את המפעל הזה שנקרא בני יהודה. אני רוצה לשבת במקום ביציע שעליו שילמתי כשקניתי מינוי, ולא לפנות את הכסא שלי לאוהד של קבוצה "גדולה". אני אשמח אם הבעלים של הקבוצה שלי לא ימליץ להתאחדות לעשות סלקציה בכניסה ליצטדיון הביתי של המועדון ולסנן אותי החוצה בזמן שאוהדי הקבוצה האורחת ינופפו לי לשלום מהמושבים הכי טובים ביציע שנמסר כולו להם. אני אשמח אם אוכל לקנות חולצה רשמית של המועדון ולא להכין לבד חולצה כתומה עם שם השחקן האהוב עליי, ושלא אצטרך להחליף את השם כל חודשיים כי הבעלים החליט שבעצם עדיף לו למכור אותו ולהביא במקומו טאלנט מליגה א'. ויהיה גם נחמד אם הדובר של המועדון לא יתדרך עיתונאי חצר לזמזם בתקשורת ש"יש מציאות בליגה א', תראו את יובל אשכנזי", כי על אשכנזי מוצלח אחד הביא הבעלים את שי מזור, אריאל לזמי, אמיר רוסתום ועוד אלמונים שאין טעם שאזכור את שמם כי אם הם יחברו שני פסים הם יימכרו בעצמם.

ואגב, פרשנים נכבדים, גם אם הייתי "רוצה אליפות "- מה אכפת לכם? האם זו לא מהות הספורט? האם זה לא טבעי שאוהד ספורט ירצה לשאוף לתואר? אם ניקח את סך אוהדי הכדורגל בארץ, האם לא רובם המכריע הוא בעצם "אוהדי הצלחות"? מה הפשע הנוראי בזה? אשמח גם לדעת מה הבעיה בכך שאוהדי בני יהודה מחו גם נגד הבעלים הקודם. בואו נעשה עסק, פרשנים יקרים שלי, תנו לי שנה אחת את אלונה ברקת או אייל סגל ובואו נראה אם יהיו למישהו טענות. עזבו ברקת וסגל, תנו לי שנה עם בעלים כמו יואב כץ שהחזיר לצד האדום בחיפה סמלים מקומיים כמו גילי ורמוט או עדן בן בסט. הבו לי בבקשה את אורן גולן מחדרה שיכול לקנות ממכבי ת"א אחלה שחקן כמו אליאל פרץ ולשמר לאורך זמן חלוץ מעולה כמו לוסיו, למרות הצעות בלתי פוסקות מהיריבות. אשמח אם תעדכנו אותי מתי אברמוב ציר, שחקן ממכבי ת"א שלא בהשאלה או בעסקת טרייד מוזרה, שבמסגרתה הוא קיבל תמורת שחקן בית אהוב כמו מאור קנדיל את מאוויס צ'יבוטה רק כדי למכור גם אותו בינואר לקבוצה בולגרית? יודעים מה, מוכן להתפשר אפילו על אשר אלון שאשכרה הנחית ברעננה פרוספקט כמו אור דסה, וגם לא ממהר להיפטר בהזדמנות הראשונה משחקן כמו קייס גאנם עוד לפני שקרע זוג נעליים, "כי השחקן רצה להתקדם".

אם ברק אברמוב יכול למכור שמונה שחקנים מההרכב של בני יהודה, לעשות טרייד בין חזיזה ואשכנזי לעמית זנטי ואיתן וולבלום (פלוס כמה מאות אלפי דולרים, כן? ברק שלנו צריך לשמור על תקציב מאוזן), לשלוח לסלטיק באמצע העונה את איסמעילה סורו ב-2 וחצי מיליון אירו וכתחליף להביא את מושיקו לוגסי שלא שיחק כדורגל בליגת העל כבר כמעט עשור, ואני בתור אוהד כדורגל אמור לסתום רק כי היו לי טענות גם למשה דמאיו, אז מישהו פה איבד לגמרי את הצפון.

אריאל לזמי ואיסמעילה סורו(צילום: ראובן שוורץ)

גם את השקר הזה על "להחזיק שחקן בכוח" צריך לנפץ אחת ולתמיד. אוקיי, תקשיבו לזה עכשיו טוב טוב, פרשנים יקרים שלי, כי אני הולך להמם אתכם - בכל רגע נתון יש בכל קבוצת כדורגל (בטח בישראל) לפחות 10 שחקנים שחושבים שהם אנדרפייד או אנדרייטד. קחו למשל את השחקן הזה ממכבי חיפה, שרק לפני שנה אי אפשר היה להחזיק בבני יהודה והיה הכרחי למכור אותו ביום הראשון (!) של ההעברות בינואר. אותו שחקן, כך מספרים יודעי דבר, כבר הודיע למאמנו 10 פעמים שהוא מת לעזוב, ברח מקבוצת הווטסאפ, נמלט מהעיר והחליף מנעולים בלוקר. איפה אותו שחקן, פרשנים יקרים? באותו המקום שהחוזה שעליו הוא חתום מורה לו להיות ב-3 השנים הקרובות. כי ככה זה כשיש בעלים שמכבד את עצמו ואת הקהל שלו - טובת המועדון קודמת לכל דבר אחר, ואם טובת המועדון מחייבת להחזיק שלושה מאמנים מנטליים רק כדי שכוכב הקבוצה ירגיש טוב, זה מה שיקרה. יש לי מבזק בשבילכם - אם כל בעלים היה נותן לשחקן הכי טוב שלו להכתיב לו מתי ואיך הוא הוא יעזוב את הקבוצה, העסק הזה מזמן היה פושט רגל, ולטעון הפוך זה פשוט פתטי ולא מציאותי.

אני מודה, מאברמוב כבר אין לי שום ציפיות. זו הכלה ועד הגירושין (במהרה בימינו) צריך לנסות לשמור על שלום בית כדי שהעסק לא יתפרק לגמרי. אבל פרשני ספורט שמטיפים לתבוסתנות, ללוזריות נצחית, להנמכת ראש בפני כל "אימפריה" דה לה שמאטע מקומית, פשוט חוטאים בעיניי לתפקידם, ומספקים רוח גבית לבעלים שכורתים את הענף שגם הפרשנים יושבים עליו. אין ספורט בלי חתירה למצוינות. אין טעם בכדורגל אם הבעלים של אחת הקבוצות שעולות למגרש מקבל את הריגוש שלו בעיקר מאקזיטים פיננסיים. אין טעם לקיים מועדוני ספורט בדרג ביניים אם כל המטרה שלהן היא להתרפס בפני קבוצות עשירות מהן. הגיע הזמן שגם אתם תחליטו בצד של מי אתם - בצד של הספורט או בצד של אברמוב.

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.