"הרחתי ריח מוזר, ניגשתי לשכן. הוא כבר מת"
רק מתחילת 2020 מצאו את מותם כבר שמונה בני אדם כשהם לבדם בדירתם – ואיש לא יודע. "כשהריח היה בלתי נסבל התקשרתי למשטרה – הם מצאו אותו כבר לא בין החיים", שחזר שכן. בתיעוד קשה נראים אנשי זק"א נכנסים לבית של קשיש ערירי שמצא את מותו ומגלים את גודל ההזנחה. יהודה מש"י זהב: "לפעמים אנחנו נכנסים לבתים, האמבטיה מלאה מים, ואף אחד לא שם לב. אין למי לזעוק". צפו
צפו ביהודה משי זהב בראיון באולפן ynet:
"הגברת היתה מגיעה לבקר כל יום בחנות שלי ומספרת לי סיפורים יפים על חייה", מספר מוכר בחנות מאפים ירושלמית. "לאחרונה היא חלתה בפרקינסון, ומיעטה לצאת מהבית, למרות זאת היא הייתה מגיעה לבקר אצלי. כשראיתי שעובר שבוע והיא לא מגיע לבקר, הלכתי לביתה דפקתי בדלת ולא היה מענה. התקשרתי לכל בתי החולים בירושלים לראות אולי היא במקרה מאושפזת, ונענתי בשלילה. חששתי שאולי קרה לה משהו, התקשרתי למשטרה וכשהם פתחו את הדלת מצאנו אותה כבר ללא רוח חיים".
לצערנו המקרה הזה הוא לא היחיד. שמונה בני אדם מצאו את מותם מתחילת 2020 כשהם לבדם לחלוטין. שלושה מהם בירושלים הקרה, ואדם אחד בבית שמש, בראשון לציון, בפתח תקווה, בבאר שבע ובאשקלון. המשותף לכולם הוא שרק כשבוע לאחר מותם זיהו השכנים את העדרם ודיווחו למשטרה על ריח חשוד. כאן נכנסו לתמונה מתנדבי זק"א והביאו אותם לקבורה.
"שמתי לו סיר אוכל לפני מספר ימים ליד הדלת", מספר שכן של קשיש גלמוד מראשון לציון. "כעבור כמה ימים כשהריח היה בלתי נסבל, ניגשתי לדלת של השכן לראות אם הכל בסדר, ראיתי שהסיר עדיין שם. התקשרתי למשטרה והם פרצו את הדלת ומצאו אותו כשהוא כבר לא בין החיים. הוא נפטר לפני מספר ימים כבר".
צפו במתנדבי זק"א בבית של קשיש גלמוד:
מסתבר שמדובר בתופעה. בשנת 2019 טיפלו מתנדבי זק״א בכ- 130 אירועים של קשישים, ערירים ואנשים בודדים שנמצאו במצב ריקבון. "אנחנו בזק"א מטפלים כל שבוע בממוצע של ארבעה מקרים של גלמודים שאנחנו מוצאים אותם במצב של איבוד צלם אנוש", מספר יהודה משי זהב, יו"ר ארגון זק"א (זיהוי קורבנות אסון), באולפן ynet. "זה נורא ואיום. אני אומר לעצמי, לא יכול להיות שנמצא את יקירנו במצב הזה".
כדי להתמודד עם התופעה יצאו אנשי זק"א ו"אשת לפידות" בקמפיין מעורר מחשבה "שימו לב אם אני חסר". המטרה היא ליידע את הציבור לקיומה של אפשרות כזאת ולהניע אותו להקדיש מעט תשומת לב לשכנים מסביב לפני שיהיה מאוחר מדי. "לא ראיתם את השכן שלכם יום יומיים? תעלו ותגידו לו 'בוקר טוב', 'ערב טוב', רק אם לראות הכל בסדר. ככה אולי נציל חיים".
שכחו אותם בבית
דובר זק"א מוסיף: "כלל האירועים בהם מטפלים מתנדבי זק"א הם אירועים קשים בפני עצמם המצריכים תעצומות נפש ואנרגיות רבות למתנדבים כדי שיוכלו לטפל בזירות הקשות במקצועיות וברגישות, אבל כשאנחנו מקבלים בביפר הקפצה על אירוע 'ריקבון' באירוע בה מוצאים דמות אדם במצב של איבוד צלם אנוש (במצב ריקבון) זה מצריך תעצומות נפש מיוחדות, אלו מראות קשים שאדם לא מסוגל להכיל".
.
הסיפורים האלו קשים מאוד. מדובר בקשישים, עריריים, גלמודים, ניצולי שואה, אנשים שחיים לבד או אוכלוסיות מוגבלות, לרוב אין להם משפחה או משפחה קטנה שלא בקשר איתם או רחוקה מהם. "התוצאה היא מאוד קשה", הוא מוסיף. "אנחנו מוצאים אותם במצב שפלותי ביותר, כאמור איבוד צלם אנוש ממש. פשוט שוכחים אותם בבית ואף אחד לא מתעניין בהם ביום היום, האם הם חיים, או צריכים סיוע כלשהו?
האנשים האלו לפעמים עוברים אירוע לבבי או נופלים ומקבלים מכה קטנה אם זה בהחלקה בבית או נפילה באמבטיה. או כל מקרה רפואי אחר, וככה עובר זמן כשהם במצוקה ולא יכולים להציל את עצמם, עד כדי מוות קשה ובודד".
למתנדבים שהגיעו לטפל לאחרונה בקריאה בשכונה יוקרתית באשקלון, סיפרו חבריו של הקשיש שנפטר: "מדובר באדם בודד וערירי שהכרנו והיינו בקשר. בשבועיים האחרונים ניסינו כמה וכמה פעמים ליצור קשר ולא היה מענה, החלטנו לבוא כולנו לראות אם הכל בסדר. כשהגענו לבית הרגשנו ריח מוזר, דפקנו בדלת ולא היה מענה ובגלל שהוא אדם שגר לבד וחששנו, התקשרנו למשטרה. הם פרצו את הדלת ומצאנו את חברינו ללא רוח חיים במצב לא נעים וקשה מאוד. עצוב. אולי אם היינו בודקים מייד למה הוא לא עונה לנו, והיינו דואגים אולי קרה לו משהו, הכל היה אחרת. אולי היינו מצילים את החיים שלו".
בבאר שבע נפטר החודש אדם שהתגורר בדיור מוגן, ולמרות זאת לא ראו אותו כשבועיים מחוץ לדירה. "כשהריח היה בלתי נסבל החליטו לבדוק מה הולך שם, ומצאו אותו מת ובמצב נורא", מספרים המתנדבים.
"אותם קשישים, הם שקופים בעינינו והבדידות הורגת", מסביר משי זהב. "לפעמים אפשר להציל את חייהם, לפעמים אנחנו נכנסים לבתים, האמבטיה מלאה מים, ואף אחד לא שם לב. אין למי לזעוק.
מתי השכנים התלוננו? כשהרגישו את הריח הלא נעים, לא בגלל שהם שמעו לזעקתו של חסר ישע, רק שהגיע הריח הנוראי אל האף שלהם, זה נורא ואיום. יכול להיות שאנחנו כולנו מאבדים צלם אנוש כי אנחנו לא מסתכלים מסביבנו?
"אין לאף אחד מאתנו ביטוח שזה לא יכול לקרות לנו", הוא מסכם. "לא יכול להיות שאנחנו כחברה נהיה במצב כזה שנמצא את האנשים שלנו במצב של איבוד צלם אנוש. תתעוררו, רק תעלו, תשלחו את הילד ותבדקו שהכל בסדר".
לפנייה לכתב/ת 
