הכדור האחרון במחסנית של בנימין נתניהו
לקראת הבחירות נותרו לראש הממשלה שני כדורים בלבד. את הראשון, נעמה יששכר, הוא כבר ירה. בוושינגטון מחכה לו דו-קרב שעשוי להיות האחרון
אני כותב מאמריקה. מרכיב חשוב באתוס האמריקני הוא "המערב". הילה שלמה ומרהיבה ליוותה את כיבוש המרחבים מערבה לעבר השממה, הזהב והאוקיאנוס השקט. היו פרקים שהוסתרו והיו שהובלטו. החופש, הליברליזם, המערבונים, הגיבורים וסרטי ההרפתקאות הם היבטים של התקופה שארה"ב חוגגת עד היום. כל מערבון מסתיים בעימות, דו-קרב בין "הטוב" לבין "הרע". אוי ואבוי אם אחד משני המתמודדים בדו-קרב המכריע הזה נותר ללא כדורים. אפרופו, בנימין נתניהו מגיע כעת לוושינגטון, לקרב הפוליטי האחרון שלו, עם כדור אחד. להיות או לא להיות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
שתי מערכות הבחירות האחרונות רוקנו את המחסנית של ראש הממשלה. בכל אחת מהן הוא ניצל את מלאי התחמושת הפוליטית כדי לשרוד – ואכן שרד. לא ניצח, אבל שרד. הפעם הדברים הולכים לו רע ביותר. היו לו שני כדורים בתחילת השבוע שעבר. את הראשון, נעמה יששכר, הוא ירה לטובת פוטין.
עוד לא היה כדבר הזה. ממשלות ישראל השתדלו בעבר עבור אסירים ישראלים שנעצרו ונאסרו במדינות שונות. כרגיל, הגזמנו בהדרגה. משרד החוץ מתפקד לפרקים כמו הרשות הסיוע לאסירים. ואם אינו משקיע את מרב מאמציו, הוא סופג ביקורת. הקונסולים שלנו מבקרים אסירים בבתי כלא ומבטיחים את שלומם ובריאותם, אבל, ותמיד, אגב, הבהירו להם: אנחנו לא נכנסים להליכים המשפטיים. זה עניין שביניכם לבין השלטונות. במקרה של יששכר ישראל הלכה הרחק ומעבר.
עוד טורים על עסקת המאה:
- די לטהרנות. נתניהו צריך להגיד "כן" לטראמפ / ד"ר ענת רוט
- נקווה שהקהילה הבינ"ל תגיד "לא" לטראמפ / ד"ר נמרוד גורן
היו במאה שעברה ברוסיה אסירי ציון – בין המוכרים היו נתן שרנסקי, אידה נודל ויולי אדלשטיין - אבל הם מן הסתם נשלחו לכלא בשל הקשר שלהם ליהדות, לציונות, לישראל. זה לא המקרה של נעמה יששכר. ובכל זאת, ישראל יצאה מגדרה. ולדימיר פוטין לא תיאר לעצמו את חבילת השלל שיקבל. הלך כדור אחד.
ועכשיו וושינגטון. וושינגטון של טראמפ מחייכת לנתניהו כבר שלוש שנים. טראמפ עושה כל מאמץ כדי לשבור את מחסום ה-25 (דהיינו, 25% שמקבלים הרפובליקנים באופן מסורתי מהקהילה היהודית בארה"ב). אבל זה נושא מורכב: יש מדינות בארה"ב - כמו אוהיו, פלורידה, אילינוי ואחרות - שבהן המערכה צמודה. תמיכה יהודית, ובעיקר השתתפות בהצבעה, עשויות להכריע את המערכה בבחירות לנשיאות בנובמבר. המחוות שעשה טראמפ לישראל הן חסרות תקדים, אבל כנראה לא נשאו עדיין את התוצאה המבוקשת בהעלאת התמיכה בו בקרב היהודים. אז "עסקת המאה" מצטרפת לרשימה.
אבל וושינגטון עסוקה גם בשלה: משפט ההדחה של טראמפ. לא, הוא לא יודח. הרוב הרפובליקני יציב ואיש מחברי הסנאט שבפניהם מתנהל התהליך לא ערק למחנה הדמוקרטי. והנה אירוניה: המשפט נסוב בין היתר על יחסי החוץ של ארה"ב והסיוע שהיא מגישה למדינות שונות. נוח מאוד לטראמפ להציף ברגע הזה את הסיוע הנדיב של ארה"ב לישראל ואת היד הידידותית שהיא מושיטה לה.
לנתניהו זאת ההזדמנות האחרונה. הקרב האחרון על חייו הפוליטיים. אם לא בוושינגטון, היכן? כאן החלה הקריירה שלו לנסוק, כאן מקבלים ומחבקים, כאן אין מציקים בענייני חסינות ומשפט. כרגיל, פמליה ועיתונאים, שידורים ישירים בטלוויזיה. הציבור הישראלי תמיד אהב את המראות האלה מוושינגטון, וביבי, כמו ביבי, יודע לעשות מהלימון לימונדה.
"עסקת המאה" עצמה, שנתניהו מן הסתם הכיר היטב, נוחה מאוד לישראל. תלוי, כמובן, לאיזו ישראל. שותפיו הפוליטיים רוצים יותר. ראוי לזכור שמבחינה היסטורית, בהשוואה לתוכניות שהעלו ממשלים קודמים, הלכה הסביבה של טראמפ דרך ארוכה לקראת ישראל.
העובדה שנתניהו מגיע ללא נציגי הפלסטינים מלמדת בדיוק מה מהות ה"עסקה". הימין הישראלי צריך היה לחטוף אותה בשתי ידיים ורגליים, אבל גם אצלם התיאבון גדל עם השנים.
בסוף הביקור הזה לא יהיו עוד כדורים. יוק. המחסנית התרוקנה. נותרו עוד 30 יום לבחירות. אתם זוכרים מה קורה במערבונים ברגע הזה?
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם המכון ללימודי ישראל. לשעבר ח"כ, חבר בוועדת החוץ והביטחון והוביל בכנסת השדולות ליחסי ישראל – ארה"ב. בעבר היה דובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
