לקרב אלינו את הפריפריה שבלב

לאחרונה פורסם שוב פער המחירים האדיר שבין הפריפריה והמרכז באותן רשתות שיווק עצמן. ההסבר הכלכלי: בפריפריה אין תחרות מקומית כזו שדוחקת את הרשתות להוזיל מחירים כדי שהצרכן יעדיף אותן על פני המתחרים. ההסבר האמיתי (במיוחד אם מוסיפים לכך גם את הפערים בזמינות שירותים רפואיים ובמחירי שירותי התקשורת), הוא שילוב של שניים:

•  אני בעל העסק ואני חזק ויכול להכתיב את התנאים שלי לצרכן השבוי בפריפריה.
• לקובעי המדיניות וגם לחלק מן הציבור לא כל כך איכפת מפריפריה, בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב" – התנכרות והתעלמות כלפי כל מי שהוא לא אני.
  

התנכרות, תחמנות ודורסנות - האם כך נראית הכלכלה במיטבה? חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'ורג' אקרלוף, קבע כבר ש"הרמאות והמניפולציות הן חלק בלתי נפרד מהשוק החופשי" והוסיף: "השוק מתמקד בחולשות שלנו ומנצל כל חולשה". חוק הג'ונגל הוא כפי הנראה החוק השליט במקומותינו: החזק הוא שמכתיב את הכללים.

ההתנכרות, הרמאות והבריונות הם דגליה של חוסר ההגינות ומאפיינים, לצערנו, לא רק את הכלכלה אלא גם את ההתנהגות הישראלית במרחב הציבורי.

לשמחתנו ישנם גם מתנדבים וארגונים רבים המבטאים ערכים הפוכים, אבל המציאות הישראלית נצבעת בעיקר בצבעים של חוסר הגינות, בין היתר הודות לזמן המסך ולשטח המודפס שביטוייה מקבלים בתקשורת. הרושם המתקבל הוא שזוהי ההתנהגות המצופה בכלכלה, בפוליטיקה, בכביש ולמעשה בכל מקום, ומי שאיננו נוהג כך הוא פשוט פראייר.

באופן זה, במו ידינו, אנחנו מזיקים לעצמנו, שכן נורמת ההתנהגות הזו מוחזרת אלינו כבומרנג: היא פוגעת גם בנו וביקרים לנו בתחום אחר או בזמן אחר, אך ורק בגלל ששיתפנו איתה פעולה ותרמנו לה אף אנחנו בעצם התנהגותנו.

שום אדם איננו אי

הנזיר ג'ון דאן בשירו "למי צלצלו הפעמונים" כתב ש"שום אדם איננו אי; הוא חלק מיבשת שאליה אף אני משתייך; ולכן מותו של כל אדם מצער אותי וגורע ממני".

(עיצוב: תמי מאור)

דומה שתפיסת הסולידריות הזו רחוקה מאוד מהנורמה המנחה היום את התנהלות הישראלים במרחב הציבורי: העסק החולב עד המקסימום את הצרכן במחירים או המטעה אותו בפרסומיו, הנהג שמזלזל  בזכותו של נהג אחר בכביש ומסכן אותו, הפקיד המתעלם ממצוקתו ומזכותו של האזרח או השכן המרעיש והמפריע לדיירי הבנין, כל אלה הם הביטויים של תפיסת האנוכיות וההתנכרות ההפוכה בתכלית לרעיון הנאצל שג'ון דאן מביע בשירו.

הטעות של הנוהגים כך, היא בכך שהם מניחים שאנחנו חיים לבד, ולפיכך איננו צריכים לחשוב ולהתחשב בזולת, וכן במחשבה שהחיים מסתכמים ברגע אחד, בכאן ועכשיו, ולפיכך אנחנו פטורים מלהביא בחשבון את השלכות התנהגותנו בטווח הארוך יותר על האופן הדומה בו ינהגו בעתיד אחרים בנו וביקירינו.

זוהי הבעיה הבסיסית של החברה הישראלית היום, בעיה שנמצאת ביסוד כל הצרות המעסיקות והמטרידות את ציבור הפוליטיקאים והפרשנים בישראל, מבלי שיידעו לקרוא לה בשמה.

האם שכחנו להיות בני אדם?

כלל זהב של חברה אנושית המודעת ליתרונה על פני שוכני הג'ונגל הוא שבמקום חוק הג'ונגל – החזק מכתיב, יחול חוק ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות, או בלשונו של הלל : מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

לא ניאלץ לנהל תיקי חקירות מרובי אפסים נגד אנשי ציבור אם הם ינהגו כבוד, יושר והתחשבות בנאמנותם לציבור ובאופן מילוי תפקידיהם. לא ניפול קורבן לנהגים המכניסים שיפורים במכוניות והופכים אותן לטילי הרג על הכבישים, אם אלה ינהגו בכבוד ובהתחשבות כלפי הנהגים האחרים; ולא תימשך הפליית הפריפריה לרעה במחירים ובשירותים, אם בעלי עסקים וקובעי מדיניות יגלו כבוד והתחשבות גם לצרכיהם ולזכויותיהם של אזרחים המתגוררים הרחק ממרכז הארץ.

כשג'ון דאן אמר "שום אדם איננו אי", הוא התכוון לכך ששום אדם איננו צריך להיחשב פריפריה, שלא צריכה להיות בליבנו חלוקה שלפיה מישהו מוצא עצמו מחוץ למתחם ההתייחסות ההוגנת. הדרת הפריפריה הגיאוגרפית מהגינות מתחילה בהדרת הפריפריה שבלב, הזולת – כל זולת –מחובתנו לנהוג כלפיו בהגינות.

האנושיות הבסיסית והמורשת היהודית דוגלות בצדק, אחווה, חמלה וגמילות חסדים; האם שכחנו את עקרונות מגילת העצמאות? האם שכחנו להיות בני אדם? תלוי אם שואלים את הפריפריה.

במישור הצרכני, יש להבטיח את זכותם של התושבים בפריפריה לרמת מחירים שוויונית והוגנת שתאפשר להם קיום בכבוד ובלא תחושת אפליה וניכור. התייחסות כזאת של בעלי עסקים תתגלה להם כמשתלמת, שכן היא תשלים להם בנאמנות הלקוחות ובהרחבת קניותיהם את שחשבו להרוויח בהפלייתם לרעה במחירים.

הגינות - כבוד יושר והתחשבות – היא המטבע החדש שנחוץ לכלכלה הישראלית ולחיים במרחב הציבורי בכלל. ההפתעה היא שנגלה שכולם ייצאו ממנה נשכרים; ואין הגינות בהדרת הפריפריה, לא זו הגיאוגרפית ולא הפריפריה שבלב.