האיש ששינה את פני הכדורסל / תוכן גולשים
הפרקט נפרד מקובי פעמיים. בפרישה שלו, לפרקט עוד היה חלום שיחזור לשחק בו. בפעם השנייה, הפרקט הבין שלעולם לא ידרך עליו או ירחף בו, לעולם לא יטביע בו ולא ישמיע את חריקת נעליו עליו. הפרקט הבין כמו כולם שזוהי סופה של אגדה, סופה של הממבה השחורה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
אני לא חסיד גדול של כדורסל, זאת האמת. אני חסיד גדול של ספורט ולמי ששינה את פניו וזה קובי בראיינט.
קובי סירב לשנות את מי שהוא, הוא טען שאריה חייב לאכול, או שתרוץ איתו או שתרוץ הרחק ממנו. ישבתי אתמול באישון ליל, קראתי על חייו, ניסיתי להבין למה אני, אחד שלא צורך כדורסל שמע כל כך פעמים את השם הזה ולמה המקרה טראגי שלו מצמרר אותי.
בראיינט בפעולה(צילום: AP)
בספורט, הפסד הוא הפסד, או שאתה זוכה באליפות או שאתה לוזר. בשביל קובי זה היה שחור או לבן. הוא עשה דברים שנוגדים את ההגיון, אהב לנצח על הבאזר והיה דמות מאוד אהובה.
אני בטוח שגם מי שצורך כדורסל וקובי היה נגדו העלה חיוך קטן כשקפץ לדאנק בין שני שחקנים ואפילו כשניצח אותו, כי זה קובי. מעבר לספורטאי קובי היה דמות, מודל לחיקוי להמון שחקנים ברחבי הגלובוס, גם מחוץ לפרקט. הוא היה ווינר, לא פחד מהכישלון כי מבחינתו אם היית מפחד מהכישלון סביר להניח שגם היית נכשל.
הפרקט נפרד מקובי בראיינט פעמיים, בפרישה שלו, לפרקט עוד היה חלום שיחזור לשחק בו, בפעם השנייה הפרקט הבין שלעולם לא ידרך או ירחף בו, לעולם לא יטביע בו ולעולם לא ישמיע את חריקת נעליו עליו, הפרקט הבין כמו כולם שזוהי בעצם סופה של אגדה, סופה של הממבה השחורה הכל כך מפורסמת.
קובי, נתן לאנשים תקווה, הסיפור שלו מעורר השראה כשהיה לוקח את גרבי אביו והופך אותם לכדור וזורק לסל בגיל חמש. כל אוהבי הספורט היו כמו קובי - זה מה שהיה מיוחד בו.
הוא תמיד רצה לנצח גם כשזה לא היה אפשרי כי המוח שלו לא יכול היה לעבד את הכישלון, מבחינתו כישלון זה כמו מוות.
קובי גרם לכל אחד שצפה בו להאמין בעצמו, כי אם לא תאמין בעצמך אף אחד לא יעשה את זה עבורך. מבחינתו, הדבר הכי יפה בזה שבורכת בכישרון הוא לרחף מעל כל המפקפקים וליצור רגע מדהים, כי החיים קצרים בשביל לנטור טינה.
הרי הרגע שבו אתה מרים ידיים הוא הרגע בו אתה מאפשר למישהו אחר לנצח אותך. וקובי? הוא היה אובססיבי לנצח, "להרוג" את המשחק. למרות שאני לא ראיתי את קובי בראיינט משחק מעולם, הוא גרם לי להבין תוך כדי הטרגדיה שלו משהו חשוב – שזה לא משנה אם הוא עף מעל רשת המוצבת באמצע, אם הוא נכנס לסל או לשער, כולנו אוהבים את אותו כדור עגול והכי מאושרים כשהוא נכנס בצד השני.
נוח על משכבך בשלום קובי – ההפסד הוא כולו שלי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
קובי בראיינט
צילום: AP
מומלצים
