"גיבור ילדותנו": חבריו של קצ'ה נפרדים מהאיש והלוחם
קרוביו של שמעון כהנר (קצ'ה) שהלך אתמול לעולמו בגיל 85 סיפרו על אדם ערכי, פתוח ואמיץ - ובעיקר על חבר נאמן לאורך שנים ארוכות ומלחמות. "היינו משוויצים שהוא שכן שלנו", אמרו, "הוא תכנן לחיות עד גיל 101 ומת בטרם עת"
"איש של אנשים", כך כינו היום (שלישי) החברים הקרובים של שמעון כהנר (קצ'ה) את הבוקר והלוחם שהלך אתמול לעולמו בגיל 85. "כל מי שעבר על כביש 90 יכול היה להיכנס אליו ולדבר איתו. הוא היה איכר, תמיד עם בגדי ב', בלי פוזות וגינונים ובגובה העיניים", סיפר החבר מהקיבוץ השכן גדעון ישראלי.
קצ'ה, מהלוחמים האגדיים של יחידה 101 ובהמשך איש צנחנים, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדים - וגם עשרות רבות של חברים. חלקם ישבו עמו בפרלמנט של העמק, וחלקם, כך הם מעידים, נהגו לעבור במשרדו שבתחנת הדלק ביציאה מבית שאן, להיכנס ולדבר איתו.
חבר אחד היה שם תמיד, עוד מילדות, ושמו נכרך בזה של קצ'ה. זהו מאיר הר ציון, שנפטר לפני כחמש שנים. השניים נפגשו בגן הילדים ברשפון כשהיו בני שנתיים, שם למדו עם הגננת שרה - אמו של מאיר.
"היה ביניהם הבדל של ארבעה חודשים ומאז שהיו פעוטות הם היו בלתי נפרדים", סיפר בנו של מאיר, משה הר ציון. "הם למדו יחד בבית הספר היסודי וכבר אז החלו את הטיולים המשותפים שלהם. מדובר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בזמן שהבריטים שלטו בארץ והסביבה הייתה מוקפת בערבים, אבל הם יצאו לטייל בכל האזור - עד לסידני עלי, שם היו להם כל מיני מערות סודיות".
בגיל 13 עבר הר ציון להתגורר בקיבוץ עין חרוד, וקצ'ה נשאר ברשפון. הקשר ביניהם נשמר במשך כמה שנים באמצעות מכתבים שכתבו זה לזה. "במכתבים האלה אבא סיפר לו הכול. על הקיבוץ, החיים שלו, על בנות", המשיך הר ציון הבן, "וקצ'ה שמר את כולם. הם שימשו אותנו בביוגרפיה של אבי שפרסמנו בקיץ האחרון".
שני החברים נפגשו שוב בצבא. "אבא הציע לקצ'ה להגיע ליחידת 101. במבצעים רבים הוא היה בחולייה של אבא שלי", סיפר הבן. "הם נפצעו בהפרש של שנה - קצ'ה נפצע קשה ב-1955 בפעולה של הצנחנים, ואבא נפצע קשה שנה אחר כך, כחודש לפני מבצע קדש".
קצ'ה נשאר בשירות קבע, אולם החברות הקרובה בין השניים נותרה גם בזמן האזרחות - שניהם נעו במסלולים זהים כאשר הפכו את גידול הבקר למרכז חייהם. קצ'ה ריכז את העדר של קיבוץ נווה איתן ברמת הגולן, ובהמשך הפך למגדל פרטי. להר ציון היה עדר שגידל בכוכב הרוחות. "אבא לא היה אדם חברותי יותר מדי, אבל גם בתקופה שהוא היה מבוגר והיה לו קשה - קצ'ה התתייצב פה אחת לשבוע או שבועיים, והם היו יושבים ומדברים".
בנו של מאיר סיפר כי החברות בין השניים התקיימה אף שהם החזיקו בדעות פוליטיות מנוגדות. "כאשר אריק עשה מה שעשה (ההתנתקות, א.ר.) אבא שלי ניתק קשר, וקצ'ה ניסה להיות החולייה המקשרת. הם היו ונשארו חברים טובים עד הרגע האחרון".
"היינו משוויצים שקצ'ה הוא השכן שלנו"
גדעון ישראלי, חבר קיבוץ עין הנצי"ב, סיפר כי קשריו עם קצ'ה נעו סביב מאבקים פוליטיים-מדיניים, ובשנים האחרונות גם סביב פרויקט "החוויה האתיופית" שפעל בחצר תחנת הדלק. הוא סיפר על הגאווה שהוא וחבריו חשו מול גיבור ה-101 שהתגורר בקיבוץ השכן: "אני צעיר ממנו ב-15 שנה, אבל אני מכיר אותו מאז שאני ילד. היינו משוויצים שהוא השכן שלנו, יחד עם מאיר הר ציון. גיבורי ילדותנו שגרים לידינו".
ישראלי סיפר כי השניים חברו אחד לשני, בין היתר, בסוף האינתיפאדה השנייה. "היו כמה מקרי רצח של יהודים בכביש 90, הכביש המרכזי שלנו לירושלים, ורצינו לעודד תושבים לנסוע במקום. היינו קבוצה של קצינים במילואים - קצ'ה, משה פלד, מאיר הר ציון ואחרים - ונסענו נסיעות ראווה על הכביש כדי להראות שהוא בטוח".
ישראלי ציין את החברותיות והמעגלים הרבים שאליהם השתייך קצ'ה: "המעגל הצבאי-ביטחוני, המעגל החקלאי, וגם המעגל שלו כאיש ציבור - מזכיר המשק, פעיל בתחום הקליטה במועצה ובעמותת גבעת התחמושת ועוד. בכל מקום היו עשרות אנשים שעמם היה בקשר חברי, הוא היה מפא"יניק במובן הטוב של המילה. הייתה לו תכונה שכבר נעלמה מהעולם: 'נעשה ונשמע'. קודם עושים ואחר כך מדסקסים ומדברים על מה שהיה.
"קצ'ה הוא איש של אנשים", הוסיף ישראלי, "מאיר הר ציון היה זאב בודד, ואילו אצל קצ'ה, כל מי שדיבר איתו נהיה חבר. כל מי שעבר על כביש 90 יכול היה להיכנס אליו ולדבר איתו. הוא היה איכר, תמיד עם בגדי ב', בלי פוזות וגינונים. בגובה העיניים". הוא סיפר כי קצ'ה תכנן למות בגיל 101, ואף אמר לקרובים שלו לאחרונה כי נותרו לו עוד 16 שנים לחיות. "אז נראה שהלך בטרם עת", סיכם החבר.
הלווייתו של קצ'ה תתקיים בקיבוץ מגוריו, נווה איתן, ביום חמישי בשעה 13:00.
לפנייה לכתב/ת 
