ריבלין בעברית בפרלמנט הגרמני: "אנטישמיות בוטה מרחפת על פני אירופה"
נשיא המדינה נאם בבונדסטאג לציון יום השואה הבינלאומי ו-75 שנה לשחרור אושוויץ וזכה לתשואות: "אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות החדשה-ישנה. אם גרמניה תיכשל במאבק, יהודים לא יוכלו להיות חופשיים בשום מקום באירופה". הוא הביע תמיכה בעסקת המאה, והוסיף: "האיום מאיראן הוא שאלה קיומית עבורנו"
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נאם היום (ד') בבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, לציון יום השואה הבינלאומי ו-75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. ריבלין, שזכה למחיאות כפיים רמות פעמים רבות במהלך הנאום, פתח את דבריו בתפילת יזכור, ואמר שנוסחה המקורי חובר לראשונה לפני כאלף שנה על אדמת גרמניה. "עד היום מלווה תפילה זו את העם היהודי, והיא נאמרת לכבודם ולזיכרם של היקרים לנו מכל", הסביר ריבלין לחברי הבונדסטאג. בהמשך תקף את איראן, וקרא לגרמניה לא להתעלם מאיומיה.
"נולדתי בירושלים, בספטמבר 1939", אמר ריבלין. "כאשר נפתחו השערים במחנות המוות, חבריי ואני עלינו לכיתה א'. לא ידענו הרבה על ממדיה של הזוועה. לאט לאט, פגשנו שורדים, שמענו עדויות. אצלם ראינו, בפעם הראשונה את המספר על היד. בהתחלה חשבנו שדעתם נטרפה עליהם. לאט לאט הבנו שהעולם הוא שנטרף".
"ב-19 באוגוסט 1965 הייתי בין המוחים כנגד הגעתו של פאולס, שגריר גרמניה לישראל", הזכיר ריבלין. "קודם לכן, הייתי גם בין המוחים כנגד הסכם השילומים, בין ישראל לגרמניה. מחיתי אז כנגד מה שראיתי כהפגנת תבוסתנות וניסיון לטשטש את הזוועה. היום, אני עומד כאן מולכם, אתכם. גרמניה לא קנתה את סליחתם של היהודים. אכן, כספי השילומים העניקו חיים למדינת ישראל הצעירה. ואולם, קבלת האחריות של גרמניה לשואת היהודים וההתמודדות הציבורית, הפומבית, התמידית, המתמשכת, של גרמניה עם פשעיה, הן שאיפשרו ומאפשרות את הפרק החדש ביחסים".
ריבלין ציין כי לאחר השואה בנתה את עצמה אירופה מחדש, וחרטה על דגלה את החובה למנוע הישנות של שואה, גזענות ולאומנות. הוא פנה לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, ואמר לה: "לא פעם זכית לכינוי מנהיגת העולם החופשי".
לאחר מכן דיבר הנשיא על האנטישמיות הגואה ביבשת. "האחריות שנושאת גרמניה על כתפיה כבדה במיוחד, מפני שאירופה היום משנה את פניה, כמו חלקים בעולם כולו. אירופה היום שבה להיות רדופה על ידי רוחות הרפאים של העבר. תפיסות של עליונות, טהרנות לאומנית, שנאת זרים, אנטישמיות בוטה ועכורה, מרחפת על פני אירופה. מן הימין ועד לשמאל הקיצוני, האנטישמיות מחלחלת ללב ההנהגה האירופית".
"אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות החדשה-ישנה, מהגזענות ומשנאת האחר, בפרט היהודי, המוסלמי והזר, ששבה להרים ראש", הוסיף. "אני מודע לכך שחלק מההתקפות על יהודים מגיעות ממוסלמים, ואינני מקל בכך ראש, ועדיין, אין זה מקרה שביום הכיפורים האחרון, ניסה איש ימין קיצוני לבצע פיגוע בבית הכנסת היהודי בהאלה, ומשנכשל, עבר לחנות של מוסלמי". ריבלין אמר לנשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר כי הוא מעריך את ביקורו במקום הפיגוע.
ריבלין הוסיף: "יהודים משמשים יעד ראשון של תנועה לאומנית-גזענית, חוצת יבשות. אך לעיתים, מפלגות בעלות שורשים אנטישמיים, מחביאות את שנאתן ליהודים, ונותנות פומבי לשנאתן כלפי מוסלמים".
"בעשורים הראשונים אחרי מלחמת העולם השנייה, האמנתי שעוצמת הזעזוע ממה שאירע, ההבנה האנושית של התהום והחורבן אליהם מוליכה השנאה, יספיקו כדי למגר את האנטישמיות מהעולם לנצח", אמר. "היום, לצערי, אני מבין שאין דבר כזה. גם לי, כבן לעם היהודי, אין מרשם לחיסול האנטישמיות. ואולם, אני כאן כדי לומר לכם, שמדינת ישראל וגרמניה הן שותפות אמת, בעמידה ההכרחית, הערכית, ואולי הנצחית, כנגד האנטישמיות ושנאת האחר, שהובילו לחורבן האנושיות שאירע כאן לפני שבעים וחמש שנים".
לדברי הנשיא, "כבוד האדם, החירות, סולידריות אנושית - כל אלה עלו בעשן המשרפות של אושוויץ. וזהו הלקח המרכזי והמטלטל ביותר מהשואה - ששואה יכולה לקרות". הוא קרא לאירופה "לעקור את העשבים השוטים היכן שהם צומחים", והוסיף: "אסור לגרמניה להיכשל. גרמניה, הארץ שבה נהגה הפיתרון הסופי, נטלה על עצמה אחריות להגן על ערכים לאומיים-ליברליים, במציאות שבה הם נשחקים, כנגד גלי פופוליזם. אם בגרמניה ייכשל הניסיון לעמוד בפרץ, זה עלול להיכשל בכל מקום. אם במקום שבו נולדה שואת היהודים, לא יצליחו יהודים לחיות בצורה חופשית, הם לא יוכלו לחיות חופשיים מפחד בשום מקום באירופה".
"הרטוריקה של איראן מסוכנת, אסור להתעלם ממנה"
ריבלין דיבר גם על האיום האיראני, ואמר לחברי הבונדסטאג: "יש בינינו ויכוח ביחס לניסיון להגיע להבנה עם ההנהגה באיראן. אני יודע שיש הטוענים שצריך להבחין בין הרטוריקה של ההנהגה האיראנית, לבין המדיניות שלה בפועל. ואולם, דווקא ביום הזה אני מבקש לומר לכם: אין לנו את הפריבילגיה להעלים עין, לא מהמדיניות של ההנהגה באיראן, ולא מהרטוריקה שלה. כולנו יודעים היטב כמה רטוריקה, שמחנכת לשנאה, לשנאת ישראל, להשמדה, היא מסוכנת. כולנו יודעים מה הכוח שלה".
"האיום שמהווה היום ההנהגה באיראן איננו שאלה תיאורטית", אמר ריבלין. "עבורנו זוהי שאלה קיומית. לא נעצום עין כשהם מעבירים לארגוני הטרור החונים על גבולותינו מאות מטוסים ומשאיות עמוסים באמצעי לחימה מסוכנים, ובהם טילים מדויקים שמטרתם היא אחת - פגיעה בתל אביב ובירושלים, ובשאר ערי ישראל".
"אני מברך על קריאת הבית הזה שלא להבחין בין הזרוע הצבאית לבין הזרוע המדינית של חיזבאללה, להכיר גם בזרוע המדינית כאירגון טרור, ולהוציא את חיזבאללה מחוץ לחוק", אמר. "אני קורא לממשלה הגרמנית לאמץ את הקריאה המתבקשת הזאת. מדינת ישראל יודעת להגן על עצמה מפני ההנהגה האיראנית ושלוחותיה, ולא תהסס לעשות זאת".
הנשיא התייחס לתוכנית השלום האמריקנית שמכונה "עסקת המאה" ואמר כי "אמש בוושינגטון חזינו ברגעים שיכולים להביא תקווה גדולה. לאחר שנים ארוכות של קיפאון מדיני, הציג הנשיא טראמפ תכנית שיכולה לאפשר לשני העמים לחדש את ערוצי השיח, ולהתקדם אל עבר עתיד משותף. זוהי תכנית שתובעת ויתורים עמוקים, קשים ומורכבים משני הצדדים, אבל, אסור לנו להרים ידיים, כי מי שמרים ידיים מוותר על הסיכוי, ואני, מסרב לוותר".
ריבלין הזכיר את חטיפתם של סגן הדר גולדין וסמל ראשון אורון שאול, שמשפחותיהם הגיעו עימו לבית הנבחרים הגרמני. "אנו שבים ומבקשים את עזרתה של גרמניה ושל הקהילה הבינלאומית כולה, בהשבת בנינו, ועמם אזרחינו, המוחזקים בניגוד לדין הבינלאומי ולצו המצפון", אמר.
שלשום נאם הנשיא ריבלין גם במחנה ההשמדה אושוויץ והשתתף בטקס לציון 75 שנה לשחרורו. בשבוע שעבר הוא אירח עשרות ראשי מדינות מרחבי העולם לטקסי ואירועי פורום השואה העולמי. בטקס ביד ושם אמר ריבלין כי ""אל מול האנטישמיות והגזענות, אל מול כוחות רדיקליים שמפיצים כאוס וחורבן, שנאה ופחד. עלינו לעמוד יחד כחומה בצורה לכבוד האדם, לכבוד האנושיות".
אמו של הדר גולדין, לאה, אמרה לאחר הנאום כי "נשיא גרמניה שכנע אותי שהוא ידיד אמיתי של מדינת ישראל, ומקווה שהוא יפעל גם כגרמני להשבת הבנים". לדבריה, "אסור לשכוח את חיילי צה"ל שקיפחו את חייהם למען המדינה. צריך להחזיר אותם הביתה. כבר אין בנו כוחות יותר להסביר את זה לראשי המדינה ולהתחנן על נפשנו. אני מרגישה שלא סופרים אותנו". היא הוסיפה: "יש פעילות שלמה סביב החזרתה של נעמה יששכר הביתה. מה עם הבנים שלנו? הם לא פשעו. הם ביצעו את המוטל עליהם כחיילים בצה"ל. אני עומדת כאן על אדמת גרמניה, כדור שני לניצולי שואה, ומתפללת שאולי יקרה לנו נס".
אמו של אורון שאול, זהבה, הודתה לריבלין על שהזכיר את בנה ואמרה כי "אני מבינה לגמרי את ההחזרה של נעמה יששכר, אבל מה איתנו? למה את הילדים שלנו ראש הממשלה לא מחזיר? אורון שלי נלחם למען הגנת המולדת, והמדינה לא מחזירה אותו. כל העולם צריך לשמוע את הזעקה שלנו להחזיר את הבנים".
לפנייה לכתב/ת 
