את ההישג הזה של נתניהו צריך לאמץ - ועכשיו
עסקת המאה היא פרי העמידה של ראש הממשלה מול עשור של לחצים מבית ומחוץ לוויתורים ולנסיגות. אסור להתעכב אלא להביא אותה לכנסת
נתניהו לטראמפ: "לא נחמיץ את ההזדמנות" (צילום: רויטרס)
תוכניתו המדינית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסכסוך הישראלי-ערבי, שנחשפה אמש (יום ג'), מהווה הישג חסר תקדים והיסטורי לעם היהודי ולמדינת ישראל. כ-70 שנה לאחר שראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון יישם את תפישתו המדינית-אסטרטגית על שטחי ארץ ישראל שהוגדרו "במחלוקת", בדמות קביעת עובדות בשטח (כרסום זוחל בסטטוס-קוו באמצעות בניית יישובים נרחבים), השלים ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, את חזון "הזקן" ואת חזונו שלו, והשיג הכרה אמריקנית על שטחים רבים ביהודה ושומרון.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מדובר בתוכנית מדינית שמחנה הימין בפרט, ומי שמגדיר עצמו ציוני בכלל, לא חלם שתוכל להתממש בעשורים הקרובים, אם בכלל. בהשוואה לתוכניות מדיניות בעבר – וסביר מאוד להניח שגם לכל תוכנית של ממשל אמריקני עתידי – "עסקת המאה" מאוזנת, קשובה ומתחשבת בצורכי הביטחון והמורשת היהודית של מדינת ישראל, אינה מתעלמת מחלקם ואחריותם העיקרית של הפלסטינים לגורלם ולהתמשכות הסכסוך, קובעת את גבולות הקבע במזרח המדינה, ומנפצת את המוסכמות המפלות של המשפט הבינלאומי בדמות הכרה אמריקנית בריבונות ישראל על שטחים ביהודה ושומרון.
בנוסף, התוכנית קובעת שאף יהודי לא יפונה מביתו, וכך מסיימת פרק עגום בהיסטוריה של מדינת ישראל שכרסם בחוסן הלאומי והוביל למשבר אמון בין האזרחים להנהגת המדינה. לא תהיה עוד הזדמנות כזו למדינת ישראל.
"התמורה" הישראלית לתוכנית – אף שהוגדרה "מדינה פלסטינית" - אמורה להיות בסופו של דבר הקמת מובלעת פלסטינית מפורזת (אוטונומיה) המחברת בין רצועת עזה לחלקים מיהודה ושומרון שבשליטת ברשות הפלסטינית. בכך מיישר ממשל טראמפ קו עם חזון נתניהו והתנגדותו למדינה פלסטינית מלאה.
נתניהו וטראמפ, אתמול בבית הלבן(צילום: MCT)
אין להתעכב כלל על החסרונות בתוכנית, שכן ההנהגה הפלסטינית כבר הודיעה שהיא דוחה מכל וכל את היוזמה. המשמעות היא שישראל מקבלת זכויות בתשלום מיידי במזומן, ואילו לפלסטינים מוצע תשלום עתידי באשראי, שהסיכויים שיתקבל אפסיים עד קלושים לאור סרבנותם.
העניין המרכזי בתוכנית השלום של טראמפ, אפוא, הוא כלל לא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא הסכסוך הישראלי-ערבי. הנשיא האמריקני התיישר גם עם תפישת נתניהו הגורסת כי קודם כל יש לפעול לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ורק לאחר מכן להתמקד בפלסטינים. הנה כי כן, בהצהרה החגיגית בבית הלבן השתתפו שגרירים מבחריין, עומאן ואיחוד האמירויות, וסעודיה פרסמה הודעת תמיכה חרף ההתנגדות הפלסטינית לתוכנית.
המדיניות השמרנית של נתניהו לאורך העשור האחרון - שבאה לידי ביטוי בסבלנות אסטרטגית ותבונה מדינית, כאשר לא שעה להפצרות וללחצים לוויתורים ולנסיגות מבית ובמחוץ - השתלמה. נתניהו עמד כחומה בצורה על האידאולוגיה שלו ועל עקרונותיו, ובמקביל פיתח מאחורי הקלעים את ההתיישבות, תוך תמרונים מול ממשל אובמה, בסגנון קביעת העובדות בשטח אליבא דבן גוריון.
זה לא סוד שנתניהו משפיע רעיונית על טראמפ ואנשי צוותו, הן בנושא האיראני והן בנושא הפלסטיני. בנוסף, היחסים האישיים הקרובים ביניהם – מעבר לנימוס הדיפלומטי המקובל בין שני מנהיגי מדינות – העלו גם הם תרומה מכובדת למהלך. כך, לנתניהו יש בהחלט קרדיט בנושא, וספק רב אם מנהיג ישראלי אחר יכול היה לנצל עד תום את תקופת כהונתו של הנשיא טראמפ.
גם כשבוחנים את מצבו המשפטי של נתניהו עולה כי אין לדחות או להשהות את אימוץ התוכנית המדינית. על מנת להתמודד עם הטענה שראש ממשלה המואשם בפלילים אינו רשאי לקבל החלטות מדיניות הרות גורל על עתידה של מדינת ישראל, טוב יעשה נתניהו אם לא יסתפק באישור ההחלטה על החלת הריבונות בממשלה, ויביא אותה לאישור הכנסת.
כך יוכל הריבון להכריע בהחלטה קונצנזואלית ולאומית (שככל הנראה תתקבל על ידי חלקים נרחבים בקשת הפוליטית בישראל), שתרוקן מתוכן את טיעוני הנגד והציניות הפוליטית דווקא בזמן של מעמד מדיני היסטורי וחסר תקדים בתולדות המדינה.
- עומר דוסטרי הוא חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עומר דוסטרי
מומלצים
